דברי דוד טורי זהב חלק א עה

דהו"א דאותן. כנעניות לא באו כלל למצרים קמ"ל קרא דמלבד כו' דעכ"פ באו כולם אלא , שאינם בכלל השבעים נפש: (לא) ואומרה אליו וכו', ועוד אומר לו כו', לאפוקי דל"ת שמאמר יוסף לפרעה לא היה רק עד והאנשים ופסוק והאנשים הוא לשון הכתוב שמספר ענין זה וז"א דהא אחר פסוק והאנשים כתיב והיה כי יקרא לכם פרעה דהיינו לשונו של יוסף והיאך יפסיק הכתוב בתוך דברי יוסף בפסוק והאנשים כו' אע"כ דגם פסוק והאנשים הוא ממאמר יוסף. וזה פשוט ובחנם טרחו המפרשים בכוונת רש"י בזה

מז (ב) ומקצה אחיו כו' אבל בגמ' בבלית כו', טעם פלוגתתן דלדברי הכל הכפל מורה על החוזק אלא שתלמוד א"י מפרש דלהכי כפל אותם לפי שזה עדות להם שהם כבר חזקים, אבל הבבלי מפרש שהכל הוא דרך תפלה שיהיו מכאן ואילך חזקים

(ז) על אשר לי, על צאן שלי פירוש דל"ת שיהיו שרים על כל אשר לו כמו שהיה יוסף אלא על המקנה לחוד והא דלא נקט רש"י מקנה כמו לשון הפסוק לפי שרש"י מתרץ מאי יחוס לאחי יוסף במה שהיו רועי צאן דבודאי יהיו צריכים בעצמם לרעות הצאן דהא הקפיד על בקיאותם בזה, ע"כ תיקן ואמר על צאן שלי שהוא אלהות שלי והעוסקים בהם הוא חשיבות גדול אצל פרעה

(ז) ויברך יעקב, הוא שאלת שלום. דשתי פעמים כתיב ויברך והיינו הראשון לשאלת שלום, והשני לברכה ממש. וע"כ אמר רש"י מה ברכה ברכו כו' בפעם השנית דאתיא לברכה ממש

(ט) שני מגורי כו' ולא השיגו, בטובה נראה פירוש הפסוק לרש"י, דלשון מגורי מורה על חיי צער בלשון גירות, ושני חיי מורה על חיים טובים וע"כ אמר יעקב דשני מגוריו היו ק"ל שנה אבל שני חייו דהיינו ימי טובה היו לו מעט ורעים ולא היו שוים אפי' לשני מגוריו של אבותיו והיינו דשני חייו של יעקב היו מעט ע"כ היו רעים, כדאיתא בגמרא בב"ב (דף קמ"ו) כל ימי עני רעים אפי' בשבתות וימים טובים, משום דשינוי וסת הוא תחלת חולי מעים לפי שלא הורגל בטובה

(י) רעמסס, מארץ גושן היא. לפי שארץ גושן הוא שם כלל המדינה ורעמסס חלק ממנה ויוסף לא ביקש רק שישבו במדינה ההיא ולא שיהיה להם כל

המדינה

(יב) לפי הטף, לפי הצורך לכל בני ביתם. תיקן בזה דלכאורה משמע דהכתוב מזכיר מי הם הפרטים שכלכל יוסף ואמר שהם כל בני ביתו והטף, וע"ז קשה דהו"ל לומר והטף ולמה אמר לפי הטף, ותו דהול"ל לחם אחר לפי הטף אלא דהאי לפי הטף אינו פרט אלא פירוש הוא על הפרט דכל בית אביו, ואמר שמה שכלכל אותם לא היה בצמצום כמו שדרך המתפרנסים בימי הרעב שמספיקים עצמם במזון מצומצם אלא היה נותן להם לחם בהרווחה כ"א לפי הטף שלו, דהיינו שהטף אינם סובלים מזון מצומצם שאין להם דעת בזה לסבול קצת ומבקשים תפקידם כמו בשנות שובע,

(יג) ולחם אין וגו', חוזר לענין הראשון. דקשה הפסוק, דמשמע שמדבר בזמן ההוא בשעה שכלכל יוסף את, אחיו ועל זה קשה הא כתיב אחר זה בסוף ויבאו אליו בשנה השנית כפירש"י לשני הרעב, והיינו קודם שהיו בית אביו אצלו דהם לא באו אלא אחר שנתים שהתחיל הרעב ע"כ אמר רש"י שזה אינו שייך אחר פסוק שלפניו אלא חוזר לענין הראשון שהתחיל הרעב קודם ענין יוסף עם אחיו ואביו

יד) בשבר אשר הם שוברים, נותנים לו את הכסף צריך להבין דברי רש"י מה חידש בזה ותו למה מציין בשבר אשר הם שוברים לא היה לו לציין רק אשר הם שוברים ונראה כוונתו דהפסוק משמיענו שמה שליקט יוסף כל הכסף לא היה כדרך שאר מוכרי תבואה ביוקר שמדי יום ביומו הוא מוכר יותר ביוקר ממה שהיה המקח לפניו, אבל יוסף לא היה מוסיף בשער המקח אלא בשבר דהיינו המקח אשר הם נותנים לו כפי תחילת המקח כן נתן להם התבואה ואפ"ה מכח רבוי הרעב בכל הארצות ליקט את כל הכסף

(יח) כי אם תם הכסף וגו', כי אשר תם הכסף והמקנה ובא הכל אל יך אדוני תיקן, בדבריו אלה כמה ענינים, הא' דקשה ליה אם שהוא ספק וכאן היה ודאי. ותו מה הוא שלא יכחדו ממנו ותו שאמר ומקנה הבהמה ולא אמר סתם והמקנה כמו הכסף, דמשמע מקנה שייך לבתריה ומילתא אחריתא קאמר ומקנה הבהמה אל אדוני ולא קאי על תם הכסף שלפניו. ותו קשיא טובא במ"ש בלתי גויתנו דמה הוצרכו להודיע שלא תם גוויתם הרי הם. עומדים חיים ולא תמו. ע"כ פירש"י דהאי כי הוא לשון אשר כו' ודבר זה לא נכחד מאדוני, והאי תמו אין הכוונה שאפס הכסף שלנו, אלא הכוונה דתם ממנו ובא לידך ולא נשאר אצלנו רק גויתנו שלא בא עדיין לידך, וע"כ אנו מבקשים שיבוא גם זה לידך ונהיה לך לעבדים והך ומקנה הבהמה הוא כאילו נכתב הה"א של הבהמה בתיבת מקנה ושפיר שייך לשלפניו, וקאמרי שתם ממנו הכסף והמקנה של בהמה ובא לידך רק שגויתנו לא בא עדיין לידך ונכון הכל בס"ד

(יט) ותן זרע כו' וכלה הרעב. קשה שהרי