דברי דוד טורי זהב חלק ב רלב

ענבים, ולקחו שניהם, ע"כ אמר ויכרתו משם זמורה, פירוש דצריך כריתה כי עדיין בארץ המה באותן הימים, ומן התאנים ורמונים, שנתלשו כבר לקחו ג"כ דשמא פירוש השני הוא אמת, ודברי רש"י נכונים דל"ת בכורי ענבים היינו שכבר נתבכרו הענבים וא"כ הוויין בשאר פירות, ויהיה קשה למה לקחו ענבים וגם שאר פירות, אלא הפירוש הוא שהיו עדיין מתבשלים וצריכין לקרקע ולפיכך הוסיף רש"י מלת ימים ללמדנו דל"ת שהיו באמת בכורים שכבר נתלשו, אלא באותן הימים ראויין הענבים להתבשל מידי יום ביום יותר וע"כ נסתפקו, כנ"ל נכון בס"ד, ודבר זה כפתור ופרח להבין אמרי קודש דרש"י

(ל) ויהס כלב, השתיק את כולם צ"ע לסדר דברי רש"י בכאן ונראה לתרץ דתחלה היתה צעקת כולה וצריך להשתיקם והשתיק את כולם במ"ש וכי זו בלבד וכו', וגמר דבריו באמירת עלה נעלה ועי"ז שתקו העם, אבל המרגלים לא שתקו וצעקו עדיין ואמר לשון המשתיק אגודת אנשים דקורין שי"ט, וזה לא הועיל, להשתיק אותם אלא והאנשים אשר עלו עמו אמרו כו' דהיינו שעמדו במרדם, נמצא סדר לשון רש"י שפיר, דתחלה כתב השתיק את כולם ואמר בלשון שי"ט אלא במה שצעק וכי זו בלבד שתקו ואח"כ רצה להשתיק גם המרגלים אמר לשון שי"ט ולא הועיל וא"ל מנלן לומר כן י"ל דדייק לה מדכתיב ויהס כלב את העם אל משה דהול"ל את העם לחוד והכל בכלל אלא דתרי הוי אחד אל משה והועיל מכלל דאיכא אחריתי דלא עלתה לו והיינו והאנשים אשר עלו כו', כנ"ל נכון בס"ד

(לב) אוכלת יושביה, בכל מקום שעברנו כו' והקב"ה עשה כו'. מקשים דלמא שקורי משקרי. ולק"מ דא"כ לא היו ישראל מאמינים להם כיון שיהושע וכלב הכחישום וקי"ל תרי דמי למאה, לענין עדות אע"כ שיהושע וכלב ג"כ הודו, לזה אמר שהקב"ה עשה זה לטובה כמו שסיים רש"י

(לג) וכן היינו בעיניהם, שמענו אומרים נמלים יש בכרמים כאנשים ובגמ' סוטה (דף ל"ה) אמר איפכא דדמו לקמצי וע"כ שרש"י היה לו גירסא אחרת או שמצא כן באיזה מדרש. והנלע"ד לפרש דברי רש"י בדרך נכון, דקשה יתור בפסוק וכן היינו בעיניהם דהך היינו מיותר דדי לומר וכן בעיניהם אלא ע"כ דכן הוא שהיינו בעינינו כחגבים דהיינו שיודעים אנחנו אשר אנחנו אנשים אלא שאנו השווינו עצמנו כאילו איננו אנשים אלא חגבים משא"כ, בני א"י שראו את המרגלים לא ידעו כלל שאלו אנשים אלא נמלים. וע"כ אמר וכן היינו באמת בעיניהם שלא החזיקו אותנו לאנשים אלא נמלים ואמרו שיש שם בכרמים נמלים דומים לאנשים ע"כ לומר לפ"ז נמלים דאילו חגבים דרכם לפרוח על האילנות למעלה במקום שיש להם מה לאכול ולא לילך על הקרקע שאין שם מה לאכול וכיון שראו אותנו הולכים על הארץ א"א לומר שהם חגבים אע"כ נמלים קאמרי שדרכם לילך על הארץ. וא"כ הכל ניחא דהאי וכן לא קאי אלא על מה שאנחנו השווינו עצמנו לאינם אנשים וכן היינו באמת בעיניהם שחשבו שאנחנו איננו אנשים אלא נמלים. ודבר זה נכון מאד בס"ד לפי גירסת רש"י בכאן

יד (יב) ואורישנו כו וא"ת מה אעשה לשבועת האבות כו' קשה דבפרשת תשא אמר שם ואעשה אותך לגוי גדול ולא פירש רש"י כמ"ש כאן ונראה לתרץ דשם י"ל דהך ואעשך לגוי גדול היינו על מה שאמר ועתה הניחה לי דפירושו שלא יתפלל, ועוד סיים שם ואעשך לגוי גדול שעל ידי זה יניח משה מלהתפלל על ישראל אלא שצדקת משה גרמה שאפ"ה התפלל משא"כ כאן שצ"ל דהך ואעשך כו' מקושר למ"ש קודם לזה אכנו בדבר כו' כדי לתרץ שבועת אבות. אכתי קשה, כיון דאמר שם כסא של ג' רגלים כו' ה"נ יאמר לו כן. ואכתי יש להקשות מן פ' כי תשא דמביא רש"י שם שאמר משה להקב"ה אם כסא של ג' רגלים אינו יכול לעמוד כו' א"כ מה זכה שאמר כאן הקב"ה ואעשך לגוי גדול כיון שסתר משה זה בתפלת העגל מה נשתנה עכשיו שלא יאמר כן. וי"מ דמש"ה נקט רש"י שאתה מזרעם לומר שאם יבאו ממני יהיו ד' רגלים אני וג' אבות. ואין זה כלום דא"כ גם שם היה לומר כן. ואני אומר מי שהקשה קושיא זאת לא מחכמה שאל זאת דבפרשת כי תשא לא הוזכר שם אלא זכות אבות כמוזכר שם ברש"י שכתב ואם אינן נגאלין בזכותן מה אתה אומר ואעשך לגוי גדול אם כסא כו' אבל כאן לא מיירי מזכות אלא משבועת האבות כמ"ש רש"י וא"ת מה אעשה לשבועת האבות כו', לזה אמר שפיר ואעשך לגוי גדול שאתה מזרעם נמצא שהשבועה קיימת אפילו אם יהיו ח"ו כלים בדור ההוא והשבועה תתקיים בזרע משה, ואין שייך כלל כאן אם כסא של ג' רגלים כו' דזה שייך לענין זכות דוקא, ובאמת אילו הוזכר כאן זכות לא היה הקב"ה אומר ואכלם ואעשך לגוי גדול כו'. ולעיל לא אמר משה אם כסא כו' אלא בתלוי בזכות, ולא תקשה גם לעיל מה יהיה בשבועת האבות דנתקיימה במשה שהוא מזרעם אלא שרש"י לא הוצרך להזכירו שם דכאן הוכרח לפרש שהפסוק עצמו מלמד דבר זה מדתלה אותם זה בזה משא"כ לעיל כמו שזכרנו וזה ברור לכל מבין

(יח) ה' ארך אפים כו' א"ל לצדיקים,. קשה דהא ודאי מכח סברא יש לפרש כן ומה שאל משה, וע"ק מ"ש משה רשעים יאבדו, אבידה מאן דכר שמיה כאן אלא היל"ל למה.