דרך חיים ג:ט

רַבִּי חֲנִינָא בֶן דּוֹסָא אוֹמֵר, כֹּל שֶׁיִּרְאַת חֶטְאוֹ קוֹדֶמֶת לְחָכְמָתוֹ, חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת. וְכֹל שֶׁחָכְמָתוֹ קוֹדֶמֶת לְיִרְאַת חֶטְאוֹ, אֵין חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת. הוּא הָיָה אוֹמֵר, כֹּל שֶׁמַּעֲשָׂיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ, חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת. וְכֹל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו, אֵין חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת:

כל שיראת חטאו וכו' . מה שאמר 'יראת חטאו*', והלא אינו חוטא, ולמה אמר 'חטאו', והוי ליה לומר 'כל שיראתו מן החטא קודמת למעשיו' . ואין זה קשיא, כי כל אדם מוכן לחטא , כדכתיב (קהלת ז, כ) "אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" . ואמר כל שיראת 'חטאו', שהוא מוכן לו, היראה מן החטא שהוא מוכן אליו קודמת למעשה. ובא לומר כי מפני שידע האדם כי אינו בלא חטא, ולכך הוא ירא שלא יחטא, ודבר זה קודמת למעשה וכו' .

מקשין , דמשמע דווקא שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת, אבל אם יראת חטאו וחכמתו ביחד הם אצלו, ואין אחד קודם, משמע שאין חכמתו מתקיימת כלל. ואילו בסיפא קאמר 'כל שאין יראת חטאו קודמת* לחכמתו אין חכמתו מתקיימת', אבל אם שניהם ביחד הם אצלו, ואין אחד קודם, משמע ששפיר חכמתו מתקיימת. ועוד קשיא , הרי בסמוך אמר (משנה יז) 'אם אין חכמה אין יראה', ואם כן איך אפשר לומר שחכמתו קודמת ליראתו .

וכל זה אין קשיא, דודאי אם יראת חטא קודמת לחכמתו, חכמתו מתקיימת לגמרי. ואם חכמתו קודמת ליראת חטא, אין חכמתו מתקיימת כלל. ואם שניהם ביחד באים, מתקיימת חכמתו, ואינו מתקיימת לגמרי . ופירוש 'כל שיראת חטא קודמת לחכמתו', היינו שהתחיל ביראה, אף על גב שלא היה בו חכמה , וכאשר היה חכם היה ירא חטא לגמרי . וכן מה שאמר 'כל שחכמתו קודמת ליראתו', היינו שהתחיל בחכמה קודם שהוא ירא חטא. אף על גב ש'אם אין חכמה אין יראה, ואם אין יראה אין חכמה' (להלן משנה יז), היינו מה שאם אין יראה אין חכמה גמורה, ואם אין חכמה אין יראה גמורה, אבל שלא תמצא יראה מה, אף על גב שאין חכמה, או שלא תמצא חכמה מה, אף על גב שאין יראה, דבר זה בודאי אינו . ולפיכך אמר 'כל שחכמתו קודמת ליראתו', שהתחיל בחכמה, ועדיין לא היה לו יראה, ודבר זה מורה כי החכמה עיקר , והיראה טפלה לחכמה, ולפיכך אין החכמה שלו מתקיימת . כי עיקר הדבר צריך שיהיה קודם, ולכך היראה צריך שתהא קודמת*, ועל ידי היראה מקוימת החכמה, וזולת זה אין חכמה מתקיימת .

ודבר זה בארו חכמים בפרק במה מדליקין (שבת לא.) שקיום החכמה תלוי ביראה, וכן איתא התם; (ישעיה לג, ו) "והיה אמונת עתך חוסן ישועות חכמה ודעת", בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים, נשאת ונתת באמונה, קבעת עתים לתורה , עסקת בפריה ורביה , צפית לישועה , פלפלת בחכמה, הבנת דבר מתוך דבר . ואפילו הכי, אי יראת השם יתברך היא אוצרו, אין. ואי לא, לא. משל לאדם שאמר לשלוחו העלה לי חטים לגג, והעלה לו. אמר לו אם ערבת בם קב חומטין , אמר לו לא, אמר לו מוטב שלא העליתה, עד כאן .

וביאור דבר זה, כי החכמה אין לה קיום אם לא מצד השם יתברך שהוא העלה. כי לפי גודל מדריגת החכמה , אין קיום אליה אצל האדם שהוא בעל גוף, רק מצד השם יתברך , שהוא העלה . כי כאשר האדם ירא שמים, הנה האדם עלול אל השם יתברך לגמרי . וכאשר הוא עלול אל השם יתברך, שהוא העלה, הנה יש אל העלול קיום מצד עלתו . ולפיכך כאשר האדם ירא שמים, ואז נחשב האדם עלול אל העלה, אז חכמתו יש לו קיום מצד עלתו, הוא השם יתברך , אשר מקיים הכל . וזהו דכתיב (תהלים קיא, י) "ראשית חכמה יראת ה'" . ולא כן כאשר אין בו יראת שמים, כמו שיתבאר עוד , כי אין קיום בפרט* אל החכמה רק מצד הקשר העלול בעלה יתברך .

ויותר מזה , אי אפשר שיהיה קיום אל החכמה בפרט* רק מצד השם יתברך . וזה כי דבר זה בארנו במקומות הרבה, כי על ידי החכמה יש דביקות אל האדם בו יתברך, והחכמה - היא התורה בפרט - היא כמו אמצעי בין השם יתברך ובין האדם, עד כי דביקות האדם בו יתברך על ידי התורה . וכבר התבאר דבר זה למעלה כי דביקות תלמיד חכם בו יתברך, עד שאמרו (ספרי דברים יא, כב) וכי אפשר להדבק בשכינה, אלא הדבק בחכמים ומעלה עליו כאילו דבק בשכינה, ומבואר זה למעלה . שתראה מזה כי החכמה היא עם השם יתברך , עד שנחשב השם יתברך יסוד ועיקר אל החכמה , והוא יתברך בית החכמה . וכמו שהיסוד מקבל הבנין , כך השם יתברך הוא עיקר ויסוד מקבל החכמה, כי שם ביתה . ודבר זה על ידי יראת שמים האדם עם השם יתברך .

והתבאר לך בבירור הגמור מה שאמרו כאן 'כל שיראת חטא קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת' ; כי כאשר יראת חטא קודמת, אם כן העיקר הוא יראת חטא , אשר יראת השם יתברך הוא היסוד שהוא מקיים החכמה, כמו שהתבאר, כי יראת חטא הוא היסוד והקיום, כי כאשר ירא שמים, הנה האדם הוא עלול אל השם יתברך שהוא עלתו, ובעלה מקוים הכל . ובפרט החכמה, כאשר החכמה היא שבה אל השם יתברך להתדבק בו יתברך, כי שם מקומה , ושם היא חוזרת, וכמו שחוזרים כל הדברים אל מקומם אל יסוד שלהם , ואין עמידה אל החכמה רק בו יתברך . וכאשר יש כאן העיקר, הוא יראת שמים, נבנה עליו החכמה. אבל כאשר חכמתו קודמת ליראתו, הרי החכמה היא היסוד ליראה, שהרי החכמה קודמת, והחכמה הביאה אותו אל היראה . ואף שהחכמה הביאה אותו אל היראה, היינו כי אי אפשר מי שיש בו חכמה שלא יהיה ירא את השם יתברך, מאחר שיש בו חכמה . אבל אין כאן יראה גמורה, שיהיה נקרא ירא שמים . וכיון שהחכמה היא הסיבה ליראה , הנה החכמה היא היסוד שנבנה עליו היראה . וראוי שיהיה היראה יסוד לחכמה, ואז הוא דומה כמו מי שבונה היסוד תחלה, ואחר כך בונה על היסוד מה שראוי לבנות, ואז מקוים הבנין כראוי. אבל אם חכמתו קודמת, דומה למי שהוא בונה הבנין בלא יסוד, ואין לדבר זה קיום כלל . ולפיכך אמר 'אין חכמתו מתקיימת', והדבר הזה הוא מבואר למי שיש בו חכמה .

כל שמעשיו מרובין וכו'. דע כי המאמר הזה הוא דומה ושוה למה שאמר לפני זה 'כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו', שבא לומר גם כן כאן כי צריך שיהיה יסוד קיום לחכמה . כי החכמה שקונה עד שיודע הדברים כפי מה שהם , ודבר זה בודאי דומה לבנין , כי אין החכמה האדם עצמו, אבל הוא בנין בלבד . וכל שכן כי האדם הוא בעל גוף, שאין נחשב השכל האדם עצמו . ובנין גמור נחשב החכמה; כמו שהבנין שייך בו נפילה, כך שייך בחכמה, שקנה המושכלות ויודע ציור הדברים שהם בעולם* . ובזה התבאר כי החכמה נוספת על האדם, כמו הבנין שהוא נוסף על הקרקע המקבל הבנין .

ואמר לפני זה כי יראת חטא הוא היסוד לחכמה. ודבר זה כמו שבארנו , כי השם יתברך הוא שמקיים הכל מצד שהעלה מקיים את העלול . ועל ידי יראת חטא, השם יתברך שהוא יסוד הכל, והוא העלה, הוא המחזיק ומקיים את העלול, הוא האדם, ובזה יש קיום אל החכמה. ועוד, כי השם יתברך הוא יסוד החכמה, כי אצלו שבה החכמה, ושם ביתה, שהיא האמצעי* בין השם יתברך ובין האדם, כי על ידי החכמה יש לאדם דביקות בו יתברך, כמו שהתבאר דבר זה הרבה .

ולפיכך החכמה הוא נבנית על שנים; על השם יתברך, אשר החכמה הזאת עם השם יתברך, ומצד הזה השם יתברך עיקר ויסוד אל החכמה. והיסוד השני, הוא הנפש, שהוא נושא ומקבל אל החכמה . ולכך יש עוד יסוד לחכמה, הוא נפש האדם, הנושא את החכמה. ודבר זה גם כן יסוד אל החכמה, כי החכמה שהיא באדם צריך שיהיה לה יסוד; אם מצד השם יתברך, אשר שם החכמה שבה, ושם ביתה. לכך אין קיום אל החכמה רק מצד העלה יתברך, שהוא מקיים את הכל. וצריך שיהיה יסוד אל החכמה מצד המקבל, הוא נפש האדם, שהוא יסוד לקבל הבנין הזה, כמו הקרקע שהיא יסוד אל הבנין שנבנה עליו . וכבר אמרנו כי החכמה היא כמו אמצעי בין השם יתברך ובין האדם , לכך היא צריכה אל השם יתברך ואל האדם . ולפיכך אחר שאמר מתחלה כל שיראת חטא קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת, שבאר לך כי צריך אל החכמה יראת חטא, שבשביל זה יש קיום אל החכמה מצד העלה הוא השם יתברך. כי זה ענין יראת חטא, שהוא ירא מן השם יתברך, והוא עלול אל העלה, וכמו שהתבאר לך. ואמר עתה 'כל שמעשיו מרובין מחכמתו', כי המעשים שייכים לנפש האדם , והמעשים שהם טהרת וזכות הנפש שבאדם , וכאשר יש לו זכות וטהרת הנפש מצד המעשים, אז האדם יסוד ראוי אל החכמה. אבל כאשר חכמתו מרובה ממעשיו, הנה הוא בונה על היסוד - שהוא הנפש - יותר מן הראוי , ולפיכך אין חכמתו מתקיימת .

מזה יש לך לדעת ולהבין, כי השכל שמקבל האדם הוא דומה לבנין שנבנה על דבר. ואם אין לבנין זה החזוק* ומעמיד מצד המקבל, הוא נפש האדם, ומצד השם יתברך, אשר הוא קיום של הבנין עצמו, אין קיום לבנין זה . וזה פירוש 'כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת, וכל שחכמתו קודמת ליראת חטאו אין חכמתו מתקיימת'. והמאמר שאחריו ש'כל שמעשיו מרובים מחכמתו חכמתו מתקיימת, וכל שחכמתו מרובה* ממעשיו אין חכמתו מתקיימת' .

ויש שואלין , שמצאנו מן האומות הרבה מאוד שחכמותיהם מרובה ממעשיהם , וחכמתם מתקיימת . ובודאי אין זה שאלה, האחד*, כי אפשר שיהיה לו הכנה כל כך לחכמה, שחכמתו מתקיימת, אף על גב שאין בהם מצות ומעשים, ההכנה הגדולה שיש לו מכרעת . ומה שאמרו כאן 'כל שיראת חטאו קודמת' , בסתם בני אדם מדבר . ועוד, כי מה שאמר כאן 'כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו', מדבר בחכמת התורה בפרט , דלא שייך באומות כלל . כי החכמה של תורה היא צריכה אל יסוד ביותר, מפני מעלת התורה שהיא אלהית, והיא רחוקה מן האדם .

וכבר בארנו לך כי עיקר טעם זה מה שאין חכמתו מתקיימת הוא מצד הריחוק שיש לחכמה מן האדם עצמו, עד שנחשבת החכמה בנין נוסף. ודבר זה שייך ביותר בתורה, שהיא חכמה אלהית, ואין התורה חכמה אנושית . ולפיכך צריך אל התורה האלהית יסוד וחזוק ביותר, ואם לא כן אין לתורה קיום למדריגת התורה. וכן צריך הנפש הכנה ביותר שיקבל חכמת התורה האלהית . אבל החכמה שהיא אנושית, כמו חכמת האומות , אין שייך כל זה , כי החכמה ראויה אל האדם בודאי . ומכל שכן כי אין שאר החכמות יש להם הגעה אל השם יתברך שיהיה שם בית שלהם ויסוד שלהם . רק בתורה שייך דבר זה, ודברים אלו מבוארים .