דברי חיים חלק א עה

ומעשה בד"א דהא המעות קודש בלא הנדר לא ראית דברי הריטב"א [בחולין] שכתב דלא קדו' בשום אופן רק באומ' ע"ע אולם עיקר קושייתך לא הבנתי דהרי (תירוץ) [קו'] הגמ' לפי לישנא בתרא דנדרים [דף י'] דר"י נמי אוסר (בנדרים) [בנדבה] משום דיכול לבא לידי תקלה. הן באמת מה שהבאת לידי כך להקשות משום דברי רש"י ז"ל בריש חולין שכ' שם וז"ל ואפי' ר"י לא קאמר אלא דאמר הרי זה דאם מתה או נגנבה אינו חייב באחריות' א"כ כיון דאפרשה תו לא הדר בי' עכ"ל דמשמע דאם מפריש מותר לר"י אפי' בלא הבאת לעזרה ובאמת זה נגד גמרא מפורשת ורק כוונת רש"י הוא לתרץ מה דקשה כיון דר"י חייש נמי. לתקלה למה מותר לדידי' נדבה אפילו במביאו לעזרה הלא יתחייב להביא אחרת אם יפסל ולזה כתב דפטור מגניבה ואבידה כיון דאמר הרי זו וא"כ בנמצאת טריפה נמי יפטר א"נ דשוב לא הדר בי' והיינו דבאמת אפילו בהרי עלי באופן שמסרה לכהן מותר דגם אם יתחייב באחריות שוב לא הדר אבל באם לא מסרה לכהן תיכף בודאי גם רש"י ז"ל מודה דלר"י לל"ב והוא סוגי' דחולין אסור (והנה לפי הבנתך הוי לך להקשות על טעם שני דרש"י כיון שכבר נתן בודאי לא יעבור וקשה לפרוש תיכף ואז שרי לפום פשט דברי רש"י ז"ל) ע"כ יוכל לבא לידי מעילה וא"כ ל"ק כלל דמשכחת בערכין שיפריש תיכף וע"מ שלא יתחייב באחריות כמו שכתבת דעדיין חיישינן לתקלה ואסור להעריך בכה"ג אפילו לר"י וז"ב

אך לכאורה זה קשה דאכתי משכחת אליבא דר"י שיערוך בעומד לפני הגבאי בעזרה ואומר ערכי עלי ומפריש תיכף. אך באמת לפי הנראה מדברי הריטב"א ז"ל דבכה"ג נמי אסור כיון שאמר בלשון עלי שכ' שם בריש חולין וז"ל שאילו לא אמר ערכי עלי או ערך פלוני עלי אלא שתפס המעות בידו ואמר הרי אלו לערכי לא נערך כי לא אמר כלום דה"ל כמו שאינו מחויב חטאת ואמר הרי אלו לחטאתי שלא אמר כלום עכ"ל וכ"מ בגמ' נדרי' דבנדרי כשרים לא נדר ואפילו הבהמה מונחת בעזרה כמו שמבואר שם דהחילוק בין נדר לנדבה דבנדרי כשרים לא נדר ובנדבה נדר משמע דבכה"ג דמהני נדב ושרי כגון במוסרו לכהן תיכף בעזרה בנודר אסור גם בכה"ג וזה אמת וברור ודברי רש"י ז"ל הם צ"ב קצת ודו"ק

והנה לא אמנע מלהודיעך מה שעלה על רעיוני לפום רהיטא לתרץ כל הנ"ל אשר קשה דמשכחת לה עכ"פ במשלם תיכף בעת הערכתו [והוא] לפי מה שמבואר בערכין הכל לאתויי מופלא סמוך לאיש. והנה התוס' בנדה (מ"ו ע"ב ד"ה אא"ב) כ' וז"ל וי"ל דר"י נמי אית לי' דמופלא סמוך לאיש דאורייתא ולהקל לתקן טבל לא איתרבי להיות כגדול עכ"ל אלמא דגם דקטן מופלא סמוך לאיש נדרו [נדר] והקדשו הקדש אבל להקל דינו כקטן ולא יכול לתרום אליבא דר"י וא"כ כמו כן נמי נהי דיכול קטן לערוך במופלא סמוך לאיש אך עכ"פ פרעון שפורע אינו כלום לפוטרו ועדיין החיוב עליו לשלם דלהקל לא מהני המופלא ע"כ אינו כלום ואין לחלק דבהקדשו גופו כמו שיכול להעריך כמו כן יכול לפרוע דז"א דהתורה לא חייבה רק שמוכרח לקיים נדרו כשיגדיל דלע"ע אין שום עונש עליו כמבואר בנדה ויעוין במל"מ הל' נזירות שכ' דלא מהני התרה למופלא מה"ת ודו"ק. אך האמת מש"כ ראשונה הן באמת ברמב"ם ז"ל משמע דצריך תיכף לשלם ויוצא ידי נדרו דלא כמו שכתבתי. אך לענ"ד יש מקום לומר כנ"ל. אך דהנלע"ד פשוט דקודם שבדקוהו להמופלא אם יודע למי נודרין והוא הקדים עצמו ופרע להגזבר טרם שבדקוהו אם נאבד מיד הגזבר חייב באחריות דהנה בלא"ה ספק שמא לא יביא ב' שערות בשנת י"ג וא"כ אין לו דין מופלא וגם ספק אם יודע למי נודרין ולכן בס"ס כה"ג עדן לא יצא המעות מתח"י ולא זכה בו ההקדש דא"ל ההקדש הוי מוחזק דליתא דכ"ז שאינו חייב עפ"י דין מטעם ערכו אין המעות קדוש כלל כדברי הריטב"א הנ"ל וא"כ קודם שבדק הוא עומד בס"ס אם הוא חייב וא"כ אין המעות הקדש ולא יצא עדיין מרשותו כנ"ל ולכן אכתי באחריותו של המופלא עומד המעות ואם נגנב ואח"כ נתברר שהוא יודע למי נודרין והביא בשנת י"ג ב' שערות צריך לשלם שנית דהמעות הראשון הי' עדיין תחת רשותו ולא זכה בה ההקדש כלל מטעם הס"ס ובודאי דצריך שנית לשלם ודו"ק. יעיין תוס' נדה דף מ"ה. [א"ה וא"כ עכ"פ בקטן לא משכחת לה דאף שמשלם תיכף עדיין חייב באחריותו ודו"ק]: סימן נ בדין אין איסור חל על איסור בדעתי להקדים איזה דברים הנצרכים להבנת הסוגי' ומזה נבואה להפיק חפצינו ורצונינו בזו

הנה לא נגלה לנו טעם דאין אחע"א אם הוא מכח הסברא מגזה"כ והנה אדמה שהוא רק גזה"כ דלא מצינו לומר מסברא דאין חל איסור השני ללא צורך כיון שבלא"ה נאסר. א"כ מאי יועיל כולל או מוסיף הלא לדידי' אין צורך לזה האיסור ומ"ל לזה שחל האיסור הב' על אחרים ואם נאמר עכ"פ כיון שחל אכ"ע האיסור חל ממילא עליו ג"כ הגם שהאזהרה לדידי' ללא צורך א"כ לשיטת רש"י ז"ל [עיין תוס' יבמות דף ל"ב ע"ב ד"ה בין רשעים גמורים] דס"ל דאיסור חל לענין לקוברו בין רשעים גמורים בכולל לר"י לא לחייב קשה כיון שחל כבר האיסור למה לא יתחייב ואם כי אין עונשין מה"ד ומשום זה נימא לא יחול האיסור הב' ז"א כיון שכבר נאסר באיסור שוב עונשין עוד מחמת חומרו [עיין במ"מ פ"ב דמ"א] וכבר כתבו התוס' בכריתות [דף ג' ע"א ד"ה לומר ע"ש] דזה אינו מקרי אעמ"ה יעיי"ש וגם בזה נחלקו אם חל בכולל או מוסיף וסברת רש"י ז"ל והראשונים שכ' הטעם מחמת שאין מונע האיסור מלחול התוספת חל גם אהראשון ולפי שיטת רש"י ז"ל בעצמו קשה הלא האיסור חל בכולל ולמה לא יענש עליו בכולל עד שיהא מוסיף וקשה הוספה זו א"י מאי הוא הלא בלא"ה נתוסף האיסור. ולכן נ"ל לומר שהוא מגזה"כ דהנה מצינו גבי תרומה [חולין דף קי"ג ע"ב] ומתו בו וגו' לומר שאינו חל מחמת אחע"א וכדומה [זבחים דף ס"ט ע"ב] בנבילה וטריפה שיש במינו טריפה לר"י וכן בב"ח לרבות מתה [חולין קי"ג] וכן בקדשים כל חלב לד' [חל איסור הקדש על חלב עיין כריתות י"ד] הרי שהצריכו הריבוי והמיעוט הרי חזינן דגזה"כ שלא יחול איסור על איסור זולתי במקומות שיגלו דהיינו ע"י כולל ומוסיף ומאן דפליג ס"ל דהתם גזה"כ אבל זולת זה גם בכולל אינו חל ויעו"ש בתוס' ג"ה [דף ק"א] גבי טומאת הגוף ובשר וכמה מקומות אין מספר והנה מאן דס"ל מוסיף ולא כולל ס"ל דהתם בתרומה גזה"כ אבל למדין מקדשים אך זה דוחק דלפ"ז נצטרך לומר לכל חד מהנך מ"ד דזה ס"ל דכתוב זה דוקא ולא ללמוד ממנו והשני ס"ל דבא ללמד ובאמת השתמשו בזה הרבה רבותינו הקדושים בתו' בכמה מקומות בזבחים וחולין ומעילה [דף ט"ז] ואשר לפע"ד י"ל דלמ"ד דלא ס"ל כולל ס"ל דבאמת גזה"כ דא"א חע"א אבל היכי שהשני מוסיף ואינו מונע עליו הראשון שיחול בהוספתו כמו (א"א) [ביבמות דל"ב באי' אשת אחיו] על אחות אשה שלא מונע איסור אחות מלחול על האשה (א"א) [אי' אשת אחיו] לגבי שארי האחין חלה גם עליו דמה תאמר שגזה"כ שלא יחול איסור על איסור מאן נימא לן דהראשון עדיף דלמא השני עדיף ואי דהראשון כבר חל וא"א לדחותו הלא השני ג"כ חל עכ"פ בהחלט לענין ההוספה ומי ידחהו ומש"ה באמת בקל על חמור לא ס"ל לרבנן מוסיף (והוא רבי דכריתות [כ"ג ב'] לפי דעת רמ"ע [בתשו' קכ"ג]) דהא גם אם נימא דשניהן שוין בדחי' דזה חל מקדם והשני חל על עוד דברים שנתוספו מ"מ לא עדיף מבאים בב"א שחל החמור כמבואר בתוס' הגם שהרמב"ן ז"ל לא ניחא לי' בדבריהם היינו דווקא בב"א ממש אבל במוסיף וכה"ג שכתבנו גם הרמב"ן ז"ל מודה דסברא שישאר הראשון והשני ידחה מפני קולתו ולמאן דס"ל איסור מוסיף אפי' בקל על חמור ולא ס"ל סברא זו דהוא ס"ל דלא תלי' בחומרתו רק כיון שעכ"פ חל לא נדחה ולק"מ לרש"י ז"ל דס"ל דאפי' בכולל דחל האיסור לקוברו בר"ג עכ"פ לא נתוסף על החפץ מידי ולכן לא שייך לומר דאיסור האחרון עדיף מהראשון שחל על דבר יותר ז"א שאינו חל כלל יתר מכפי שהי' ולזה לא יוכל לחול על איסור ואפי' לסברת הרמ"ע מפאנו זצ"ל דבכה"ג נתוסף על האשה ונקראת איסור מוסיף יעי"ש מ"מ אם לא התחיל הכולל ממילא לא יתחיל המוסיף משא"כ במוסיף גמור שחל המוסיף על מה שנתוסף בהחלט בלא מניעה לא נגרע מעלתו מאיסור הראשון שיש לו מעלה שכבר נקרא שמו מאז והשני יש לו יתרון שנקרא שמו על מה שנתוסף וז"ב לפע"ד

והנה לפ"ד אלה י"ל באם קודם חלות איסור הב' חל איסור עשה על חתיכת איסור ראשון באיזה דבר ואח"כ חל איסור שני בלאו בתוספת על הראשון במוסיף אך זה ההוספה קדים העשה כאשר יבא הדמיון בכה"ג לא מקרי השני איסור מוסיף על הראשון אפי' אם נימא דלאו חל אעשה מ"מ זה לא מקרי מוסיף רק עונש דמאי הוסיף השני הלא בלעדו הי' החפץ אסור בהוספה מחמת העשה ולא הוסיף והראשון הוסיף מעת היותו גוף איסור ועונש לזה חמור מהשני שלא הוסיף רק עונש. ובזה מתורץ קו' השע"מ [פי"ז מא"ב] על הריטב"א חולין שכ' דנבילה [על יום כיפור] הוי כולל והקשה הא הוי מוסיף לענין (הקדש) [דנאסר לגבוה] עיי"ש ולפענ"ד לק"מ דבאמת לפ"ד הגמ' בחולין [דף ל"ז] א"א לנבילה שלא תעשה מסוכנת מקודם ומסוכנת אסורה למזבח כמו שמבואר ברמב"ם ז"ל זקן וחולה ונמצא שבלא הנבילה כבר נאסר למזבח ונמצא שלא חדשה כלום הנבילה בההוספה ובאמת מה שהקשה שם על הריטב"א בלא"ה לק"מ דהריטב"א גופא כתב דאייירי בנולדה בו