דברי חיים חלק ב שנח

תשו' מה שחנני ה' זה כמה שנים ואך עתה באתי בדבר שבס' ח"ס [חיו"ד סי' רמ"ט] כתב דמילה אינו כריתה רק הסרת הערלה עור העליון ופריעה להסיר גם העור התחתון והוא העלה זה מכח הקו' שהק' דלמה פריעה דוחה שבת והלא על פריעה לא נכרתו י"ג בריתות כיון דאאע"ה לא נצטוה על הפריעה וכל הסוגי' דיבמות אין לה הבנה לפ"ז ולפיכך העלה דמילה הוא לשון גילוי עור מעל ראש האבר וכיון דנתחדשה הלכה דצריך פריעה הכל נקרא מילה ולפענ"ד א"ל כ"כ דכיון דנתחדשה הלכה דצריך פריעה והמל בשבת ולא פרע לא קיים מצות מילה וחייב מיתה על חילול שבת ונמצא דעיקר קיום מצות מילה השתא הוא ע"י הפריעה מש"ה שפיר קאמר הגמ' דנכרתו עליו י"ג בריתות דזולת הפריעה א"א לקיים הי"ג בריתות ולפי"ז לא מוכח מזה דא"צ להכרית העור די"ל דמילה הוא כריתת העור ורק מש"ה נקרא גם הפריעה שנכרתו עלה י"ג בריתות שמבלעדי הפריעה א"א לקיים הי"ג בריתות אך באמת א"צ לראי' יותר מש"ס שלנו וירושלמי דדרשינן מהמול ימול חד למילה וחד לפריעה והיינו לאחר שנתחדשה הלכה וכן שוב מול אב"י שנית לפריעה [יבמות ע"א ע"ב] הרי שנקרא מילה רק גילוי לא מה שנחתך ונכרת ולכן בודאי שלשון מילה היינו להסיר המכסה ורק אאע"ה לא נצטוה על עור הפריעה רק על עור העליון ויהושע בן נון נצטוה גם על העור התחתון אבל הכריתה דוקא מן הגיד לא שמענו והנח להם לישראל אם אינם נביאים בני נביאים הם וכאשר הוכחתי במכתבי הלוטה פה שהתו' וכמה ראשונים כתבו כן בבירור. וא"ו עש"ק כ"ו טבת תר"ל

סימן קיט

להרב המופלג החריף החסיד כו' מו"ה זאב וואלף נ"י דיין דק' לאנציט יע"א

מכתבו הגיעני ואודות אשר הי' כמין נקודה דקה נוגע מרגל ה' של השם לגגה והעבירו הנקודה ע"י תינוק ושאל מעכ"ת אם טוב עשו העושים כן או לא

תשובה דבר זה מבואר בש"ע יו"ד סי' רע"ו [סעיף י"א] בשם הר"י אסכנדרי וז"ל ה"א של השם שכרעה נוגעת בגגה אם נוגע ממש עד שנראית כחי"ת מותר למחוק או לגרר הרגל ולתקנה אבל אם נוגע רק מעט יש לספק בדבר אם מותר עכ"ל אולם הרדב"ז בתשו' פליג עליו בזה לומר דרשאי למחוק דזה הוי כדי לתקן ורק אם בודאי הי' נעשה כן לאחר גמר השם סגי בגרירת הקוץ הנוגע ולא הוי כחק תוכות אבל אם יש לספק אם נעשה כן מתחילתו ל"מ רק צריך לגרור כל הרגל יעו"ש סי' תקצ"ו ח"ב אולם הרמ"ע בסי' ל"ו פסק בפירוש דאסור למחוק אפילו (הגרירה) [הנגוע] וגם דהוי חק תוכות יעו"ש והמג"א ז"ל והא"ר ופר"מ מביאים דבריו להלכה [עי' מג"א סי' ל"ב סקכ"ה רמז לעיין ברמ"ע סי' ל"ו ועיי"ש בססקכ"ז ובפמ"ג שם ובא"ר סי"ח] ולכן בודאי אין תקנה ליריעה זו רק לגונזה ומה שהמציא הב"א ז"ל [חיו"ד סי' ס"א וס"ב] למחוק ע"י תינוק במחכ"ת שגה למאוד עד כי אין כבודו לדבר מזה דהוא סבר דמחיקת השם אצל קטן היא כמו לכמה דברים ולכל המצות שאינו אסור רק משום סרך דיגדל ולכן המציא היתר בכך בכאן גבי מחיקת השם ואני לא כן עמדי ומבואר לכל משכיל דהנה אם נימא דכיון דהוי לצורך תיקון אינו מקרי השחתה ואינו בל"ת דל"ת כן לה' אלקיכם א"כ הגדול בעצמו מותר וע"כ טעמו במה שמצריך ע"י קטן משום דחייש לסברת הרמ"ע והר"א דזה הוי בכלל מחיקת השם כיון דאין נעשה התיקון מיד וא"כ לפי"ז אין כאן איסור על הקטן רק האיסור מונח על הגדול שנותן לקטן למחוק השם וכן מבואר בהדי' בש"ס מ"ק (וכ' שם) בפ"ג [כ"ו ע"א] וז"ל ר"א ור"ה ב"ח הוו יתבי קם ר"א לאפנויי שקלה לטוטפתא אנחא אבי סדי' אתא בת נעמיתא בעא למיבלעה שדה ר"ה ידא ואצלינהו וא"ל אי בלעי השתא [איחייבין לי] ב' קריעות א"ל ר"ה מנ"ל הא בדידי הוי עובדא ואתאי לקמי' דר"י וא"ל הכי א"ש לא אמרי אלא בזרוע וכמעשה שהי' ופרש"י שם בע"י וז"ל ע"א לא אמרו אלא בזרוע שיש להם זרוע ויכולת להציל כמעשה שהי' של אותם השרים העומדים על יהויקים שהי' בידם למחות ולא מיחו ואותם חייבים קריעה דכ' ולא קרעו מכלל דאי"ל למיקרע עכ"ל וא"כ כיון דהאיסור אפי' אם הי' בידו להציל מכ"ש אין בזיון גדול מזה שנותן לקטן ס"ת לגרור ממנה האזכרות ובודאי אם הי' עושה דבר זה ליתן לקטן למחוק שם קדוש מס"ת בודאי העומדים חייבים לקרוע כמבואר לכל מי שיש לו מוח בראש וא"כ בכה"ג דהאיסור על הגדול במה שנותן למחוק שם הקדוש בודאי אסור לרמ"ע ז"ל וסייעתו ואדרבה יותר יש בזיון שנותן לקטן ומוסר לו שם קדוש למוחקו וזה לא יכחיש רק מי שאין לו מוח בקדקדו ול"ד לטבילה [שבת ק"כ ע"ב שמשם הוכיח הב"א המצאתו] דאין מבזה כלל להשם והמחיקה ממילא הוי ודו"ק לכן היריעה הזו צריכה גניזה

סימן קב

להרב הה"ג החריף וכו', מו"ה יהודא יצחק נ"י פרענקיל אבד"ק סאניק יע"א

שאלה שנדבק וא"ו וה"א בשם הקדוש בראשו וכ"ף למ"ם נדבקו בסופם בשם אלקיכם ויוד אלהיך נדבק לכ"ף

