דברי חיים חלק ב שכג

סימן ס

להרב המופלג וכו' מו"ה מאיר רוקח נ"י בק' טשארטקוב יע"א

שאלה בעסק הספר מאפיקורס שהעתיק מלת הגיון עם פירוש מר' מה לעשות בו

תשובה הנה דינו מבואר ברמב"ם פ"ו מהל' יסה"ת וכ"פ הש"ע יו"ד סי' רפ"א ואם נחלק ונאמר דוקא אפיקורס שכ' הש"ך ז"ל אדוק בע"א הנה באמת הרמב"ם ז"ל כ' וז"ל (שם ה"ח כה"ק כולן ופירושיהן וביאוריהן כו' בד"א שכתבם ישראל בקדושה אבל אפיקורס ישראל כו' ומצוה לשרפו כדי שלא להניח שם לאפיקורסים ולא למעשיהם ע"כ] בודאי ברשעים האלה ראוי שלא ליהנות ממעשיהם וגם אין לחלק בין ס"ת לשארי ספרים שלהם הא אדרבא מבואר בס' שבשארי ספרים שלהם כ"ע מודים שנשרפין לכן בוודאי ראוי לשריפה אך כמדומה לי ששמעתי מאדמו"ח זלל"ה שבא מעשה כזה לידו וצוה לגנזו בכ"ח חדש על בה"ק וטעמו לא ידעתי זה ראיתי להודיע לכ"ת והבוחר יבחר

גם מה ששאל אודות מאכל שאכל ממנו עכבר הנה לפי פשטות הסוגי' נראה דכל המאכל מביא לידי שכחה

גם מה ששאל בפסקי הכתובים והפרשיות הנה בזה מבוכה גדולה בין הפוס' דבגמ' משמע שאין לפסוק פרשה ולא פסוק ומצינו כמה פעמים שאנו מפסיקין והרבה תי' נאמרו אך אין כלל ברור והנח לישראל אם אינם נביאים בני נביאים המה ואם הלכה רופפת בידך כו' ולכן אין לבדות דברים כרסים מלב ונהרא נהרא ופשטי' והי' שלום

סימן סא

להרב המאה"ג וכו' מו"ה נתן האבד"ק סטאשוב יע"א

שאלה בעסק כתב הנעשה בקיבלו ע"ע בחיוב להזהיר ב"א שלא לילך בבגדים חדשים מקרוב באו המכונה קראנעלין וכן בגלוי שער על איזה אופנים או שעושים במקום שער מבגדי משי וכדומה שדומה לשער ומי שלא ישמע להזהיר ב"ב או שהב"ב לא ישמעו לו לא יתפללו עמו בקביעות ואפי' מי שלא קיבל עליו בכתיבה וחתימה מ"מ חל עליו לקיים כנ"ל ואם לא יקיים או ב"ב חלילה להתפלל עמו והי' מריבה גדולה ונתבטל התמיד שני פעמים

תשובה הנה בדבר תקנה וגדר בודאי הרוב כופין למיעוט ולפ"מ דמשמע במהרד"ך אפי' יחידים יכולים לכפות להרוב יעוין בב"א וכן הסכים מהרשד"ם ומשא מלך דף נ"ח שעכ"פ הרוב כופין למיעוט וא"כ בודאי רוב בני עיר יכולין לכוף למיעוט לגדר דבר מצוה אך אם רוב בני העיר אינם מסכימים אין היחידים יכולים לכוף לרבים יעו"ש להלכה בס' משא מלך. והנה בענין תקנה זו הוא ודאי ראוי והגון דידוע דאפי' העכו"ם מחזיקים זה לפריצות יתירה ועל השערות קפידא ואיסור גדול וזה בכלל דת יהודית לדברי הר"ן ז"ל כתובות וש"מ שם ולפי דעתי ראוי לגזור כן אך אם אין הרבים מסכימים לא יוכלו לגזור עליהם וכמבואר [בפדר"א פמ"ז] שבימי פנחס רצו לגזור על סתם יינם ולא קבלו עליהם רוב הצבור [ע' בב"י ר"ס קכ"ג] ולא גזרו אפי' בימי מרע"ה ולזה תלי' מלתא ברוב ואם מתחילה הי' רוב בני העיר בהסכמת גזירה זו בודאי אינם יכולים לחזור הגם שלא הי' בשבועה מ"מ קבלה לחוד נמי אסור לעבור על זה הגדר וכ"מ בס"ח ולכן לפענ"ד ס"ד אם הי' רוב בני העיר בהסכמה אינם יכולים להתיר אך אם לא הי' רוב בני העיר בהסכמה לא יוכלו לכוף להמועט. ובענין שקבלו עליהם לדחותם מבית התפלה אם רבים הסכימו נלענ"ד שיכולים לכופו לקיים התקנה בכל מה דאפשר אך בעוה"ר הרבה גברה חנופה ואין דורש ואין מבקש ומי יעמוד בפרץ ולכן נשים לפינו מחסום אך ראוי להרחיק עכ"פ באמת למי שאינו מחזיק בתקנה שתקנו רוב עיר לגדר והי' שלום

סימן סב

לידידי הרב החריף החסיד וי"א כש"ת מו"ה משה שמעון רב ומו"צ בישוב דיורא יע"א

ע"ד שאלתו אם מותר לאיש שנתלבנו חצי זקנו וגבות עיניו וחצי השני נשארו שחור אם מותר לצבעם ומעכ"ת נוטה להקל ותמוה לי טובא הלא כל ההיתר של הרשב"א ותו' הובא בב"י קפ"ב] בצריך לרפואה או כל גופו הוא רק משום דס"ל העברת שער הוי מדרבנן אבל אם הי' מדאו' אסור לעבור על לאו והנה במלקט שחורות מתוך לבנות כ' הרמב"ם ז"ל (פי"ב מעכו"ם ה"י] דלוקה וכ"פ הראב"ד דבהרבה שערות לוקה כמבואר בהשגות וכ"פ הטור ביו"ד קפ"ב א"כ בודאי אין חכמה ואין עצה אפי' במקום כבוד הבריות אסור והנה בחפזי לא מצאתי מי שיחלוק על הרמב"ם והראב"ד והטור הנ"ל א"כ בודאי אסור לצבוע שחור ולוקה משום לא ילבש אך תקנתו שיצבע שיהי' כולו לבן דבזה אין שום איסור כלל כמבואר בב"י סי' קפ"ב וז"ב וגם תמהתי איך עלה על דעתו להתיר אפי' איסור דרבנן במקום שיכול להסיר חרפתו במה שיגלח ע"י סם כמו שוהגין בכל מדינות אשכנז דאין בזה שום איסור כלל וגם בגבות עיניו יוכל להתחבל שלא יוכר היטב אבל ח"ו להתיר איסור לאו בתורה והרבה יש להסתפק אם הוא מביזרא דג"ע דיהרג ואל יעבור להרבה שיטות ולכן ח"ו להקל ובנ"י סוף מכות מצאתי שכ' וז"ל והא קא גדל ואין כאן תיקון אשה שאינו עושה אלא להנצל מן הצער עכ"ל הרי דאם לא כיוון רק להנצל מצער לא מיקרי לא תלבש וכ"נ מג' פ' ב"ט (שבת נ' ע"ב) דאם מפני צער שרי והתו' שם בד"ה בשביל צערו כתבו דמפני ביוש בני אדם מותר ואינו מקרי לא תלבש והנראה מדבריהם הוא דאם עושה ליפות הוי לא תלבש שכן דרך אשה ליפות אבל אם אין עושה רק משום צער לא משום יפוי לא מיקרי לא תלבש ובאמת צע"ג בזה לכן ראוי לעשות ע"ד שכתבתי. ואחר כתבי כל אלה נלענ"ד דכ"ע ס"ל דאם אסור ללקוט מה"ת לבנים מתוך שחורות אסור אפי' ביש לו צער ורק הגמ' שם במס' שבת בפ' ב"ט הנ"ל דהותר מפני צער ולכאורה ק' הא כל הפוסקים הסכימו גבי מראה וכל מקום באם נשים ואנשים עושים דבר זה ל"ש לאו דלא ילבש כיון שבמקום זה גם אנשים נוהגים כן וק' מר זוטרא בשבת דף הנ"ל] שראה שדרך גם אנשים לעשות כן א"כ למה לא עשה גם הוא א"ו שאותה ברייתא הנ"ל לא ס"ל חילוק בדבר דתלי' בזה רק מי שעושה דבר ליפות עצמו שייך לא תלבש ולכן באם מכוין רק שלא להצער עצמו דאז אין כלל הלבשת שמלת אשה דהא גם אנשים עושים כן ורק האי תנא ס"ל דאסור ליפות עצמו ולכן באם אינו מכוון ליפות עצמו מותר ולזה כתבו התו' באם בושה לו מב"א ג"כ מקרי צער וכ"כ המרדכי אך כ"ז להך ברייתא או בנטילה שאינו רק מדרבנן אפי' לדידן נמי מיקל שער בית השחי וערוה כאשר פסקו רוב הפוסקים אבל בנוטל או צובע הלבנות לשחור דהוא מדאו' ודאי אסור אפי' שהוא מצער ולכן בודאי ללקוט לבנים מתוך השחורות או לשחור אסור ובפרט כיון דאית לי' תקנה אחריתי כנ"ל ורק שרוצה לנוי ויופי לילך בשערות שחורות בודאי עובר על ל"ת כיון שהי' יכול להסיר הצער ולגלחו ע"י סם כנ"ל ולכן לכ"ע אסור והנ"י תפס לישנא דגמ' דשבת אבל גם הוא ס"ל לאסור במלקט או בצובע שחור וז"ב. וי"ל דגם ברייתא דגלדי מכה דפ' ב"ט הנ"ל אינו מתיר משום צער רק דבר שאינו כלל בגדר שמלת אשה שכל אנשים נמי עושים כן רק הברייתא אמר דכל ליפות מקרי ל"ת ולכן אם אינו עושה ליפות רק להציל הצער לא מקרי שמלת אשה שהרי אנשים נמי עושים כן אבל בפניו שהוא ממש שמלת אשה ובלאו כ"ע מודים שאסור אפי' במצער כנ"ל

סימן סג

לידידי הרב המופלג החריף וכו' מו"ה אברהם שמואל הלוי אבד"ק בוזנאב יע"א

מכתבו הגיעני בדבר שאלתו וז"ל אשה קשת רוח זה כמה מקור משחת לה שנופל האם למטה באמצע בית החיצון כי מעוני ורוב עבודה ויגיעה בהילוך קרה מקרי' הנ"ל ואז הכתונת שלה מלוכלך בכמה מיני דמים אפס כי אין לה בזה אף הרגשת זיבת דבר לח כלל ויש לה וסת קבוע ולסיבת חולי הנ"ל א"א לה להפסיק בטהרה ולספור ז"נ הגם כי בשכבה על משכבה וכ"כ בתת מרגוע לנפשה מעבודה והילוך איזה שעות עולה האם למעלה וכל בדיקותי' עולים לה נקיים אז אך לסבת עני' ומרודה אין לה מנוחה ומן הנמנע שתשיג די טהרתה בגלל החולי הנ"ל אשר ע"כ הבעל נותן עיניו בגירושין והיא במר תבכה כולי האי ואולי נמצא לדון דינה למזור: תשובה מחמת טרדותי לא יכולתי להעתיק תשובתי עד היום והנה בסוגי' זו רבו הקו' והפירושים וידוע לכל מעיין ולפי מה שנתחדש לי בעזר הצור ית' איזה דבר חדש אמרתי להציע הסוגי' הש"ס והפו' הנה בהמפלת (נדה כ"א ע"ב) אי' וז"ל הגמ' בעא מיני' ר"י מר' זירא הרואה דם בשפופרת מהו בבשרה אמר רחמנא ולא בשפופרת א"ד האי בבשרה מבעי' שמטמאה בפנים כמבחוץ א"ל בבשרה א"ר ולא בשפופרת האי בבשרה מ"ל שמטמא מבפנים כבחוץ א"כ נימא קרא בשרה מאי בבשרה ש"מ תרתי והאר"י משום רשב"י המפלת חתיכה קורעה אם יש בה דם אגיר טמאה וא"ל טהורה הכי השתא התם דרכה של אשה לראות דם בחתיכה הכא אין דרכה של אשה לראות דם בשפופרת כו' לימא שפופרת תנאי הוא דתני' המפלת חתיכה אעפ"י שמלאה דם אם יש עמה