דרוש וחידוש א לג

באמצע איך אמר תחילה עובדא הוי וכו' הא זה היה פשוט לו דאמצע בודאי מותר ואיך למד מזה בתחילה דלצדו מותר ולא עירוב מותר הא המעשה שראה לא כך הי', וצע"ג

דף ח ע"ב גמרא אר"ח הכל מודים בבין לחיין שאסור [דתחת הקורה פליגי אי שרי להשתמש אבל בין לחיין אסור], וכתבו תוס' טעם החילוק בזה דלחי דהוי אפילו משהו, ואתי לאפוקי, אבל בקורה דרחבה טפח ליכא למיחש, וכתבו דאין לומר דהחילוק דר"ח סבר קורה משום היכר מש"ה שרי להשתמש תחתיו אבל לחי משום מחיצה וא"י להשתמש אלא מן המחיצה ולפנים דהא אביי אית ליה לעיל לחד לישנא דקורה משום מחיצה ומכ"ש לחי וקאמר בסמוך מסתברא מלתא דר"י בקורה אבל בין לחיים אסור, ורבא נמי אית ליה בפרקין דתרווייהו משום היכר ובסמוך מודה רבא דאסור להשתמש בין לחיים היכא דרחב ארבע, היינו דמשמע דבקורה אפילו ברחב מותר להשתמש. ותמיה לי דאיך יתיישב זה בטעם החילוק דלחי דהוי אפילו במשהו אתיא לאפוקי דזה שייך אם אסרו בלחי משהו, ממילא אפשר דאף ברוחב טפח לא חלקו חז"ל בזה, ושאני קורה דבכל פעם אינו פחות מטפח אבל לר"י דבלחי פחות מד' לא אסרו, א"כ האיסור דלחי רק בד', ובזה יקשה דמ"ש מקורה רחב ד' ודוחק לומר דהאיסור מתחיל בלחי משהו ופתוח לכרמלית ומש"ה אסרו גם בלחי רחב ד' בפתוח לרה"ר וצ"ע, ובאמת לולי דברי תוס' היה נ"ל מקום לומר דבאמת לרבא גם בלחי רחב ד' מותר, ואף דהראיה רק מההיא דאר"י מקום שאין בו ד' על ד', היינו דבלא ראיה י"ל דבין הלחיים חמיר מקורה מסברת תוס' כיון דלחי סגי במשהו אתי לאפוקי וזהו באמת סברת אביי, לזה מביא רבא ראיה דעכ"פ בלחי בפחות מד' בודאי שרי ויהיה שייכות האיסור רק בד', וזהו בודאי א"א דתיקשה דמ"ש לחי מקורה דאר"י דתחת הקורה מותר, משמע דאף ברחב ד', ואף דאמרינן וכ"ת דאית ביה ד' על ד' היינו דשמא תאמר לחלק בזה, אבל לקושטא דמלתא כיון דבפחות מד' מותר לרבא ממילא גם בד' מותר דתו אין מקום לחלק בין קורה ללחי, ומרווחנא בזה ליישב בזה גם קושיית תוס' בשמעתין ד"ה לרשב"ג, כמובן

דף י' ע"א רבי היא דאמר בעינן שני פסין, כתבו בתוס' משמע דלרבנן אפילו בחצר מרובעת סגיא בפס משהו, דבמרובעת פליגי כמו שאפרש לקמן. היינו דלרבנן סגיא בחצר פס א' משהו, ולר' מהני פס ד' או ב' פסין, היינו לחיין משהו. וקשה לי לפ"ז איך אמרינן בשמעתין, אלא אי אמרת נראה בחוץ כו' ור' לא סבר כר' יוסי, מהיכן מוכח דלא סבר כר"י, הא כי היכי דאם סובר כרבנן מהני פס ד' או ב' פסין משהו, ה"נ אי סבר כר"י מהני פס ד' או ב' פסין של ג' טפחים, דב' פסין הוי כב' לחיין, וא"כ הגדולה משתרי בפס ד', דנהי דפרכת הש"ס שפיר דלמה לי גדולה בי"א כו' מ"מ לישנא דגמר' ורבי לא סבר כר"י הוא תמוה

שם תוס' ד"ה ושני טפחים כו' א"נ בפס גמור. קשה לי לפ"ז מאי פרכינן ולימא לבוד מרוח אחת, לוקמי דהי' חצי מכותל זה וחצי מכותל זה, והוי האי פס פחות מטפח דלא מהני

דף יב ע"ב ת"ר לשון ים הנכנס דרך פרצת הכותל בפרצה יותר מעשרה לחצר אין ממלאין הימנו בשבת אלא א"כ יש לו מחיצה גבוה יו"ד טפחים, ומקשה ממלא הוא דלא ממלאין [לטלטל המים מחצר לבית, הא טלטולי בחצר מטלטלין והא נפרצה חצר למקום האסור לה הב"ע דאית ליה גדודי] פירשו בתוס' וניכרת מחיצה לבני חצר ולבני בית שהם רחוקים אינה ניכרת ועריבי מיא ומשום הכי אסור והקשו על פירוש זה מלקמן דמשמע רק לר' יהודה בעינן שיראו ראשי קנים [גבי מחיצה שבבור בין שני חצרות] משום דקפיד אעירובי מיא, והשתא הך ברייתא נמי סברה הכי. ותמיהני דאיך שייך כאן ענין עירובי מיא, דבשלמא התם בשני חצירות שייך כן דהמים שמצד השני באים לכאן דרך המחיצה, וכששואב שואב מה דשבת בחצר חבירו דאסיר לטלטלו בביתו, אבל הכא מה בכך דשבתו בכרמלית, הא עתה שבאו תוך החצר נעשו רה"י ואינו עוקר מכרמלית, ואם באנו לדון כיון דבבית לא מנכרא מחיצתה הוי כליכא מחיצה, א"כ גם בלא עירובי מיא אסור, דהמים שבחצר נפרצו למקום האסור, ול"ש הכא כלל ענין עירובי מיא, וד' יאיר עיני

שם גמרא, איתבי' יותר על כן אמר ר' יהודה מי שיש לו ב' בתים בשני צידי רה"ר עושה לחי מכאן ולחי מכאן או קורה מכאן כו' ונושא ונותן באמצע וח"א אין מערבין רה"ר בכך אלמא לחי משום מחיצה וקשיא לרבא דאמר דאחד לחי ואחד קורה משום היכר, והוי מצי לשנוי דרבא כרבנן דפליגי עליה דר' יהודה, וסוברים דלא נעשה מחיצה שלישית ע"י הלחי או הקורה והזורק לתוכה פטור, דהכי איתא להדיא בפ"ק דשבת (דף ו') על הא דת"ר ד' רשויות וכו' חריץ שהוא עמוק י' ורחב ד' וכו' זו היא רה"י גמורה, ושאלו שם בגמרא רה"י גמורה למעוטי מאי, למעוטי הא דר"י דתניא יתר על כן כו' ואמאי קרי לה גמורה, מהו דתימא כי פליגי רבנן עליה דר' יהודה, ה"מ לטלטל אבל לזרוק מודו לי' דחייב הזורק מרה"ר לתוכו קמ"ל: ובתוס' כאן (ד"ה איתביה) וכן לקמן (דף כב ע"א ד"ה דרבנן כתבו דגם רבנן לא אסרי אלא דמדרבנן בעי ג' מחיצות גמורות [אב"ה רצונו דהוא תימא על התוס' דכתבו בפשיטות דלרבנן רק לטלטל אסור מדרבנן דהא מברייתא דשבת מוכרח או דרבנן פליגי עלי' אף לזרוק או דעכ"פ הך ברייתא פליג על ר"י גם בלזרוק ובפשטא דמלתא משמע דמכח הברייתא זו קמ"ל דרבנן דר"י גם בלזרוק פליגי]

דף יח ע"א תוס' ד"ה אפילו יוד כורים, ומ"מ צריך לפרש, עי' מהרש"א דאף דבאיסורי דרבנן הקילו בפסי ביראות משום עולי רגלים, מ"מ תיקשי לר"ה בר חנינא דבעי לומר דהוי רה"ר. ובעניי לא ידענא היכן מצינו דר"ה ב"ח סבר דהוי רה"ר אלא דשם (דף סו) פליג על ר"י דלא הוי רה"י גמורה מדשרי לטלטל מים על אבן גבוה י' ורחב מסאתים אבל מ"מ לא הוי רה"ר ומה"ת הוא מקום פטור ומדרבנן הוי כרמלית כדאמרינן שם אלמא כרמלית הוי, וצע"ג

דף יט ע"א גמרא, מתקיף לה רב כהנא [עי' מ"ש לעיל ברכות דף לה ע"א]

דף כג ע"א גמרא, ואר"י אמר שמואל הלכה כר"י בן בבא וס"ל לשמואל דריב"ב תרתי בעי למעליותא, באר מים חיים, ושל רבים דוקא, אבל בור דרבים לא התירו פסי ביראות] אף דברבים ל"ש החשש דעביד דמפסקי דהא רבים מדכרי אהדדי, מ"מ בעי מידי דחזי לאדם לריב"ב, כדאיתא לעיל (דף כא ע"א): ובתוס' שם לעיל הקשו אמאי בעינן חזי לאדם כיון דלא שרי אלא לצורך בהמה, ורצונם אמאי בבית סאתים ובפחות לא התירו בבור משום דלא חזי לאדם והא לא שרי להעלות לאדם, אבל ביותר מבית סאתים ודאי ליכא קושיא דשם בעינן חזי לאדם שעי"ז יהא מוקף לדירה, וכמ"ש רש"י במתני' דריש פרקין הואיל ומימיהן ראוין לשתוית אדם תשמיש דירה מעליותא היא, וע"ז ליכא קושיא הא לא שרי לאדם, דמ"מ מקרי מוקף לדירה כיון דבחול שותים בני אדם ממנו [אב"ה כמדומה כתב א"א מ"ו זה לאפוקי מדעת בעל תוס' יו"ט ז"ל במשנה ד' דפרקין ד"ה לבאר הרבים בלבד דציין קושיית התוס' הנ"ל על מתני' דריש פרקין, כי ראיתי שאא"מ בגליון המשניות תמה עליו שם בריש פרקין, דהשיבו רבנן לר"י דאפילו כורים שרי דדמי לדיר וסהר שם ליתא לקושיית התוס' כלל, דשם בעי חזי משום מוקף לדירה] ועכ"פ זהו ברור דאף דר"ע ס"ל דלבור רבים מהני פסים זהו רק בבית סאתים, אבל ביותר מזה לא, כיון דלא חזי לאדם לא הוי דירה, וכן מבואר להדיא בתוס' בריש פרקין (בד"ה אפילו י' כורים כו' ואין להקשות כו'). ולפ"ז תמוה לי, דאמאי פסק שמואל כריב"ב דבור דרבים לא, הא ליכא ראי' מריב"ב נגד רע"ק ביסוד זה, אם להיתרא פסי ביראות חזי לאדם דהא י"ל דטעמא דריב"ב דלשיטתי' דס"ל במתני' שלאח"ז דבית סאתים, (ובתוס' שם כתב דה"ה לפחות מב' סאתים) בעי שיהא שם שומירה או בית דירה, א"כ ממילא בעי באר דוקא דבבור דלא חזי לאדם ליכא דירה, וכמו דאמרינן הכי לרע"ק ביתר מב' סאתים ה"ה לריב"ב בב"ס, ורע"ק לשיטתיה דס"ל לקמן במתני' אפילו אין בה אחד מכל אלו מטלטלין בתוכה, מש"ה מהני בבור דרבים, וא"כ אנן דפסקינן לקמן כרע"ק דלא בעי שומירה ובית דירה, ראוי