דברי דוד על רש״י, ספר דברים לא:ב

לא אוכל לצאת ולבא, יכול שתשש כחו, רש"י פירש תחלה על לא אוכל עוד לצאת ולבא ואח"כ אנכי היום. ונראה כך הוא הצעת דברי רש"י דיש כאן פירוש אחר על לא אוכל כו' ולא נצטרך לומר שוה' אמר אלי הוא שנתן טעם לפי שה' אמר אלי אלא תרי טעמי נקט, האחד שתשש כחו והשני שה' אמר אלי כו' וא"ל ל"ל תרי טעמי י"ל דאי טעם תש כח לחוד י"ל שיש תקוה לומר כדכתיב וקוי ה' יחליפו כח מן השמים יוסיפו לו כח וכמאמר הכתוב תתחדש כנשר נעורייכי לזה הוצרך לטעם דוה' אמר אלי לא תעבור כו', ואי מזה לחוד ה"א דעכ"פ יהיה לו עוד כח עד זמן העברת הירדן, ע"כ צריך טעם תש כח מהיום שהיה איזה זמן ביניהם וא"ל דנצטרף תרווייהו דמן השמים יוסיפו לו כח לאותו זמן מועט כי לא יהיה שינוי מן השמים בשביל איתו זמן מועט. כל זה הייתי מפרש אי לאוקרא דלא כהתה עינו ולא נס לחה, אלא צ"ל שוה' אמר אלי הוא לבדו טעם. והרא"ם כתב שלא מצינו שיהיה וי"ו במקום לפי ושכח מה שפירש"י על ואדם אין לעבוד את האדמה דמה טעם קאמר על לא המטיר דהיינו שאדם אין. והשתא מתורץ למה לא פירש תחילה אנכי היום דה"ק מכאן ואילך תשש כחי לפי שבן מאה ועשרים כו', אבל השתא דסתר דבר זה א"כ האי היום צריך לפרש בענין אחר:

דבר אחר מלמד שנסתמו כו'. ולפ"ז יהיה וה' אמר אלי טעם שני ואי מטעם ראשון לחוד ה"א דאפשר שעדיין יחיה אחר סתימת החכמה ויהושע יהיה הדורש כמו שמצינו במדרש פרשת וזאת הברכה שביקש משה כן: