דברי דוד טורי זהב חלק א קכז

בה' נאמר לו לפרוש, חמישי וששי, קשיא לר' יוסי אמר לך יום אחד הוסיף משה מדעתו והסכים לו הקב"ה שלא באה שכינה עד יום השבת מה דרש משה דרש היום ומחר היום כמחר מה מחר לילו עמו אף היום לילו עמו ולילה דהאידנא נפקא ליה ש"מ תרי יומי לבר מהאידנא ולשלשת ימים היינו אחר ג' ימים. ורבנן ס"ל בשני בשבת איקבע ר"ח, בג' אמר ואתם תהיו,, בד' מצות הגבלה, בה' מצות פרישה, נמצא מ"ש לשלשת ימים, שהוא שבת היינו ג' ימים עם יומא דהאידנא שהוא בלא לילה שלפניו

אל תגשו אל אשה כו' דשמא תפלוט לאשה ש"ז, דוקא בש"ז החמיר הקב"ה שהוא בא מקלות ראש, משא"כ בזבין ומצורעים ובועלי נדות דאמרינן בפ' מי שמתו (דף כ"ב) דמותרים לקרות בתורה שיכולים לקרות באימה ויראה, ופירש"י דבעל קרי אינו אלא מתוך קלות ראש ונראה דהך בועלי נדות היינו שוגגים דאז אין בא מקלות ראש לאפוקי קרי אע"ג שיוצא באונס מ"מ בא מכח הרהור. אבל בועלי נדות במזיד פשיטא דגרע טפי מקרי

(יז) בתחתית ההר, כפה עליהם הר כגיגית. בגמרא פ' ר"ע (דף פ"ח) אמר ר' אבדימי מלמד שכפה עליהם כו', אמר, ר' אחא בר יעקב מכאן מודעא רבא לאורייתא (שאם יזמינם לדין למה לא קיימתם מה שקבלתם עליכם יש להם תשובה באונס) אמר רבא אע"פ כן הדור קבלוה בימי אחשורוש כו' וקשה א"כ למה נענשו כל הדורות עד אחשורוש הא היתה שם מודעה ונראה לתרץ ע"פ המדרש שמביא בג"א וז"ל, ובמדרש מצאתי כיון שבא הקב"ה ליתן תורה לישראל כפה עליהם הר כגיגית עד שהיו אנוסים לקבל בריתו של הקב"ה, וכתוב אצל אונס ולו תהיה לאשה לא יוכל שלחה כל ימיו ע"כ נשארו להקב"ה שלא יוכל לשלח אותם לעולם ע"כ. ומש"ה ניחא קושיא שזכרנו דבדין האונס שלא יוכל שלחה, פירוש לגמרי בדין גירושין, אבל מ"מ יוכל לייסרה ביסורין אם יצטרך לכן דלא עדיפא משאר אשה, ה"נ לא יוכל הקב"ה לשלח ישראל לגמרי אלא מייסרם ביסורים קשים וסופה לחזור אליו בימי בן דוד במהרה בימינו

ב (א) וידבר אלהים, אין אלהים אלא דיין. הרבה פעמים נאמרו קודם לזה אלהים ולא הוצרך לפרש כן. דהיה ק"ל שהתחיל לומר שם אלהים וסיים לומר אנכי ה' אלהיך, בשלמא לעיל ריש פר' וארא נאמר ג"כ וידבר אלהים אל משה וסיים אני ה' לק"מ כדפירש"י דאמר נאמן לשלם שכר ולא לחנם שלחתיך, מה שאין כן כאן שאומר אנכי ה' אלהיך ששם זה אינו מורה על נתינת שכר דדוקא סתם שם ה' מורה על זה, ולא הוצרך לומר אנכי ה' אלא להכיר מציאותו יתברך עלינו שנאמין בו, וא"כ למה אמר תחלה שם אלהים אלא להורות על פרעון העונש להעובר

ואם לאו אינו מקבל פורענות. כתב הרא"ם פירוש שלא בעידן ריתחא אבל בעידן ריתחא אין שום מצוה שאין מענישין עליה וראיה מפרק התכלת (דף מ"א.) דאמר ליה מלאך לרב קטינא סדינא בקייטא סרבלא בסיתוא ציצית מה תהא עליה, וא"ל ענשיתו אעשה, וא"ל בעידן ריתחא ענשינן אך קשה מההוא דפ' כל הבשר (דף ק"י) דאתיוה לההוא גברא דלא הוה מוקיר אבוה ואמיה וכפתוהו וא"ל רמי בר חמא שבקוהו דתניא כל מ"ע שמתן שכרה בצדה אין בית דין של מטה מוזהרין עליה, משמע דבשאר מ"ע שאין מתן שכרה בצדה ב"ד מוזהרין עליה להכותו, בשלמא מההיא דפרק הכותב (דף פ"ו.) דתניא בד"א דלוקין ארבעים במצות ל"ת אבל במ"ע כגון שאומרים לו עשה סוכה ואינו עושה עשה לולב ואינו עושה מכין אותו עד שתצא נפשו, ל"ק דקודם עבירה שאני, דכיון שאומרים לו לקיימו ואינו רוצה ראוי להכותו, אבל מההיא דכל הבשר דלא הוה מוקיר אבוה ואמיה וכפתוהו להכותו על מה שעבר על מצוה דכבוד אב ואם מאי איכא למימר כו' עכ"ל. ונדון תחלה על מה דאסיק בקושיא גמרא דרב קטינא, ודפ' כל הבשר, וניחא ליה בההוא דפרק הכותב דודאי ההוא דהכותב יפה אמר דמיירי דוקא קודם שיעבור, וכן פירש"י בהדיא שם, אבל לא מכח קושיית הרא"ם אלא מכח הוכחה פשוטה דלשון עד שתצא נפשו משמע כן, דתחילה מכין אותו הכאה מועטת ואם לא ישמע מוסיפין להכותו עד שישמע או עד שתצא נפשו, וזה, לא שייך אם עבר כבר ואין נפקותא להבא, אבל קושייתו מכח רב קטינא נראה דהרב רא"ם לא דק, דבלאו הכי יש לדקדק מה הקשה רב קטינא להמלאך ענשיתו אעשה מהיכא תיתי שלא לענוש על עשה בדין שמים, דעכ"פ עובר על ציווי הקב"ה ולמה יהיה פטור שלא בעידן ריתחא, אלא ודאי דלא מיירי שם כלל מעובר על עשה בענין שיש עליו חיוב לקיימו, אלא התם שאלו בענין שאין עליו חיוב להכנס באותה מצוה כההיא דציצית שאין עליו חיוב עשיית ציצית כ"ז שאין לו בגד בת ארבע כנפות דקי"ל ציצית חובת מנא לא חובת גברא, ועל זה אמר לו אם עונשין אותו על שאינו מכניס עצמו לחובת ציצית לעשות לו בגד ד' כנפות והשיב דבעידן ריתחא מענישין אף על זאת. אבל ההוא דפרק כל הבשר שהיה עובר עבירה בכבוד אב ואם ודאי היו מענישין אם לא היה מתן שכרו כתוב בצדו, וכן בההיא דהכותב שמכין אותו על שאינו מקיים סוכה שזהו עבירה עליו ולק"מ (וזה פשוט בעיני)