דברי דוד על רש״י, ספר שמות כג:יא

ונטשתה, מלזבל ומלקשקש. בברייתא דמכילתא אמרו כן תשמטנה מעבודה ונטשתה מלזבל ומלקשקש והקשה הרמב"ן כי לא הוזהרנו בתורה אלא על חרישה וזריעה אבל מקשקש ומזבל וכל שאר עבודות קרקע אינו אסור מן התורה וכך העלה בתחלת מ"ק דתולדות לא אסר רחמנא וכולהו מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא הוא. והרא"ם תירץ דרש"י נמי מדרבנן קאמר ומביא עוד, ברייתא בזה דיש איסור מכח שדך ואינם אלא אסמכתא. וצ"ל דקושיית הרמב"ן דהיה לו לרש"י לפרש בהדיא שאינם אלא דרך אסמכתא כדרכו של רש"י בהרבה מקומות שיש אסמכתא:

ויתרם תאכל חית השדה, להקיש מאכל אביון למאכל חיה כ"ה במכילתא. וא"ת אכתי למה לי האי היקש תיפוק ליה מדכתיב לך לעבדך ולאמתך ולבהמתך מה בהמה אוכלת מהראוי לה בשביעית בלא מעשר אף אדם כן. תירצו במכילתא דאי משם הו"א דנקיש בהמה לאדם דאינה אוכלת בלא מעשר קמ"ל היקשא דהכא דע"כ אי אפשר לומר אלא אדם לחיה ע"כ. ונראה דההכרח שהוא מהיקשא דהכא לומר דדוקא אדם לחיה ולא להיפך, דא"כ קשה למה הקישה תורה חיה לאדם אביון דוקא ולא לסתם אדם שהוא בודאי חייב משא"כ בהיקש דלך ולעבדך דיש מקום לטעות דקאי באמת על סתם אדם דהיינו לך: