דברי דוד על רש״י, בראשית כב:ג

את שני נעריו. שאם יצטרך האחד לנקביו ובפ' בלק פירש"י על ושני נעריו עמו גבי בלעם שיהיו חוזרין ומשמשין זא"ז. וקשה למה פירש כאן טעם אחר, ותו למה כתב כאן שאינו רשאי ושם פירש לשון לכתחילה אבל אין איסור בדבר, ותו דכאן אמר אתו ושם אמר עמו, וע"ק דאמר בב"ר א"ר אבהו שנים הלכו בדרך ארץ אברהם ושאול שכ"א היה לו שני נערים עמו ולא חשב גם בלעם. ותו למה נקט בד"א. נ"ל לתרץ הכל בדרך אחד כי אלו הטעמים נמצאו לפעמים זה בלא זה דהיינו טעם שמירה לפעמים אין שייכה כגון שיש בלא"ה שם אנשים אחרים חשובים, אלא שעדיין שייך טעם שאחד משמש לחבירו. ולפעמים טעם זה לא שייך כגון שהאדם חשוב מוחל על כבודו והרב שמחל על כבודו כבודו מחול והוא יחזור וישמש להאחד אם יצטרך בהכרח לכך מ"מ שייך טעם שמירה ועוד נקדים שלשון אתו משמעבדומה לו כדאיתא בסנהדרין ונשאו במשא העם אתך ודרשו אתך בדומה לך, ולשון עמך היינו במחיצתך כדאמרינן גבי שאול שאמר לו שמואל מחר אתה ובניך עמי ודרשינן, במחיצתי וע"כ אצל בלעם שהיו, שרי מואב עמו ונהג עצמו בנפש גבוהה ולא מחל על כבודו לחזור ולשמש את משרת שלו ע"כ אמר הטעם משום שיחזור וישמש את חבירו ובזה אין איסור אם יעבור על זה אבל אברהם היה בו נפש שפלה ורוח נמוכה ומחל על כבודו ואם היה צריך לשמש את שמש שלו היה עושה. והכתוב מעיד שהיו נעריו אתו פי' בדומה לו שהיה משפיל עצמו כאילו הוא כמותו וראיה שעשה בעצמו הכל מה שאפשר לעשות ע"י עבדו רק שהוצרך לשני נערים עבור שמירה וקמ"ל שאע"פ שת"ח תורתו משמרתו מ"מ אסור שיסמוך על זה כדאשכחן (פסחים קיב:) בר"ח בן דוסא שהיה יוצא יחידי ופגעו בו מלאכי חבלה ואמרו אי לאו דמכרזי עלך ברקיעא הזהרו בחנינא היינו מזיקים לך וזהו שאמר ב' הלכו בדרך ארץ פי' אע"פ שהיו ת"ח ותורתן משמרתן מ"מ התנהגו עצמן בדרך ארץ כאילו הם אנשים סתם והלכו בדרך העולם להצטרך שמירה משא"כ בבלעם דנהג עצמו ברוח גבוה אע"פ שהיה הדיוט באמת: ועפ"ז נראה לתרץ במה שנאמר בבלעם וילך עם שרי מואב ויחר אף אלהים כי הולך הוא ויתיצב מלאך ה' בדרך לשטן לו והוא רוכב על אתונו ושני נעריו עמו דקשה למה לא נזכר ושני נעריו עמו תחילה אחר וילך עם שרי מואב. וע"ק מה שלמדו רז"ל שאדם חשוב צריך, שני נערים מבלעם מנלן ללמוד ממנו דאדרבא נימא דמדה רעה היתה בו כמו שאר מדות רעות שהיו בו אלא נראה דה"ק שזה הרשע ראה רצון השי"ת שחרה אפו אפי' על ההליכה לחוד אפי' אם היה הולך ברגליו כאחד הרקים והוא כפל ברשעתו ורכב כאחד מהחשובים, ע"כ אמר הכתוב ויחר אף אלהים כי הולך הוא פי' אפי' על ההליכה לחוד חרה אפו והוא רוכב על אתונו ושני נעריו עמו פירש שהתנהג עצמו כאדם חשוב שדרכו לרכוב כדאיתא דב"מ ואי אדם חשוב היא קנה ברכיבה כי דרכו בכך נמצא דלאו מבלעם אנו למדין מדה טובה אלא מדגינה אותו הכתוב שהתנהג עצמו כאדם חשוב ש"מ שאדם חשוב בעלמא צריך ב' נערים לשמירה ע"כ אמר כאן באברהם ויחבוש את חמורו ואעפ"כ לא רכב אלא שני נעריו לקח אתו בדומה לו שכולם הלכו ברגליהם ויבקע עצי עולה שהעצים שם על החמור אבל הוא ויקם אל הר האלהים. ההפך מבלעם שאמרנו (כנ"ל לתרץ הכל על נכון בס"ד):

ויבקע. תרגומו וצלח לא בא רש"י בזה אלא שלא תטעה בלשון התרגום שפי' וצלח דהיינו לשון הצלחה אלא דגם וצלח לשון ביקוע: