דברי דוד על רש״י, ספר שמות כא:א

ואלה המשפטים כו', מה הראשונים מסיני. קשה הא קרא מפורש הוא בסוף בחקותי אלה המצות אשר צוה ה' את משה אל בני ישראל בהר סיני וכדפירש"י ריש בהר, וע"ק על מה נתכוין באמרו לשון ראשונים, אי קאי על עשרת הדברות קשה דהא באמת גם פרשת מזבח דלפני זה היה בסיני דלא נחלקה עכ"פ מכל המצות, ואי קאי על פרשת מזבח קשה מאי עדיפותא דפרשת מזבח לענין בירור שהיתה בהר סיני יותר ממשפטים ולא תלה זה בזה, ותו למה כתב רש"י למה נסמכה כו' אחר זה ולא מיד. ותו דאין דרכו של רש"י לדרוש בכל מקום סמיכות אם לא במקומות הכרחיים. והרא"ם פירש מה אלו בקולות וברקים אף אלו כן, ובודאי האמת הוא כן כמ"ש רש"י בפ"ג דתענית (דף כ"א) וז"ל במשוך היובל וכו', ואע"ג דהאי קרא בלוחות הראשונות כתיב לא נסתלקה שכינה עד לוחות אחרונות שניתנו ביום הכפורים וגם כל ימות החורף שעסקו במלאכת המשכן שהתה שכינה בהר ומשם ניתנו כל המצות בקולי קולות ולפידים כיום קבלת עשרת הדברות עד אחד בניסן שהוקם המשכן ונסעה וזזה שכינה מההר וישבה לה על הכפורת ושם באוהל מועד נשנית התורה כללותיה ופרטיה ועל אותה שעה היה מתיר להם בלוחות הראשונות לעלות עכ"ל קשה מ"מ למה אמר מה הראשונים מסיני, היה לו לומר מה הראשונים בקולות וברקים שזהו עיקר הלימוד לפירוש הרא"ם. ונ"ל בדרך זה דהיא גופא קמ"ל קרא דלא נטעה לפרש קרא דאלה המצות שזכרנו דקאי דוקא על מ"ע ול"ת שהם חובת גברא וא"א לאדם, זולתם משא"כ במשפטים שאינם חובת גברא אם, אח"כ יזדמן איזה ענין מהם ידונו כך וכך ואם לא יזדמן אין בהם צורך צווי והו"א שאלו משפטים נאמרו באוהל מועד אח"כ, ותו אפשר למיטעי דאפי' כל תורת כהנים שנאמרה באוהל מועד שם היה עיקר הדבור ובהר סיני לא נאמר רק שאר מצות שהם חובת גברא אבל קרבנות אינה אלא אם יחטא אדם או ינדב קמ"ל כאן ואלה מוסיף על הראשונים, פירוש גם פרשת המזבח קרוי ראשונים, ופשוט שהיה בהר סיני מכח אלה המצות דהא פרשת מזבח הוה ג"כ חובת גברא אף אלו המשפטים היו ג"כ בהר סיני כשאר מצות שהם חובת גברא וכן כל הקרבנות כולם נאמרו בסיני אלא שאח"כ באוהל מועד חזרו ונשנו כמ"ש רש"י שזכרנו בכלליה ופרטיה. והשתא נקשר שפיר למה נסמכה פרשת דינים למזבח, כיון שזו ההוספה דואלה היא לימוד על כל תורת כהנים ג"כ דהוה כשאר מצות כמו שזכרנו, לזה תירץ שתשים סנהדרין כו', ע"כ בא הוראת ענין זה תחילה בפרשת משפטים כנ"ל בזה בס"ד, והרא"ם האריך בזה בפלפולים שאינם הכרחיים:

אשר תשים לפניהם כו' שתים או שלש פעמים פירוש דבעלמא דרשינן מדכתיב ולמדה את בני ישראל שיטריח עד שילמדם, ובמכילתא שנינו רע"ק אומר ואלה המשפטים וכו' ולמה נאמר לפי שהוא אומר דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם שנה ושלש ורבע עד שילמדו שנאמר למדה את בני ישראל יכול למדין ולא שונין ת"ל שימה בפיהם או שונין ולא יודעים ת"ל ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם עו לפניהם כשלחן ערוך כדכתיב אתה הראית לדעת עכ"ל וצריך להבין פירוש מכילתא זו דתמוה היא לכאורה ונראה בדרך זה דתחילה אמר שילמד המקרא עמהם פסוק אחד ד' פעמים שיהיו לומדים המקרא היטב, אח"כ אמר יכול לא שונין דהיינו לא ילמד עמהם משנה ת"ל שימה בפיהם היינו משניות שהיא תורה שבע"פ, או שונין ולא יודעין פירוש התלמוד שהוא ידיעה לפרש המשנה ת"ל אשר תשים לפניהם ר"ל אותה השימה של משנה תהיה ערוכה ומוכן לפניהם ע"פ התלמוד שמבאר כל דבר היטב וזהו כוונת רש"י ג"כ שסיים כשלחן ערוך לפניהם, דהיינו לפי התלמוד שמבאר הכל בטעם: