דברי דוד על רש״י, ספר שמות כג:יז

שלש פעמים כו'. בזה מתרץ למה לי שנית ציווי זה שהרי נאמר קודם לזה שלש רגלים כו', אלא דזה מדבר אפילו בשביעית, מש"ה כתבו רש"י כאן ולא קודם דמייתורא נפקא ליה אלא דכדי שנדע על מה קאי הייתור, על כן כתב רש"י לפי שהענין מדבר בשביעית כו' נוקי זה היתור על דסמיך ליה:

כל זכורך, הזכרים שבך. כתב כן דל"ת זכורך היינו הזכרים הנטפלים לך ואין להם מציאות בפני עצמן רק נתייחסו אחריך דהיינו קטנים כמו בניך דהיינו גם הקטנים בכלל, וזה אינו דאין חיוב על האב להעלות את הקטנים שלו עמו לרגל דהיינו אפילו לא הגיעו לחינוך אלא ה"ק הזכרים שבך פירוש הציווי על הזכרים שבך ממילא מיירי בגדולים ששייך הציווי עליהם לא על האב. והרא"ם דחק עצמו בחנם בזה: