דברי דוד על רש״י, בראשית כא:א

וה' פקד וכו' סמך פרשה זו כו'. בפרק החובל איתא מנא הא מילתא דאמור רבנן כל המבקש רחמים על חבירו והוא צריך לאותו דבר שהוא נענה תחילה, דכתיב ויתפלל אברהם וירפא וכתיב וה' פקד את שרה כאשר וכו' ופירש"י מדלא כתיב ויפקוד ה' את שרה וכתיב וה' פקד משמע שכבר פקד קודם לאבימלך:

כאשר אמר וגו' כאשר אמר אברהם על אבימלך. ולכאורה זה סותר דברי רש"י שלמד דברזה מן סמיכות הפרשיות. אבל באמת דא ודא אחת היא דלא בא רש"י כאן לדרוש סמיכות אלא עיקר הלימוד מן כאשר אמר כמו שאמרו בגמרא דעל אבימלך קאי אלא דאי לאו הסמיכה כאן לא ידענא על מה קאי כאן כאשר אמר דיש לפרש כאשר אמר הקב"ה כמו שפירש"י אחר זה באמת, ע"כ יליף רש"י דעל אבימלך קאי היינו כאשר אמר אברהם והוא ניהו מה שנזכר לעיל מזה. וזהו שכתב רש"י סמך פ' זו לומר דבר הלמד מענינו על מה קאי כאשר אמר. ואע"פ שפירש"י אחר זה כאשר אמר הקב"ה היינו דעכ"פ אין מקרא יוצא מידי פשוטו:

פקד את שרה כאשר אמר. בהריון. כאשר דבר בלידה. התוס' בפ' החובל שם כתבו דלא בהריון משתעי שהרי המלאכים כבר בשרו את שרה מפסח שלפניו אלא ילדה בריוח כמו שהתפלל על אבימלך עכ"ל. בזה ניחא מה שהוצרך הכתוב כאן לומר כאשר דבר על הלידה אע"פ שכבר זכר ההריון דקמ"ל שהיתה הלידה בריוח אלא דאיפכא קשה למה לו להזכיר ההריון דודאי אם תלד כבר היתה הרה, וי"ל דגם בהריון יש רבותא דאמרינן בפ' הבא על יבמתו שרה אמנו איילונית היתה שנ' ותהי שרה עקרה אין לה ולד אפי' בית ולד לא היה לה וא"כ אי לא כתיב אלא כאשר דבר לא הייתי מפרשו על לידה בריוח אלא על הרבותא דהריון כמו שזכרנו אבל באמת א"א לפרש דברי רש"י כך בזה שהרי לפ"ז שהביא רש"י הפסוקים על אמירה ועל דבור דקאי על הקב"ה ובדברי הקב"ה לא נזכר כלל לידה בריוח דבגמרא שם יליף לה מן כאשר דבר ומפרשו על אברהם, אבל רש"י אינו מפרש כאשר דבר וכאשר אמר רק על הקב"ה ממילא לא קאי על לידה בריוח ע"כ נראה דרש"י ע"פ המדרש יליף כל המבקש רחמים על חבירו כי הוא מצד הסמיכות וכאשר אמר וכאשר דבר קאי על הקב"ה. והכוונה היא ע"פ הגמרא דפ' הבא על יבמתו א"ר אסי אברהם ושרה טומטמין היו ומביא פסוק על זה וא"כ לאברהם היה מום אחד שהיה טומטום ושרה ב' מומין, א' שהיתה טומטום, שנית שעיקר בית ולד לא היה לה כמו שזכרנו וע"כ אמר הכתוב שע"י תפלת אברהם על אבימלך נתרפאה שרה ופקד ה' אותה ברפואת שני מומין. האחד בהריון שנתן לה בית ולד וזהו בהריון שתוכל לקבל הריון. וכאשר דבר קאי על הלידה שלא היתה יכולה לילד שהית' טומטום פקדה גם בזה. ורפואת אברהם נודע כבר שהרי הוליד את ישמעאל:

עוד דרך אחר נ"ל בענין זה, דיש להקשות במ"ש כאשר אמר בהריון וכאשר דבר, בלידה ולמה הקדים פסוק זה כאשר אמר והוא מאוחר לעיל דתחילה נזכר דבר ה' אל אברהם ואח"כ כאשר אמר אבל שרה אשתך יולדת כו' ותו דבכאשר אמר נזכר לידה וכאן ייחס הלידה לכאשר דבר, ואגב זה לתרץ עוד מ"ש לעיל והנה דבר ה' אליו דלשון זה לא מצינו בשום נבואה אלא היה לו לומר ויהי דבר ה' אליו מאי והנה. אלא נראה לפרש הענין בדרך זה. דבדבור דלעיל נאמר לא יירשך זה, מבואר דלא נתכוין שם אלא להוציא שלא יירשנו אליעזר ועל זה אמר לו הקב"ה אל תירא מזה כי לא יירשך רק אשר יצא ממעיך ועדיין לא נודע מי הוא שיירשנו אפשר שהוא יהיה ישמעאל אבל במה שאמר אח"כ אבל שרה אשתך יולדת לך בן בזה נתבאר דבור הראשון דכיון שאמר יולדת לך בן משמע דוקא הוא ולא ישמעאל כמ"ש כי ביצחק יקרא לך זרע. ועפ"ז מיושב לשון הפסוק והנה דבר ה' אליו דה"ק דכאן לא היה דבר ה' בבשורה זו אלא אליו כלומר אברהם נתבשר שיהיה לו בן יורש וזהו לשון הנה דבר ה' כלומר שעדיין לא נשלם הדבר והבשורה אלא לאברהם לחוד וצריך עוד נבואה ובשורה לשרה והיינו במאמר אבל שרה אשתך כו' ועכשיו נתרץ הפסוק דכאן, כי שרה היתה צריכה לשתי בשורות האחת שכל זמן שלא נעשית הרה היו אומרים ששרה זו אין סתרה כגלויה כמו שאמרה הגר לעיל שהיא נעשית הרה מביאה ראשונה כו' שנית שבנה יהיה היורש ולא ישמעאל כמו שזכרנו, וע"כ אמר כאן שה' פקדה בהריון ובלידה פירוש כמו שמוזכר בלידה שדוקא בן שרה יהיה היורש וזהו מוכרח מכח מאמר השני של הקב"ה שבא לפרש דבור הראשון שהוא מרמז על מה שנזכר בלידה וע"כ אמר תחילה כאשר אמר להורות שמזה יש פירוש לכאשר דבר וע"כ סיים ויעש ה' לשרה כאשר דבר, הזכיר פעם שנית לשרה ללמדנו שהדבור הראשון קאי על שרה ולא על ישמעאל וכאן נשלמה הבשורה הראשונה וזהו שסיים רש"י כאן והביא היורש משרה (כנ"ל נכון מאוד בס"ד):