דברי חיים חלק ב תלד

שמקצרים לקרותו בת"ק ולכן לכתחלה צריך לכתוב בוא"ו ואין לחוש אולי יש קצת שכותבים באל"ף בכה"ג אזלינן בתר רוב הכותבים דכיון דרוב כותבים בוא"ו ש"מ שכן נקרא העיר מתחלתו ומה שהמיעוט כותבין באלף הוא כשהם אינם מדקדקים כותבים כדרך המדברים בכמות אל"ף ובפרט בכה"ג בעיר אחת מקום כתיבה ונתינה א"צ לכתוב שניהם כמבואר במהריב"ל ז"ל מובא בב"ש גבי פאלמא [ע' בג"פ סי' קכ"ט ס"ק קכ"ה] ולכן בודאי גם להפוסלים וא"ו במקום תנועת קמ"ץ בעיר מודים שלכתחלה כותבין בוא"ו. שלישית מבואר בב"ש גבי טובא [וע"ש בדברי חיים סק"ד] שכותבין בוא"ו אפילו קורין באל"ף ולכאורה סותר דבריו שבגאלדא פסק לכתוב באלף וע"כ צ"ל דבטובא כותבין בשטרות ובכתבי הדיוטות בוא"ו לכן גם בגט כותבין בוא"ו דבכה"ג כתבו גדולי האחרונים לכתוב כמו שכותבים בשטרי מכתבים הדיוטות וכתובות ומש"ה פסק הב"ש ז"ל לכתוב טובא בוא"ו ובט"ג [אות ט' טובא סק"ו] פסק עכ"פ בדיעבד כשר אם כתב בוא"ו במקום אל"ף אם כן נהגו בשטרות א"כ לכל הדיעות הגט זה כשר גם מבואר במהרשד"ם ז"ל [סי' רמ"ד] גבי אשקיפיא ביו"ד דכתב כיון דלא נשמע עיר אחרת כשר דלא יחושו לעיר אחרת ולא יהי' לעז רק יתלו בט"ס כיון דלא שכיח עיר אחרת א"כ ה"נ בנ"ד כיון דלא נשמע עיר אחרת כמוה בודאי כשר אם כתב ואו במקום קמץ ואפילו החולקים שם משום דחיישינן בש"ס לתרי שוירי מ"מ בנ"ד דמילת וואלברום אינו נרגש הקמ"ץ בשום אופן ורק היא ממוצעת בין קמ"ץ לשור"ק וחול"ם ובודאי דגם בוא"ו נקרא היטב בבחינה מבטא ממוצעת וכיון דאין נשמע עיר אחרת בודאי כל רואה גט זה ידע שהוא מוואלברום הקרוב לפנינו ובאמת בלא סברת מהרשד"ם ז"ל במבטא ממוצעת כמו מבטא וואלברום ראוי לכתוב בוא"ו שהוא משמש לחול"ם ושור"ק גם מבואר בר"ן ז"ל [גיטין דפ"ה] דהגאונים שאמרו דבלא ערעור כשר בשינוי כזה כיון דנוכל לקרותו כראוי מספק אם לא ערער הבעל כשר כמבואר בג"פ [סי' קכ"ו סקס"ט וסי' קכ"ח סק"ג] א"כ בזה בודאי כל משכיל יודע שראוי לקרות אפילו בוא"ו כעין קמ"ץ וכמו שכן כותבים הרוב בעיר הנ"ל א"כ בלא ערער הבעל ודאי כשר ובפרט במקום העמידה בכה"ג כשר לכל השיטות. כללו של דבר דלפע"ד אפילו לכתחלה ראוי לכתוב בואו וואלברום אך צריך להחמיץ הדבר לענין לכתחלה אבל בדיעבד שכבר ניתן הגט כשר ולא ידקדק בזה מי שיש לו קצת ידיעה בה"ג

ולענין חשש השני דילמא לא הי' בקיאים הנה מסתמא המתעסקים בגט בקיאים הם או שכתבו עפ"י גדול שסידר להם מה יעשו ובפרט שכן העיד שהי' בצווי הגדול ומסתמא אותו הגדול עשה כדין ובלא"ה לפי מה דמבואר בפנים מאירות [ח"ג סי' מ"ז] יש להקל האידנא שכבר נסדר הכל בסדר יפה בש"ע ולכן הגט כשר והמהרהר אחריו יחוש לתקנת ר"ת [המובא בש"ע סי' קנ"ד סכ"ב]. והיה שלום כדברי כו' א' כ"א מרחשון תרכ"ה לפ"ק צאנז

