דברי חיים חלק ב שד

פרנסת האומנים הממונים מקהל וגם בלא דעת הרב דמתא אסור לשחוט ומ"ש בשם רב אחד שכתב להתיר לא ידענא וספרו אינו פה ויהי' לו אשר לו ולפענד"נ שאיסור גדול הוא לקבל שו"ב בלא ידיעת הרב כנ"ל והשומע ישמע ויקבל האמת

סימן ח

להרב וכו' מו"ה משה פרידמאן נ"י רב דקאמינעשט יע"א

שאלה יורנו רבינו בנדון השו"ב מו"ה ר"ש שהוא בכאן ישוב קאמינעשט כמה שנים וחזקתו הי' על כמה כפרים שבסביבות וכולם שלחו אליו לשחוט ובא שו"ב אחר מו"ה ר"י והתיישב א"ע בכפר ארבירע אח' מסביבות הנ"ל והבע"ב קבלוהו עליהם מרצונם הטוב כי גם מקודם היו רוצים שהשו"ב הנ"ל מקאמינעשט יעקור דירתו מקאמינעשט להם והבעה"ב מקאמינעשט מחו בידם מפני כמה טעמים א' שיש להם חזקה זאת מכמה שנים שהשו"ב ישב אצלם גם שהוא באמצע הדרך לכל הסביבות והוי רוב מנין ורוב בנין וכשבא השו"ב ר"י לכאן התרו בו ב' עדים והשו"ב ר"ש תבעו לדין לפני הב"ד והוא צחק ע"ז ועתה יורנו רבינו מה דינו של השו"ב ר"י הנ"ל

תשובה הנה אם בא שו"ב להשיג גבול השו"ב השני היינו זה שהי' מקודם שו"ב באותן מקומות בודאי הוי משיג גבול ממש ודמי למלמד [בתי' קידושין דנ"ט מובא בח"מ רל"ז] אבל לאסור שחיטתו לפענ"ד א"א דלא מיקרי אדם חשוד במה שאין האיסור ברור בפי רוב העולם כמבואר גבי פסולי עדות בסי' ל"ד לענין עדות כמ"כ לענין חשוד ונהי דחשוד מיקרי לאותו דבר ממש דנימא גם בזה יקל כיון שאין איסורו מפורש אבל לאסור שחיטתו מחמת שהוא חשוד באיזה דבר שאין איסורו ברור זה ודאי לא אמרינן ועיין פמ"ג בפתיחה כוללת ח"ד אות ג'] דאפי' לענין שבת דחמיר מיוה"כ מ"מ כיון שבעיני העולם יוה"כ חמור וכו' דחשוד לשבת אינו חשוד ליוה"כ כ"ש כאן דנאסר שחיטתו מחמת ששחט במקום ששו"ב אחר מעיר אחרת שחט שמה אשר איסורו לא נודע לכל וי"ל דמטעם זה לאחר שהותרה התקנה כל השוחטים כשירים כמבואר ביו"ד (סי' א'] ע"ש באחרונים שכתבו מזה ולכן להעביר השו"ב ולאסור שחיטתו אין לנו אבל משיג גבול מיקרי אך אם בני הישובים מהדרים דוקא אחר שו"ב אחר הנה לזה צריך לבאר כללים בזה דהנה ידוע פלוגתת הראשונים אם בני העיר יכולים לכוף הרוב למיעוט בדבר הנוגע לממון אך העולה מרוב גדולי האחרונים דבדבר שישנו רק מגדר מלתא (אבל) [אפי'] לא בדבר מצוה רק לתקנות בני עיר יכולים הרוב לכוף את המיעוט אפי' בדבר דאיכא פסידא להאי ורווחא להאי וכ"כ המשא מלך ז"ל וכ"כ לי מו"ח ז"ל שכן הלכה וכן נהגו אך כ"ז בעיר אחת אבל ב' ג' או ד' הקהלות שהמה בעיר אחת אם תקנותיהם נעשו תמיד עפ"י רוב הממונים מכל הקהלות אזי לקהל אחד נחשבו ויכולים הרוב מקהלות לכוף לקהל האחרת דכעיר אחת דמי כן העלה להלכה בס' הנ"ל אבל אם כל קהל הוא ממונים בפ"ע אפי' בעיר אחת אין יכולים רוב הקהלות לכוף הקהל האחרת והנה לפ"ז אותן הישובים שבכפרים אם אינם משותפים בתקנותיהם והמה שייכים לעיר שעומדת סמוך להם ורק מחמת שהמה רחוקים מעירם כולם יחד כפרים הסמוכים שכרו שו"ב אחד בודאי המה כמו יחידים שעשו שותפות ביחד ומי שנשתתף עמהם א"י לחזור מהשו"ב ששכרו בשותפות כי גם סתם קבלה האידנא הוא לעולם ואינם יכולים לחזור אפי' אם מצאו אחר נאה מזה ועיין באריכות מזה ביש"ש חולין ובתשובה [ואותם] ששכרו מחויבים לשלם אך מי שלא נשתתף לא נתחייב במה שרוב בני ישוב שכרהו כי יכול לומר מי עשתם לשלוחים לשכור שו"ב כיון שאין להם ראשים וטובים שם בישובם שיהי' מתנהג עפ"י ומשום ששחטו עד עתה אצל השו"ב לא נשתעבדו לשחוט תמיד אצלו וא"ל כיון דשתקי הוי כמו שהסכימו דז"א דכיחידים דמי כל בני הישובים ואין שתיקה כהודאה רק בזט"ה אבל לא ביחידים ובודאי דיכולין היחידים להפרד ולקבל להם שו"ב אחר ואפי' הרוב [קבלו] בחר' אין היחידים שלא קבלו בחר' זקוקין כי אין דינם רק כיחידים ול"ש שהמיעוט נגרר בתר הרוב ואפי' בני האומנות אחת בעינן דוקא הסכמת כולם ובחבר עיר כידוע אבל יחידים בעלמא ל"ש בהו רוב ומיעוט כיון שאינם נכפפים זל"ז ואפי' אם נימא דלקבל שו"ב כופין רוב למיעוט אפילו בישובים כמו גבי ש"ץ ז"א חדא דלענין שו"ב נראה דאינו יכול לכוף זל"ז כי אין שייך כאן שום מגדר מצוה בזה ורק אפי' אם נימא דיכולין בני ישוב אחת לקבל שו"ב עכ"פ היינו לקבלו למקומם אבל ודאי רוב אינם יכולים לכוף להמיעוט שילכו לישוב הסמוך להם לשחוט שמה כיון שהם הולכים לשם דהרי בודאי המיעוט יכולים לומר לנו טוב לשחוט בעיר המצוי לנו יותר מישוב הלזה ושארי טעמים ולכן בודאי אינם נכפפים זל"ז לשחוט אצל שו"ב שרוצים הרוב ולכן בודאי יכולים לחזור היחידים שלא שכרוהו להשו"ב הראשון אך אם כל תקנותיהם עפ"י ממונים מרוב אותן הישובים ודאי כעיר אחת יחשבו ומה שעשו הממונים בתקנותיהם ושכרו להשו"ב גם היחידים לא יוכלו לחזור ובפרט אם נעשה בחרם שהמועטים נגררו בתר הרוב כיון שבקהל א' המה זה נלענ"ד ברור לדינא ולכן ידידי יראה נא בעין שכלו באיזה אופן הנהגתם כן יעשו כנ"ל והנה הגם שבהרבה דברים שכתבתי מחלוקת בין גדולי ראשונים ואחרונים מ"מ מה שראיתי רוב מסכימים כתבתי

ומה שכתבתי שאין השו"ב הב' חשוד היינו באם לא התרו בו אבל אם התרו בו שיאסר שחיטתו צריך הב"ד לשאלו ואם לא יאמר טעם ואמתלא הוגנת הוא פסול לעולם אבל אם יאמר איזה אמתלא הנראית לכם אין בידינו לאוסרו והי' שלום

סימן ט

להרב החריף החסיד וי"א בש"ק מו"ה מענדיל נ"י האבד"ק באלינראד יע"א

מכתבו הגיעני אודות השו"ב שנתן הסכין בחזקת בדוק לשחוט ומעכ"ת הרגיש בו פגומה עד שהודה השו"ב שהוא פגם וליום מחרת אירע לו ג"כ מעשה כזה באותו הסכין ועוד דיין א' ראה כל זאת והשו"ב הודה כ"ז הנה מדינא נראה בכל הפוסקים דגם בפ"א אם החזיק הסכין בתורת בדוק לשחיטה ונמצא בו פגם שמעבירין את השו"ב הגם שהבאתי ראי' מדברי (הרמב"ן) [דרמב"ם] ז"ל [פ"ד מהי"ט ה"ט דאין מראין סכין לחכם ביום טוב] שבר"ן במס' ביצה (פ"ג עיין בחלק א' סימן ו' דבור המתחיל ומאי] שאין לפסול השו"ב בפ"א מ"מ בשנותו באולתו כ"ע מודים שמעבירין אותו ובפרט שהעיד על קלותו שהי' מבולבל ממשתה ושמחה לכן טעה כי נטרפה דעתו א"כ הראה בזה קלותו כי הלא הי' לו לידע אז כי אינו שפוי בדעתו ולא לעסוק אז בסכין ולכן בודאי מדינא אסור אך כיון שנ"ל שלא הי' מוחזק בהרגשה שהרי לא הי' לו הודאה משו"ב ולכן י"ל עתה שלמד מחדש אצל שו"ב מומחה אם ינסהו בד"צ כעת בבדיקה יפה בסכין הרבה לראות אם הוא מרגיש ואם נמצא טוב ויפה בהרגשה אזי יעבירנו על איזה שבועות ויחזירו אותו בקבלת ד"ח אך כ"ז יעשו הב"ד במתינות וזהירות גדולה כי גדול המכשילה בעוה"ר ולדעתי ראוי שמעכ"ת יסע לסאניק ולצוות על השו"ב לבוא לפני הרב דשם וגם על הסירכות יזהירו מאוד שלא יקל במיעוך כלל כי הממעך בחזקה עונשו גדול והוא טריפות גמור ר"ל לא כמו ששמעתי איזה גדולים בעיניהם מקילים בזה כמבואר ברמב"ם ז"ל דכל ישראל קבלו עליהם לאסור אפי' מה שמותר מדינא דש"ס ולכן די בקולא זו שנהגו אבותינו במיעוך או קליפה עכ"פ בנחת כ"ז יקבל עליו השו"ב ואז אתם והבד"צ וה' עמכם תוכלו להתירו דברי ידיד' מחו' דב"ש

סימן יוד

רלידידי הרב המאה"ג החסיד המפורסם מו"ה ישעי' צבי נ"י העלער האבד"ק גורייא במדינת פולין

שאלה שו"ב התחיל לשחוט עוף וחתך העור ונגע בסי' והפסיק והחזיר העוף לאשה ואמר שתרנגולים שלו נקרהו ואינו יכול לשוחטו ואח"כ נתברר והודה שהתחיל לשחוט וחתך העור וגם נראה בסימנין שנגע בהם והטריף המורה שוב עבר השו"ב על התקנה שמאז עפ"י בד"צ וכל חשובי עיר שכל ריאה יובא להמורה והשו"ב אסור להורות ולהכשיר לבדו ואסרו באיסור אם לא יובא הריאה לפני מו"צ והשו"ב עבר ע"ז כן תורף השאלה

תשובה הנה בדין העוף לא יפה עשה מה שהכחיש אך עכ"ז יש לחפות עליו שידע שיעשה שאלה ויטרפנה המורה כמו צווארו מלוכלך בדם אך מה שעבר על התקנה בודאי שוב הוי חשוד לאותו דבר דא"נ הן אמת שראיתי בנ"ב מ"ק חיו"ד סי' א' שכ' דגבי בודק ל"ש חשוד לא"ד דלגבי אחרים נאמן ובשלמא בשחיטה אינו טורח בדבר לשחוט אבל בדיקה הוי כמו שאומר הריאה זו כשירה ואני נפלאתי הלא גם בבדיקה י"ל שלא טרח לבדוק וא"ל דהוי כמו נאבדה הריאה דזה אמר באופן הראשון ובפרט דלכתחילה אסור למסור לחשוד כזה לבדוק דאמרי' מסתמא לא יטריח לבדוק יפה ובודאי בנ"ד כיון דחשוד להאכיל מה שאסרו עליהם בני העיר בתקנה דהוי איסור כמבואר בנב"י ז"ל שם וא"כ כיון דחשוד ע"ז חשוד נמי שלא יטריח לבדוק כראוי ובפרט כמה דברים שאינם רק חומרות ואנחנו קבלנו לאיסור כמו ב' כיסים או חסר כיס בודאי א"נ ע"ז שלא יטריח עצמו לבדוק אחר זה כיון דדבר הנאסר מכח קבלה קל בעיניו וחשוד עליו בודאי לא יטריח להוציא הריאה ולעיין