דרך פקודיך צ

בקונטריס זה להדדי כי מישך שייכי להדדי ובא זה ולמד זה ואתה דע לך) והוא מ"ע לאכול בשר הפסח ליל ט"ו ניסן טעמא רבא אית בה כפי אשר התבאר במצוה הקודמת הוא לזבוח את הפסח הוא הטלה בכוח המזלות ולזרוק דמו וכחו ליי' כי המזלות והטבעיים כולם מתנונעעים בכחו ויכלתו הוא הוראה שאין לנו שום עבודה לשום מזל רק להשי"ת ואין לנו לעסוק בשום חכמה רק חכמת תורתינו אשר היא חכמתו ורצונו והנה באה המצוה שאחריו לאכול בשר הפסח ולהנות ממנו הוא להורות הגם שצונו השי"ת להנות מהטבע באכילה ושתיה וכיוצא. וכן בהצטרך לרפואה (נתנה התורה רשות) ליקח איזה עשב סמים לרפואה וכיוצא בכל ענייני הטבע אל ישים מגמתו להטבעיי בלבד רק המשגיח והכל יכול אשר נותן ומזמין לו בטובו ויכלתו כל דבר הצריך לו כרצונו ומשפיע באותו הדבר הכח החיוני הנצרך להשלמת חיי האדם כרצונו ית"ש וחפצו ע"כ גם באכילתו ושתייתו ורפואתו בטבע ישים אליו לבו אשר בזולת השגחתו לא הי' המאכל נותן בו כח ויכולת ורפואה והוא הנותן כח ויכולת בהתלבשות השגחתו בטבע וכההוא דאמרו בזהר דר' פלוני הגם שהיתה הסעודה מוכנת לו לאכול לא אכל עד שהתפלל על מזונו ואמר השתא נפקתא משי' מלכא אתייהיב כיון שהכל הוא מאוצר המלך אין לו ליקח מאוצר המלך עד יקח רשות מהמלך ע"כ לוקחין צורת ראש המזלות הנשחט לשם י"י ואוכלין על השובע דוקא להורות שלא ישבור רעבונו באכילתו מבלעדי השגחתו ויכלתו ואין מבוא לשום טבע לפעול לו איזה פעולה ולמלאות מחסור גופו זולת ביכלתו והשגחתו ע"כ צורת המזל הניקח לשם י"ו דוקא הוא גמר השביעה למלאות החסרון. והנה תראה האכילה הזאת דוקא בחצי המעל"ע שעדיין המזל בתכלית התוקף משא"כ חציו השני היינו ביום נמשך חסרון להמזל מפגימת הלבנה שמתחלת להתחסר ולהתעלות כמש"ל אשר המזל בגודל תוקפו וגבורתו כפוף תחת ישראל בקיימם התורה ומצותיה אשר הוא למעלה מן המזל כשתדקדק בדברינו אלה הנה ב' המצות הללו יורינו דרכי התורה שתים שהם אחד היינו המצוה הראשונה (זביחת הפסח בי"ד לשם ה') תורה אותנו בענייני התורה ועבידה וחכמה. שלא נעסוק בשום עבודה זולת לד' ולא לעסוק בשום חכמה רק חכמתו תורתו ית' היא למעלה מכל החכמות הטבעיים וכולם נשפעים ממנה והמצוה הב' מלמדת שכל הנאות הנצרכים ליהנות מהטבעיים רגון או"ש ורפואות וכיוצא יהיו בכוונת העזר אלקי המשגיח ונותן כח בטבע להשלים החסרון ולא יביט אל הטבע בעצמה ובזה תמצא טוב טעם אשר ציווי המצוה הראשונה שאין בה הנאת הגוף הוא בי"ד שהוא בהתעלות כל היום מבלי חסרון והמצוה השנייה שיש בה הנאת הגוף הוא בט"ו שהוא בהתעלות יותר אבל יש בו חסרון הנה תתבונן לדעת את העיקר הזה כי ביותר יש מעלה בעסקי העולם בעסקו בהם מכוונת הלב שהוא בהשגחת הבורא ממה שיש מעלה בעסקו בתורה וחכמה בכוונה כי להיות בעסקו האדם בעסקי העולם ביותר עלול להתמשך אחר החומר ולא אחר כוונת השכל ע"כ רמז המצוה הב' הוא ביום המתעלה ביותר רק שהוא קרוב לחסרון ולהיות בתורה וחכמה כל מה שירבה בהם האדם ה"ז משובח משא"כ בעסקי העולם הגם שיעסוק בהם בכוונה הנ"ל עכ"ז הממעט ה"ז משובח כי להיות אלו המעשים הם נטי' אחר החומר ביותר יש חשש להפסד הכוונה ולהתמשך אחר מותרות החומר ע"כ אפי' בכונה מחויב העסק להיות בדרך רצוא ושוב ע"כ באת הציוי ביום שיש בו עלוי וחסרון הבן הדברים והש"י יורינו דרך

אמת

(ז) ע"פ דברינו אלה נבוא לבאר איזה רמזים בפרטי דיני המצוה הזאת. א' צריך לאוכלו צלי אש ואם אכלו חי עובר בעשה צלי הוא דרך גדולה (כמ"ש רז"ל בכהנים למשחה לגדולה) והוא כיון שיודע האדם אשר הטבע מסור בידו ית' ולא יוסיף ולא יגרע בהשתדלותו הרבה אזי לא