הנה בדין זה רבו הפירושים ואכתוב לו מה שלקטתי בבירור כי לפלפל להכריע בין גדולי הראשונים מהירושלמי ופירושו והמ"ס ופירושו אין בידינו ולכן הפלפול הוא למותר ורק הענין לדעת דעת רוב הפוסקים וש"ע ואחרונים הנה הרשב"א ז"ל בתשו' בדפוס ישינה חלק א' מהבתים אשר איננה כתשובת הרשב"א שאתנו שזאת חלק מהבתים שמביא בשם הגדולים והוא חלק עשירית משאלות שלנו וגם בכמה מקומות הרבה (שני') [שנויים] בי' והב"י ז"ל מביאו בכמה מקומות וכ' שמצא בתשו' אחרת להרשב"א והנה בתשו' זו מבואר בסגנון אחר מכפי מה שבידינו וז"ל בסי' פ"ז ודרך קצרה אני כותב לך אם נדבקה האות לאחר שנגמרה צורתה כגון שנדבקו ברגליהם אין דבוק זה פוסל וא"צ לא לגרור ולא להפריד אבל אם נדבקה בראשו קודם שנגמר אותו הראש צריך לגרור את הכל שהרי לא נעשה בה שום דבר בהכשר ואם נדבקה באמצע כגון רגל הכ"ף או רגל הקו"ף אותו צד שנדבק צריך גרירה עכ"ל והיוצא מדבריו דבלא הי' שום קצת רמז אות צריך לגרור האות דאל"כ הוי חק תוכות דלא הי' עליו מעולם שם אות והרא"ש ז"ל ס"ל דבדיבוק אותיות מהני גרירה והרב"י ז"ל כתב בא"ח [סי' ל"ב] דזה חולק על הרשב"א ז"ל ומתיר בגרירה בין דיבוק האותיות ואין חילוק בין נעשה מתחילתו או לא וכ"פ בשלחנו הטהור ביו"ד [סי' רע"ו סי"א] ואו"ח [סי' ל"ב סי"ח] וכתב הטעם משום דאין פסול בגוף האות לא הוי חק תוכות והרמ"ע ז"ל בתשו' [ל"ו] האריך להשיג על הב"י ולומר דגם הרא"ש פוסל באם טעה בתחילת הכתיבה וכ"נ לכאורה דלמ"ל לעשות מחלוקת בחנם הלא שפיר י"ל דהרא"ש מיירי בנדבק לאח"כ ומה שהק' הג"פ [סי' קכ"ה ס"ק ט"ל] דא"כ למה כ' הטור דפליגי יעו"ש בדבריו ואני בער לא מצאתי בטור בלשון מחלוקת והמחלוקת שכ' הוא בטפת דיו שנפלה דלהסמ"ק ז"ל כשר ולהרא"ש ז"ל (כשר) [פסול] אבל בדיבוק אותיות לא כ' בלשון פלוגתא וכ' רק ובדיבוק אותיות יכול לגרור וזה י"ל דאיירי בנעשה אח"כ וכמ"ש הרשב"א ז"ל אך עדיין אין בידינו לחלוק על הש"ע רבינו ב"י ז"ל ולהכשיר דיבוק ע"י גרר בכל ענין וכן הרמ"ע ז"ל גופא כתב במעשה שנדבקה לה"א שתחתי' ונראה שנעשה מתחילת הכתיבה ואפ"ה הכשירה מהרמ"ע ז"ל גופא וכ' שסמך אדברי זקן גבי שם הקודש בכה"ג וא"כ מכ"ז נראה לדין להתיר ע"י גרירה מחמת שעת הדחק משום קדושת השם ב"ה אולם הב"ח ז"ל [באה"ע סי' קכ"ה] כ' להחמיר בנדבקה בראשו כמו בנ"ד ודאי כוונתו ראשו לחוד דמעולם לא הי' צורת האות עליו וכ"כ הג"פ בשם הרד"ך ז"ל [שם] ולפענ"ד כן ראוי להורות דבלא"ה דעת הרשב"א כה"ג להחמיר בפירוש ובדברי הרא"ש ז"ל אינו מבואר שחולק וי"ל דגם הוא ז"ל מודה באם נעשה כן מתחילה כמ"ש הרמ"ע ז"ל ואפי לדברי הב"י ז"ל נראה שאינו מכשיר רק בנגיעה בחוט כיון דכ' בש"ע או"ח סי' ל"ב סכ"ה וז"ל אבל להפריד האותיות הדבוקות אחר שכ' לפניהם ש"ד דכיון שהאות צורתה עלי' כשמפרידה מחברתה לא הוי ככותב עכ"ל ושם בסי"ח וז"ל אם נדבק אות לאות בין קודם שתגמר בין אחר שנגמרה פסול ואם גרר והפרידה כשר ולא מיקרי חק תוכות מאחר שהאות עצמה היתה כתובה כתקנה עכ"ל אלמא דאם הי' פסול בגוף האות דלא נעשה אות מעולם פסול גם לדידי' וא"ל דהוי עליו צורת האות בשביל התינוק שקורא אותו יפה ז"א דהתינוק לא מהני במה שאינו אות מוקף גויל ואינו כתיבה תמה וכיון דלא הוי מעולם אות אם יגרר יהי' חק תוכות ממש והנה לא מצאתי באחרונים חולקים על הב"ח בפירוש זולת החלקת מחוקק [שם סק"ט] והפר"ח ז"ל [בס"ו שם] ולכן השם שנדבק בראשו וא"ו וה"א בודאי פסול וצריך לגנוז היריעה כיון שפסול ול"מ גרירה ורק צריך למחוק ראשי האותיות א"כ הוי מוחק השם ח"ו וא"ל כיון דפסול מותר לתקן וכדברי המהר"ל ז"ל [מפראג המובא בשו"ת חב"י ס' ע"ה ובתשו' ב"א יו"ד סי' ס"א] מ"מ מי יגע יד באותיות השם הקדוש ונקה וכיון דעכ"פ נקרא השם אסור למוחקו ובפרט דיש ס' דלמא נעשה הדיבוק אח"כ וא"כ כשר השם ולהרבה פוסקים אפי' גרירה א"צ בכה"ג ואפי' להמצריך גרירה כה"ג ראוי לבילה וא"כ הוי שם ממש ואסור למוחקו אך בהשם של כ"ם שנדבקו כיון שהדיבוק בסופו סגי בגרירה ובשם אלהיך