דברי דוד על רש״י, בראשית כז:לג

מי אפוא, לשון לעצמו כו'. פי' דיש הרבה תיבות שאין להם ענין רק לחבר איזו תיבה ונקרא בדקדוק מלה, כמו כי, אם, אשר, רק, ומשמשים בכל מקום בענין אחר לפיכך משמש עם כמה דברים במקומות אחרים כמו אם כן איפוא. כמו איפה היית ביסדי ארץ (איוב ל"ח) מה לך אפוא כי עלית כולך לגגות (ישעיה כד), כל אחד יש לו פירוש מיוחד לפי ענינו וכאן ענינו איה פה, כלומר מי הוא ואיפה הוא כו' תרי תמיהות יש האחד מי הוא והשנית איה הוא: