דרך חיים א:ז

ובא נתאי הארבלי לתקן ההנהגה עם הבריות שהם חוץ לביתו, כמו יהושע בן פרחיה, רק כי נתאי הארבלי תקן הבריות במוסר שהוא יראת שמים . ויש לשאול בדברי נתאי הארבלי, כי מה ענין אלו דברים יחד; "הרחק משכן רע, ואל תתחבר לרשע, ואל תתייאש מן הפורענות" . אבל נתאי הארבלי בא לתקן הנהגת האדם עם הבריות שהם חוץ לביתו, ואמר שיהיה מרחיק עצמו* משכן רע, שלא יהיה נכוה בגחלת שכן רע, וכמו שאמרו (נגעים פי"ב מ"ו) 'אוי לרשע אוי לשכינו', ולפיכך יהיה מרחיק עצמו משכן רע . "ואל תתחבר לרשע", כדכתיב (דה"י ב, כ, לז) "בהתחברך לרשע פרץ ה' מעשיך" . ומה שלא זכרם בלשון אחד לומר 'אל תתקרב לשכן רע ואל תתחבר לרשע', או 'הרחק משכן רע ומהתחבר לרשע' , שאין הדבר ענין אחד בשניהם; כי אף אם לא קרב לשכן רע, והשכן רע בא אצלו, צריך להרחיק ממנו. וזה לא שייך בחבר לומר 'התרחק מחבר רע', כי די בזה שלא יתחבר אליו, וכאשר לא יתחבר אליו, בזה הוא מרוחק ממנו .

ואמר "ואל תתייאש מן הפורענות" , שאל יאמר כי הוא מרוחק מן הרע, ואם יקרב עצמו בשום מעשה אשר אפשר שיבא פורענות אליו, יחשוב כי אין פורענות מגיע אליו. על זה אמר "ואל תתייאש מן הפורענות", ולא יקרב אל הרע . וגם כי דבר זה שאמר "אל תתייאש מן הפורענות" דומה אל מה שאמר "הרחק משכן רע וכו'", כי גם הרע הוא נחשב כמו שכן אל הנבראים, כמו שידוע מן ענין הרע, אשר הוא שכן מחובר אל הנמצאים . ואמר כי אל יתייאש מן הפורענות, אשר הרע הוא שכן אל הנבראים, ולפיכך לא יתחבר ולא יתקרב אל הרע, כי יהיה נזוק, ואל יתייאש מן הפורענות, אשר הוא קרוב ושכן לנבראים, הוא ההעדר הדבק בנבראים . והוא יותר שכן מן שכנו הקרוב אליו, ויותר* מן החבר אשר כנפשו , כי הוא יושב ממולו של אדם להכריתו . ולכן זכר ג' אלו ביחד. והבן הסדר שלהם; "הרחק משכן רע, ואל תתחבר לרשע, ואל תתייאש וכו'", אשר הוא כנגדו של אדם . והדבר הזה אזהרה לאדם, שלא יחשוב אי אפשר שיגיע אליו פורענות . ולא אמר 'שידאג מן הפורענות', כי דבר זה מדה מגונה מי שהוא דואג מן הפורענות, וכמו שכתבנו בנתיב הבטחון בעזרת השם יתברך . אבל אל יתיאש מן הפורענות, כאשר עשה המן, שהיה בוטח בגודל עשרו, ובהרף עין נהפכה עליו הצלחתו . וזה לשון "ואל תתיאש מן הפורענות". ויש מפרשים כי מה שאמרו "ואל תתיאש מן הפורענות" הוא טעם למעלה שירחק משכן רע ואל יתחבר לרשע, כי לא יאמר אף אם אינו מרחיק עצמו משכן רע ומן הרשע, שלום יהיה לו, כי מה יגיע לו. על זה אמר שאל יתיאש מן הפורענות, כי אפשר לשוד פתאום כי יבא , ולפיכך אל יאמר כך, ובשביל זה ירחיק משכן רע, ואל יתחבר לרשע .

וכל זה בא להזהיר על יראת שמים, שלא יבא לידי חטא, כי אין ספק כי השכן רע והחבר לרשע מביאים האדם לידי חטא . והרי לך כמו שבא לתקן יהושע בן פרחיה (למעלה משנה ו) ההנהגה עם שאינם תוך ביתו, רק הם שייכים לו לגמרי, כמו הרב והחבר ושאר בני אדם. ודבר זה הוא תקון וענף שהוא מן אהבת השם יתברך, כמו שכתבנו , ומכל שכן לפי מה שאמר כי כל מצות עשה יש לו מבוא באהבת השם יתברך , בא נתאי הארבלי לתקן האדם ביראת השם, באותם שהם הפך זה; שהם רשעים, שירחיק משכן רע, ואל יתחבר לרשע. והרי אזהרת שניהם ענין אחד. וכבר התבאר למעלה כי הנשיא תמיד היה מזהיר במה שיעשה, כי מה שיעשה נמשך מאהבת השם יתברך, ולפיכך כל הג' מוסרים שזכר יהושע בן פרחיה כלם הם מה שיעשה. וכל אשר זכר נתאי הארבלי מה שלא יעשה , לפי שהם נמשכים מיראת שמים, כי ממנו נמשך מה שלא יעשה כמו שנתבאר . והנה הזוג הזה גם כן יש לו קשור לגמרי עם הזוג שלפני זה ; והזוג שלפני זה תקנו הנהגת ביתו, והזוג של אחריהם תקנו את האדם בהנהגתו עם רבו וחבירו ושכינו, אשר הם שייכים אליו גם כן כמו ביתו, רק שזה יותר רחוק מן האדם .