סימן קה

להרב כו' מו"ה משה יצחק זעקליר נ"י מו"צ דק' קוטב יע"א

הנה בנדון שם העיר נכון לכתוב קוטב דאתקרי' קוטא ודמתקרי קוטיא כשם שקורין אותה עכשיו כמבואר בג"פ [ע"ש בסי' קכ"ח סקכ"ו] וגם נלע"ד לכתוב מי מעיינות ובארות דבאמת גם בארות נכללו במעינות וא"כ אינו שקר במה שכתב על מי מעיינות ואין כאן רק מה שמוסיף עוד בארות (דכלל) [דכבר] נכללו במעינות ויהי' לכאורה [נראה] מתוך כתיבת הלשון דיש שני מעיינות מלבד הבארות וזה אינו בנמצא שם מ"מ לא הוי זה כשינוי די"ל דזה כוונתו שיושבת על מי מעיינות היינו הבארות ועוד הוסיף לפרש מי בארות שיש בארות על רוב מעיינות ועל אחד אין באר על פיו כנלע"ד וגם מסתמא במקום שהמעין הולך לעיר נפתחים עוד מעיינות כן נלע"ד אם יסכימו ב"ד חשוב

ומה שחש מעכ"ת לפסול גט מחמת ששמע הסופר אז דברים בטלים בשעת הכתיבה ולכן חשש שהוי כמתעסק וגם דרש ממנו ואמר שלא ידע אם צריך לכוין בשעת כתיבה לשמה שרי לי' מרי' שבא להרבות חששות ואסור להזכיר דבר זה כי יצא הפקרות להוציא לעז על כמה גיטין כיוצא בזה ודבר זה הוא דבר בטל חדא דהא מבואר בהסדר גט ששואלין אותו בלשון לעז אם אמר בשעת תחלת כתיבה ואם עשה כן ואמר הן בלשון לעז וא"כ האיך מהימן לחזור הא כבר נחקרה עדותו בב"ד ושוב אינו נאמן לחזור כמבואר בתשו' הר"ן ז"ל [סי' ל"ד] וגם שנית העדים אמרו כן להב"ד שכתב לשמו עפ"י שאלת ב"ד להם כמבואר בהסדר גט ואיך נאמנים לחזור והאיך הסופר נאמן נגד עדים ואין נאמן לומר שלא הבין דברי ב"ד השואלים אותו זה אינו כי בדבר פשוט שמדברים אליו בל"א אינו נאמן לומר לא הבנתיו כמבואר לענין קדושין [בסי' כ"ז] גם מ"ש בשם הר"ן והב"ח ז"ל במחכ"ת לא כן כתבו רק סתמא דבסתמא לא מירתת וכוונתם שיתן לו הסופר גט שיש תח"י מכבר כמבואר בחיר גיטין ולזה כוון הר"ן ז"ל וסייעתו אבל לדינא אם אמר בתחלה שכותב לשמו ואח"כ כותב ועוסק בשמיעת דברים בטלים מ"מ מסתמא אדעתו הראשונה הוא עושה ולא יספק אדם בזה והגט כשר ובחר' שלא להוציא לעז [כמבואר בש"ע סי' קנ"ד סכ"ב] והי' שלום. וכו' אדר ב' תרכ"ז

סימן קו

להרב המאה"ג כו' מו"ה אברהם צאהליר נ"י האבד"ק בילקמאן

מכתבו הגיעני והנה מה לנו לילך בתר סברות בדויות כי בסברות כאלו יוכל להפוך כל סברא בדוי' מהיפוך להיפוך ואך כיון שאין מקור לזה בש"ס נכוף ראשינו לסבול את אשר מסרו לנו הראשונים כמו הקונטרסים שמביא ב"י ז"ל שהיא רובא מהראשונים כידוע גם גדולי האחרונים כמו הת"ה ותלמידיהם עכ"פ לא יבדו אחרונים רבנים חילוקים מלבם וקצתם נדפסו ובמחכ"ת כמה מהם אשר לא הי' להם ידיעה בש"ס וראשונים אשר בזה הענין עכ"פ האריכות למותר ואין לנו רק לתייר בדברי ראשונים שבאחרונים והנה בשמות עיירות הת"ה כתב בפסקיו לילך אחר צחות לשון אשכנז הגם שהיהודים אינם מדברים בצחות כי צריך לכתוב עקרי הלשון בגט ומהרי"ק ז"ל כתב שעיקר לילך אחר לשון עברי שהעברים מדברים ורמ"א ז"ל פסק כוותי' [בסי' קכ"ח ס"ג] ולכתוב על שם העכו"ם דמתקריא ומהרש"ל ז"ל [פ' השולח סי' ל"ב] כתב לילך אחר שם שנקרא בערכאות בעת התייסד העיר וגם מבואר שם חילוק בעיר שרוב בני מדינה מדברים בל"א והמיושבים מכבר מדברים בלשון [אחר] העיקר הוא הלשון שנתיסד מתושבי ארץ מכבר יעו"ש גבי ערי אונגארין והרבה מחברים כתבו לילך בתר שם שידעו בו הרוב וכ"כ הרמב"ם ז"ל [פ"ג מה"ג הי"ג] והנה אנו בני אשכנז גרירין בתר הרמ"א ז"ל וכותבין עיקר שם עברי ועל שם העכו"ם דמתקרי ורק אם הוא קיצור שנבלע ממש בלשון העברי אין כותבין והטעם נ"ל פשוט דקיי"ל בשמות אנשים דאם הקיצור הוא לפעמים שם בפ"ע צריך לכותבו והנה ידוע בשמות עיירות וכפרים שיש הרבה בעולם שמתרמי כ"פ שיש עיר או כפר בהשם הקצר לחוד כאשר בגלילותינו בנמצא כפרים שנקראים קאמיניע ולכן התקינו רבותינו דבאם נבלע ממש ודומים ואין היכר במבטא בהקצר להבליע בהארוך (אין) כותבים הארוך אבל אם נשתנה אפילו קצת הקצר במבטא [משם] הארוך שנבלע בו צריך לכתוב אפילו אין ידוע שיש שם כזה במקומות הללו דבכפרים ועיירות לא בקיאים בשמות כולם וקרוב הדבר שיש ששמו כשם הקצר ולכן אם נבלע בו ממש א"ל לכתבו אבל אם קצת שינוי צריך לכתוב גם שם הקצר והנה אינני בקי בשפת לשון העמים שבסביבותיכם וגם כמה טעיות נזרקה במכתבו כנראה הרבה ט"ס ולכן בקיצור הדבר שיכתוב עיקר שם עברי ועל שם העמים דמתקרי או דאתקרי ויכתוב [השם] של עתה ואם שם הראשון נשתקע אם הי' אז נכתב בשטרות ונתפרסם וגם עתה נכתב בשטרות אותו שם עיקר כמבואר בב"י בתשו' [ה"ג סי' א'] גם בתשו' ב"ז רצה לפסול גט שכתבו בו שם של עכשיו ולא כתבו שם שכותבין בשטרות וגיטין אפילו אם אין בקיאין כלל ולא מכירין העולם רק שם של עכשיו מ"מ רצה הב"ז לפוסלו בכתב שם של עכשיו ועיין בספר דברי חיים [לשמות גיטין בשער התשובות אות מ"ז] ולא כנ"ב שמחכ"ת אשתמיט מיני' דברי תשובות ב"י ותומת ישרים ועיין בג"פ [סי' קכ"ח סקכ"ו] הכריע לכתוב שם של עכשיו ודמתקרי ע"ש העיר שמאז ולכן יכתוב מעכ"ת עיקר שם עברי של עכשיו ודמתקרי על שארי השמות אם עברי נכתב מאז בעיקר וגם עכשיו יש שזוכרים וכן על שמות נכרים שדומים לשמות העברים אם יש קצת שינוי במבטא ומכירם ומה שהעכו"ם בעצמם אין קורין הקיצור בביתם לסימן בעלמא אבל רחוק מביתם קורין כדרך שהעולם קורין אותו א"צ לכתוב זה השם הקצר ומי מעיינות יכתוב כיון שבאמת בארות ג"כ בכלל מעיינות וגם כיון שיש מעיינות בודאי הרבה פעמים שמשתמשים מהם בהתגדלות ריבוי גשמים והמעיינות נפתחו וכעין הפרת שמבואר בראב"ד [בס' בעה"נ מובא בב"י יו"ד ר"ס ר"א] שיש בו מעיינות קטנים ובשעת הגשמים נתמלאו ויתכסו ולכן אל יחכם ויכתוב גם מי מעינות כן נלע"ד