דברי חיים חלק א קנח

דבר המזדייף והיינו בעמ"ס כמבואר במשנה הרי דודאי לא יתכן לומר עליו שם פסול כיון שכשר עכ"פ ע"י עידי מסירה ולזה הכריח הוא ז"ל לומר דמחק באות אחד גרע דהוי מזויף מתוכו דנוכל לטעות ולזה לא מהני עידי מסירה את"ד הב"מ ז"ל וזה דבר שאינו דהרי בהדיא מבואר דאינו גט אלמא שפסול מה"ת ולענין קושית הב"מ לק"מ דהנה מבואר דדוקא בגט מהני עידי מסירה ולא בשארי שטרות כמבואר בהרב המגיד ז"ל בה"ג [פי"ד הלי"ז] דבשאר שטרות מחק אפי' בעמ"ס פסול והנה בתוספתא שמביא הירושלמי כתב בזה"ל שטר שיש בו מחק או תלי' מגופו פסול שלא מגופו כשר אלמא דאיירי בשאר שטרות ומש"ה שייך בו פסול דלא מהני עמ"ס דבעינן למען יעמדו ימים רבים אבל בגט אשה כשר בעמ"ס דוקא אבל בלא עידי מסירה אינו גט כלל וזה ברור וא"כ לכאורה קשה מדוע עכ"פ לא יהי' ספק גט וכקו' הפר"ח ז"ל [הנ"ל] והנלע"ד הוא כך דהנה ידוע דברי הרמב"ם ז"ל [בפ"ג מה' עדות] דכל שטר הוי רק מתקנת חכמים דהוי מפי כתבם והקשה עליו הרמב"ן ז"ל [בספר המצות] מגט ומוכתוב בספר וכו' והרבה תירוצים נאמרו בזה כידוע [עיין בש"ך חו"מ סי' כ"ח ס"ק י"ד] אך האמת הוי דשטר לא הוי מפי כתבם דהוי כנחקרה עדותן בב"ד כמ"ש התוס' כתובות [דף כ' ד"ה ור' יוחנן] וברי"ף מפרש בסגנון אחר וז"ל הרי"ף יבמות פ"ג ומסתברא לן כי אמרינן רחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם דלא הויא לה עדות שבכתב עדות הני מילי היכא דאיתי' לשטרא תותי ידי סהדי דכמה דלא נפקא לה סהדותא מתותי ידיהון דסהדי כמה דלא קמסהדי בה עד השתא דמי' דהא אי בעו כבשי לה לשטרא ולא מסהדי הלכך אי מדכרי לה לסהדותא ומסהדי בה על פה הויא עדות ואי לא לא הוי עדות אבל שטרא דנפיק מתותי ידי דבעל דין לא אמרינן בי' מפיהם ולא מפ"כ הוא דהא מעידנא דחתימי בשטרא ויהבי ליה למרי' לא יכלי למיהדר בהו והוי להו כמו שנחקרה עדותן בב"ד דאמר רשב"ל עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד ומה"ט מקיימינן לי' לשטרא בחתימת ידי סהדי ולא איכפת לן אי מידכרי לה לסהדותא אי לא מדכרי ועוד הרי מקרא מלא שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וחתום והעד עדים למימרא דכי ה"ג עדות מעלייתא הוא ומפיהם הוא ולא מפי כתבם עכ"ל והרא"ש ז"ל הביא דבריהם ועכ"פ עיקר הטעם הסברא כיון שנכתב ברצון הבע"ד ואין העדים יכולים שוב לכבוש עדותן הוי כנחקרה עדותן אז בע"פ ולשיטת הרי"ף אם לא מסרו השטר רק הניחו תח"י הוי מפי כתבם יעו"ש ברמב"ן ז"ל ובב"ח בח"מ [ס"ס מ"ו] והנה לפ"ז יפה כתב הרמב"ם ז"ל דגם הוא ס"ל כסברת הרי"ף ז"ל דהוי כנחקרה עדותן בב"ד ורק דקשה לי' ע"ז ס"ס מעולם לא העידו לפני ב"ד ומעולם לא התחיל דבר עדותן ולמה יהיה כנחקרה עדותן בב"ד הא אלו אמרו לפני הב"ד בכתבם לא מהני מידי ומש"ה כתב דאינו רק תקנת חכמים ז"ל אך בגט או בשטר קנין דלעצם הקנין והגירושין סגי במה שמוסר גט כתוב בעדים מגזה"כ דזה הוא דרך גרושי אשה לכתוב ספר בעדים לתת לה וכן דרך קנין להקנות בשטר בעדים מגזה"כ דכתוב בספר כו' וכיון דבעצם הקנין הועיל אז עדותן כגון אם הלכה האשה למקום אחר ואמרה אשת איש הייתי ונתגרשתי בגט שלא בעידי מסירה הי' כשר והרמב"ם לשיטתו [דדי בלא ע"מ] דלא אברי סהדי אלא לשקרי וכבר נתגרשה באמת כדין בגט שצוותה התורה דע"ח נמי כרתי ורק במקום שאתחזקה לא"א היה מקום לומר שהוי מפ"כ אבל במקום שיש לו מיגו דהפה שאסר הפה שהתיר בודאי כשר גט בעידי חתימה ולא הוי מפי כתבם דזה הוי קנין התורה וכן בקנין קרקע נמי אם הודה הבע"ד בודאי הוי קנין דלקנין לא שייך מפ"כ וכדבר הזה ממש כתב בתומים ז"ל [סי' כ"ח סקט"ז] ורק שם דעתו לומר דלא מהני רק לקנין אבל לא לעדות וגם לבסוף מסיק לומר דגזה"כ הוא בשטרי מקנה דיועיל מפ"כ ולבבי לא כן ידמה רק כיון דכבר הועיל גוף המעשה לענין הקנין והגירושין שוב ממילא הוי כנחקרה עדותן בב"ד. ולהסביר הדבר יותר דהנה מבואר שהגם שגזה"כ מפיהם. ולא מפ"כ אינו משום שחשדינן למשקר בכתבם רק דכן גזה"כ בלא טעם שאין דנין עפ"י כתב מעדים אבל אם היה בכתבם תועלת לקנין והועיל מעשיהם לגוף הקנין או הגירושין הוי כאלו נחקרה זאת המעשה בב"ד כיון שהדבר בעצמותו אמת ונעשה הדבר כדרך שצותה התורה וא"כ שייך שפיר לומר דהוי כנחקרה עדותם בב"ד אבל בכתבו העדים רק דבר ראי' שכן ראו שפלוני הלוה לפלוני שאין במעשה השטר רק ראי' ועדות ועדות לא מהני משום גזה"כ מפיהם ולא מפ"כ א"כ מעולם לא הוי כנחקרה בב"ד וזה ברור לפע"ד

כלל היוצא לנו מדברינו דכל שטר דכשר הוא רק משום שבשעת חתימתם הוי כנחקרה בב"ד לכל השיטות וא"כ בנכתב על דבר שיכול להזדייף דאז לא הוי כנחקרה בב"ד אפי' אם באים הע"ח עתה לפנינו להעיד שלא נעשה שום זיוף מ"מ גט כזה לא מהני דהוי מפי כתבם דבשלמא כל גיטין כשר דלא [הוי] מפ"כ דהוי כנחקרה עדותן בב"ד אבל בגט כזה דלא הי' מכשירים בכתבם לבד הוי העדות מפ"כ ולא מהני רק עדי מסירה וז"ב לפע"ד וא"כ מש"ה בתורף אינו גט היינו אפילו אם באים העדי חתימה לפנינו ואומרים שלא הי' בו פסול אבל בטופס היינו מקום שנראה שלא הי' בו תנאי וכדומה כגון שהוא מקום קטן שלא הי' ראוי לכתוב בו תנאי וכדומה כשר בטופס אבל בתורף כגון שם האיש שנכתב על המחק גם שידענו שלא הי' בו תנאי וגם העדים אומרים שלא הי' בו שום זיוף רק דמקודם נכתב שמו על המחק מ"מ פסול דהוי מפ"כ הגם דלכאורה מלישנא דהש"ך ז"ל [הנ"ל] משמע אפי' ניכר בעצם הענין דלא הוי זיוף נמי פסול בתורף אך באמת (בכאן) אם ניכר היטב שלא הי' שום שינוי מתחלתו [נראה] שלא מקרי כלל נכתב על המחק וכן מבואר בהדיא [בב"ש סי' קכ"ד ס"ק ד' בשם תוס' והרא"ש] דניכר בין מחוק פ"א לב' פעמים אלמא אפי' אם הוא על מחק כשר כיון שניכר שלא נעשה בו זיוף רק כוונת הש"ך ז"ל כמ"ש דבתורף כגון שם האיש או שם המלוה במחק פסול אפי' ניכר שלא הי' כתוב תנאי או איזה דבר מ"מ שמא שמו נכתב בזיוף אבל בטופס אפילו אם [אינו] ניכר מ"מ כיון שניכר עכ"פ שלא הי' דבר המבטל הגט או השטר כשר וזה ברור

וא"כ היוצא לנו דהטעם שאינו גט במחק בתורף הוא משום דהוי מפי כתבם א"כ ביודי"ן דתיהויין ותיצביין דאפילו אם חסרו היודי"ן ג"כ אין הגט רק פסול מדרבנן כמבואר בש"ע הנ"ל א"כ אם ידעינן ע"י חתימה שלא נעשה בזיוף כשר דלמאי ניחוש הא העדים מעידים שלא הי' בו זיוף ונכתבו היודין מתחלה על המחק ואי דהוי מפ"כ הא מדרבנן כשר מפ"כ וא"כ הגט כשר דמדאורייתא כשר אפילו בלא היודי"ן היתרים ומדרבנן הא כשר מפי כתבם מכח התקנה וא"ל כיון דעכ"פ לא הוי כנחקרה עדותן בב"ד כיון שהב"ד לא יכשירו גט כזה בלא העדאת עידי חתימה שלא נעשה זיוף א"כ שוב הוי מדאורייתא מפי כתבם דז"א כלל כיון שמה"ת כשר ונ"מ לכמה מילי שתהי' כמגורשת מה"ת ודאי הוי כנחקרה עדותן בב"ד מה"ת ומדרבנן כשר עפ"י כתבם משום תקנה ולכן הגט הזה כשר ובפרט כיון דבאמת עכ"פ אינו רק ספק אם נעשה זיוף הוי סד"ר לקולא במקום עיגון וגם השליח י"ל שנאמן במילי דרבנן הגם שלפ"ד הב"ש [בסי' קנ"ח ס"ק א'] בע"א שמתה אשתו דעתו להחמיר גם שהוא לאחר זמן [של החרם דר"ג מ"ה] מ"מ בכה"ג נלע"ד דלכ"ע השליח נאמן וכמו שהאמינו לענין קיום ולענין בפ"נ ולכן לפע"ד הגט כשר במקום עיגון אם יתברר ע"י עידי חתימה שבמקום שנכתב שהי' כתוב היודי"ן על המחק מתחלתן ואך באם גם בזה יש מקום עיגון וא"א לברר כשר ע"י השליח ומטעם סד"ר וגם שלכמה גדולי הראשונים כשר בחסר היודי"ן ובמקום עיגון התירו כמה אחרונים ולכן נלע"ד במקום עיגון לסמוך על השליח ורק כ"ז באם יסכימו עמי בעלי הוראה גדולים בתורה: סימן נה

שאלה בגט שניתן בספק יום או לילה והוא שעת הדחק ועיגון אי מותרת להנשא בו

תשובה דבר זה ברור דמותרת להנשא. דהנה לכל הפוסקים קדמאי ובתראי אינו רק פסול דרבנן. כאשר [יבואר] לקמן אי"ה וא"כ ספיקא דרבנן מותר. ואולי לכאורה [הוי] חזקת א"א [אך] ז"א דהא רוב האחרונים מתירין ספיקא דרבנן גם באיתחזק ובפרט במקום עיגון גם הש"ך ז"ל ביו"ד סי' ק"י מתיר ובפרט בכאן דאיתרע כבר החזקה בגט הזה ורק לכאורה י"ל דספק בה"ש הוי איתחזק חד בחד דלכ"ע מחמרינן גם בדרבנן כמבואר בדיני ס"ס ביו"ד וכמ"ש הפר"ח ז"ל בא"ח [מובא בחות דעת סי' קפ"ד] דמטעם זה אסור במלאכה דרבנן בבה"ש. אמנם באמת ל"ד כלל. דהתם הספק הוא ביום גופיה אם אסור או מותר. והוי כשתי חתיכות לפנינו אחת אסורה ואחת מותרת. דאסור אפילו בדרבנן אבל באם אין הדבר המסופק לנו מוטל על עצם היום רק על איזה דבר אנו מסופקים באיזה יום היה ודאי מקרי סד"ר ולא איתחזק כלל דהא לא איתחזק כלל בדבר זה מעולם איסור ולא הוי כאיתחזק איסור ודינו רק כמו כל ספיקא דרבנן נגד חזקה משום חזקת א"א וסד"ר במקום חזקה מותר במקום עיגון לכ"ע היינו לרוב שיטות אחרונים וצ"ע על הגאון בחות דעת סי' קפ"ד שאוסר גבי ווסת מספק מהאי טעמא דהא