דרך חיים א:טז

ומעתה התבאר לך שכל ענין הקבלה הזאת היתה בסדר מאוד, כאשר תבין דברים אלו, כי לא דבר רֵק הוא אשר בארנו לך , העמדנו לך עליהם . וכל חמשה הראשונים קודם בית שני, שהיתה התורה בעולם ביותר. וחמשה זוגות היו בבית שני, שכבר התחילה החכמה לחסור מבני אדם , ולפיכך היו המקבלים זוגות . ושמעון הצדיק, אף שהיה בתחלת בית שני , היה גם כן קודם בית שני, שהיה מאנשי כנסת הגדולה . כי המקבלים בבית שני כלם היו זוגות מטעם אשר אמרנו, כי הזוג מורה על חסרון כח התורה שהיה בבית שני . גם כי ראוי לבית שני - הזוגות, שאחד נשיא, והשני אב בית דין (חגיגה טז:), זוג ביחד. ודבר זה ידוע לנבונים, כי יש לבית המקדש , ובפרט לבית השני אשר עליו נאמר (חגי ב, ט) "גדול יהיה כבוד הבית האחרון וגו'" . וטעם ידוע לנבונים, שהרי בית המקדש נברא בשתי ידים, דכתיב (שמות טו, יז) "מקדש ה' כוננו ידיך", כדאיתא במסכת כתובות (ה.), והיה כלול בשביל זה משני צדדין, שהם יד ימין ויד שמאל , והוא כח נשיא ואב בית דין , ולכך דווקא בבית שני היו הזוגות . ויותר היה האהבה והיראה בבית שני . ולפיכך הראשון היה אנטיגנוס (למעלה משנה ג), היה מזהיר באהבה וביראה, והוא היסוד , ואחר כך הזוגות, אחד היה מזהיר על האהבה , והשני על היראה, כפי מדריגת בית שני, שהיה כלול מאהבה ומיראה . ודברים אלו יש לך להבין מאוד מאוד, כי הם דברים ברורים .

רבן גמליאל אומר וכו'. יש לשאול, מה ענין הדברים האלו* ביחד, שיעשה לו רב, ויסתלק מן הספק, ואל ירבה לעשר אומדות . ועוד קשה, שהרי "עשה לך רב" כבר אמר יהושע בן פרחיה (למעלה משנה ו). דע, כי רבן גמליאל בא לתת מוסר לאדם, שיהיו כל עניניו ברורים, עד שאין ספק בהם. כי כאשר יש במעשיו אשר עושה ספק, לא נקרא בעל שכל, כי השכל לכל ענינו* ברור בלתי ספק . ועל הכסיל אומר (קהלת ב, יד) "הכסיל בחושך הולך" , אבל האדם שירצה להיות בעל שכל, יהיו דבריו בבירור . ואם יצא האדם חוץ ממדה זאת, כאילו הוא יוצא מגדר מה שהוא אדם בעל שכל .

ומפני כי הספק שייך לאדם בג' דברים; אם בשכלו, כאשר אין דבר ברור לו, ויש לו פנים לכאן ולכאן. הספק השני הוא* בכל הדברים אשר האדם יספק בהם, אשר לא ידע, ואין הדבר תולה בשכל כלל . והשלישי, הוא ספק אשר הוא לאדם במעשה המצוה, שאין מעשה המצוה ברורים אליו*. ועוד בסמוך יתבאר אלו שלשה . וכנגד הראשון אמר שיעשה לו רב, כדי שיהיה מה שיקנה בחכמה דבר ברור בלי ספק . ויסתלק מן הספק, פירוש מכל דבר אשר יספק. ובודאי לענין אסור אין צריך לומר, כי ספק אסור לחומרא (גיטין סג:), רק בכל דבר אשר אפשר שיגיע לו ממנו היזק, אל יכנס בספק כלל , כי אין דבר זה ראוי לאדם בעל שכל שיכנס בספק . וכנגד השלישי אמר שאל ירבה לעשר אומדות , שלא יסמוך על האומדנא בענין מעשה המצות. ואף אם התורה התירה זה, כדאיתא בבכורות (נח:), "ונחשב לכם תרומתכם" (במדבר יח, כז), אבא אלעזר בן גמלא אומר, בשתי תרומות הכתוב מדבר, אחת תרומה גדולה, ואחת תרומת מעשר . כשם שתרומה גדולה נטלה באומד ובמחשבה , כך תרומת מעשר נטלה באומד ובמחשבה, עד כאן. הרי אף כי בתרומת מעשר שיש לה שעור - אחד מעשרה (במדבר יח, כו), נטלת באומדנא ובמחשבה, ובודאי מעשר גם כן , מכל מקום אל תרבה לעשר אומדות, רק כאשר צריך ואין לו פנאי, אז מותר. אבל להרבות שכך יעשה קביעות לעשר באומדנא - אל יעשה כך, אף כי האומדנא הוא קרוב לודאי , אף מזה יסתלק. כי אין ראוי לאדם רק שיהיו כל מעשיו ברורים מסולקים מן הספק, שכך ראוי לבעל שכל שלא יהיה הולך בחושך. ובודאי כאשר הוא נוהג על המדה הזאת הוא שלימות גדול אליו, כי הרבה והרבה חסרונות נמשכים כאשר האדם מעשיו בלתי ברורים . יותר על זה, כי מדה זאת היא ראויה אל בעל שכל, שיהיו מעשיו נמשכים אחר השכל הברור .

ואם שכבר אמר יהושע בן פרחיה דבר זה "עשה לך רב וקנה לך חבר" (למעלה משנה ו), הביא זה המאמר בשם רבן גמליאל, כי זה בודאי מצד מדה אחרת. כי למעלה אמר שיקנה לו רב, שלא יבא לידי איסור, פן יטעה. וכאן אמר אף שאינו רוצה לסמוך על תלמודו לענין הוראה, עם כל זה יקנה לו רב , שיותר מעלה כאשר יש לו רב, שאם אין לו רב אין לו תורה ברורה, רק התורה בספק , ודבר זה אין ראוי להיות, רק תהיה תורתו ברורה .

ולא זכר כאן קבלה , כי לא היתה הקבלה נמשכת רק עד הלל ושמאי. וכך אמרו בפרק הנחנקין (סנהדרין פח:) משרבו תלמידי הלל ושמאי שלא שמשו כל צרכן, רבו מחלוקת בישראל, ונעשה תורה כשתי תורות, ולכך לא זכר קבלה מהלל ושמאי ואילך . ונראה מה שלא זכר גם כן רבן שמעון בנו של הלל, וזכר גם כן* רבן גמליאל שהיה בנו , ולא זכר רבי גמליאל שהיה אביו של רבי שמעון בן גמליאל, שנזכר בסוף הפרק (משנה יח) "על ג' דברים וכו'" , וכולם היו נשיאים, כדאיתא בסוף פרק קמא דשבת (טו.) הלל, ושמעון, וגמליאל, ושמעון, נהגו נשיאתן בפני הבית ק' שנה . ונראה דבזמן רבן שמעון בנו של הלל היה רבן יוחנן בן זכאי מנהיג גם כן וגדול כמותו, דבכל מקום אמרינן 'משחרב הבית התקין רבי יוחנן בן זכאי' , והוא מתלמידי הלל (סוכה כח.) . ואם כן היה רבי יוחנן בן זכאי מנהיג ונשיא גם כן . ולהזכיר שניהם אי אפשר, שלא היו מן הזוגות שהאחד נשיא והשני אב בית דין (חגיגה טז.). ולכך לא זכר אחד, דהי מנייהו מפקת . וכן בזמן רבן גמליאל , אביו של רבי שמעון בן גמליאל, היה רבי אלעזר בן עזריה, שהיה גם כן נשיא, כדאיתא בברכות בפרק תפילת השחר (כח.) . אך בפרק רבי אומר (להלן פרק ב) יתבאר פירוש אחר אצל (שם משנה ח) "רבי יוחנן בן זכאי קבל מהלל ושמאי" .