דברי דוד על רש״י, ספר שמות כה:ה

מאדמים, צבועות היו אדום. דאילו היו כן בתולדה היה לו לומר אדומים אבל מאדמים פירושו שקבלו הצבע אחר בריאתן:

תחשים, מין חיה ולא היתה אלא לשעה. הראב"ע חולק ע"ז ואמר שהרי כתיב (יחזקאל ט"ו) ואנעלך תחש, הרי שהיו עושין מהם מנעלים. וא"ל דמאותן שהיו בימי משה נשארו ועשו מהם מנעלים, דהא אחר אותה שעה נגנזה וזה מורה דלא באה אלא לצורך המקדש ולא לשום דבר אחר, א"כ בודאי לא נברא באותה שעה אלא מהצורך למקדש. ותירץ הרא"ם ששני מיני תחש הם, אחת טמאה ושמה קלא אילן והיא היתה נמצאת ומזה לא היה במשכן דבעינן מה שמותר בפיך, והשניה מין טהור ולא היה אלא לפי שעה, וזה אינו לפי מה שאזכור בסמוך. ולי נראה דלק"מ דהא פירש"י שם ויהבית מסן דיקר ברגליכון, הרי דהאי תחש אינו על מין בהמה או חיה אלא תחש הוא יקר דהיינו חשיבות, ור"ל שהנעלתיך במנעלים יקרים מן עורות בהמות חשובים, ובמשכן היה מין חיה שנקראת תחש והיינו שקראוה כך משום חשיבותה דהיתה חידוש בעולם, כמ"ש במדרש תנחומא ר' נחמיה אומר מעשה נסים היתה ולשעה נבראת ולשעה נגנזה ומה שכתב רש"י מין חיה הוא ע"פ המדרש תנחומא דאמר בשם ר' נחמיה ואע"ג דבפרק במה מדליקין (דף כ"ח:) אמרינן אומר היה רבי מאיר תחש שהיה בימי משה בריה בפני עצמה היתה ולא הכריעו בה חכמים אם מין חיה היא או מין בהמה היא, לא שביק רש"י ודאי של ר' נחמיה משום ספיקא דר"מ ויש להקשות הא כתיב אין כל חדש תחת השמש, וכה"ג מקשינן בפרק במה מדליקין (ל:) יתיב ר"ג ודרש עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת שנאמר יהיה פסת בר בארץ לגלג עליו אותו תלמיד ואמר והא כתיב אין כל חדש תחת השמש נפק ואחוי ליה כמהין ופטריות וכו' וי"לדה"נ איכא דוגמתן כדאיתא בפרק במה מדליקין (דף כ"ח) על עורות תחשים. ר' נחמיה אומר מכסה אחת היה ודומה כמין תלא אילן. פירש"י חיה טמאה היא מנומרת בגוונין. ומקשינן והא תלא אילן טמא הוא. ומשנינן ה"ק כמין תלא אילן שיש לו גוונין ולא תלא אילן דאילו התם טמא והכא טהור, א"כ יש דוגמת תחש של משה עכ"פ אע"פ שהיא טמאה, ומש"ה כתב הרא"ם והביאתיו לעיל בסמוך ששני מיני תחש הם, האחת טמאה ושמה קלא אילן, והיינו מגמרא זו ובאמת אין זה נכון דלא שייך לומר על הטמאה שם תחש דא"כ לא היה להזכיר שדומה לתלא אילן אלא תחש אלא ודאי דהשם של תחש הוא דוקא הטהורה של משה והיא דומה לתלא אילן. ועכ"פ קשה דבפרק איזהו נשך בתחילתו אמרי' אני הוא שעתיד ליפרע ממי שתולה קלא אילן בבגדו ואומר שתכלת הוא אלמא דצבע הוא. וצ"ל דקלא אילן לחוד דהוא צבע אבל תלא אילן היא חיה טמאה. ולא כהרא"ם דאומר שיש חיה טמאה קלא אילן מכח גמרא דפרק במה מדליקין:

ועצי שטים, ומאין היה להם במדבר. קשה שמא ממצרים הביאו או קנו בארצות אחרות כמו שארז"ל (יומא ע"ה:) על פסוק וכסית את צאתך דלא קאי על המן שהיה נבלע באיברים אלא קאי אמאכלים שקנו מתגרי אומה"ע. ואגב נדקדק לשון רש"י שאמר ומאין היה ולא אמר מאין בלא וי"ו. אלא נראה דיש קושיא בלא קושיא זו דמאין היה להם, דהיינו דקשה ל"ל עצי שטים בכל מלאכת המשכן די לומר ושטים כמ"ש (ישעיה מ"א) אתן במדבר ארז שטה בשלמא במקום דלא בעינן רק חתיכה מן האילן כגון במצורע דצריך עץ ארז מש"ה כתיב עץ, אבל כאן בענין אילן גופיה לעשותו לקרשים ל"ל עצי, מש"ה כתב ומאין היה להם, פירוש דקשה עוד מאין היה כו' וצ"ל דהכתוב קאי על מה שנטע יעקב במצרים. וע"ז אמר עצי מאותן שטים שהיו כבר מנטיעת יעקב ודבר זה מורה לנו הכתוב. ובפרשת מצורע בפסוק ועץ ארז דקדק נמי רש"י לשון ועץ ע"ש בדברינו: