דברי דוד על רש״י, ספר שמות טז:ח

בשר לאכול כו', ומה ראה להוריד לחם כו'., משמע שקושיא זו מקושרת לשלפני זה. ונראה שהוא בדרך זה דמ"ש לפני זה למדתך תורה דרך ארץ כו', לכאורה אין זה מוכרח, די"ל דלשבוע קאי גם על הבשר שלפניו דהיינו בערב יאכלו בשר לשבוע בלא לחם, ובבוקר יאכלו לחם בלא בשר לשבוע וא"ל למה באמת כך, דזה אינו קושיא דדרך העולם לסדר האכילה כך בשר בערב, אלא דאין לפרש כן דאם כן לא היה לו להפסיק בלאכול בין בשר ולחם, אלא ע"כ דאינו כן וכוונת הפסוק ללמוד דרך ארץ שלא יאכל בשר לשובע ובודאי כל אדם רוצה להיות שבע באכילתו וישביע עצמו בלחם גם בערב. וא"כ קשה ומה ראה הקב"ה לסדר ההורדה כן, בשלמא בלא הקדמה זו הו"א כמו שזכרתי בלכאורה דלחם לחוד בשחרית ובשר לחוד בערבית ע"כ היתה ההורדה ג"כ בדרך זה אבל עכשיו שאמרנו שבערב היה ג"כ השביעה מלחם קשה מה ראה כו'.

לפי שהלחם שאלו כהוגן כו'. אע"פ שדבר זה נזכר למעלה לענין פנים מאירות. ונראה דתרווייהו צריכי דאי מההוא דלעיל היה קשה מאי נ"מ בין פנים מאירות או לא, ע"כ אמר כאן הנ"מ לענין הזמן. ואי מהא לחוד היה קשה דלעיל נאמרה ידיעה לבשר דהיינו בענין מה שיתן בערב וגם למה שיתן בבוקר דהוא לחם משמע דשניהם שוים וכאן יש חילוק, ע"כ קמ"ל הא דלעיל דמוזכר בפסוק חילוק שבין הנתינות דזו היתה בפנים מאירות שנאמר בה כבוד ה' וזו באינם מאירות, ונמשך מזה החילוק הנזכר כאן: