דרך פקודיך פח

המזל טלה ודוקא בי"ד לחודש שאז שליטת המזל ברוממות היותר נפלא בהיות הלבנה במילואו (הגם שבט"ו לחודש שלימות יותר בלבנה עכ"ז יום י"ד יש בו עילוי יותר שלימה שהוא במעלה היותר אחרונה מבלי חסרון משא"כ יום ט"ו חציו מתעלה וחציו מתחסר ע"כ לדעתי גם האכילה הוא בלילה חציו המתפלה משא"כ ביום הוא מתחסר והבן) וממילא כאשר נתוודע אשר בכור המזלות לא ירום ראש מבלעדי השגחתו מכש"כ המזלות האחרים הך הכפתור וירעשו הסיפים ולזכר זאת צונו הבורא ית"ש שנעשה המצוה הזאת בכל שנה ושנה בהיות בכור המזלות בתוקפו וגבורתו היינו י"ד לניסן ליקח בו טלה מן הצאן אשר בו ירומז בכור המזלות ולשוחטו ולהוציא דמו הוא כת הנפש והתנועה ולזרקו על המזבח אשר לפני י"י לשם י"י לידע ולהודיע שאין שום כח ותנועה לשום מזל מבלעדי כחו ושפעו ית' אשר הוא חיי כל נמצא ומניע הגלגלים כרצונו וכל הכוחות בטלים לחיי החיים ב"ה והנה צוה השי"ת שתעשה המצוה הזאת דוקא בארץ הקדושה שאין על הארץ הזאת שום אמצעות שר רק חלק השי"ת לבדו ודוקא במקום אשר בחר נוכח שער השמים (ומצרים ומדבר היה הוראת שעה. במצרים היה עם גילוי שכינתו ית' ועברתי באמ"צ בלילה הזה אני ולא מלאך. ובמדבר היתה השראת השכינה עליהם ע"י הארון ומשכן ודגלים אין מקום להאריך) להורות בירור ידיעה הנ"ל אשר אפילו בכור המזלות כחו ותנועתו הכל הוא ביכולתו והשגחתו ית"ש וכל המזלות והככבים בטלים בכחם ותנועתם לקדושתו ית"ש הבן הדברים ממילא בידיעה זאת יתבונן האיש הישראלי שלא יועיל לו שום השתדלות העולמות למלאות רצונו רק הפקת רצון השי"ת בחוקי התורה אשר הם רצונו. בזה יתמלאו טובותיו בנפשו וגופו בכל עניני עוה"ז ועוה"ב ויוציא זמנו רק בעבודתו ית"ש ולא בעבודת העולם ועניניו כי אין בזה תועלת ולא יגרע ולא יוסיף בהונו ורכושו וכל עניניו ברוב השתדלותו בטבעיות במסחר וכיוצא ובמלאכה וברפואה ומחוייב האדם להשליך כל יהבו וכל עניניו על המשגיח וכל יכול. ולא יניע עפעף רק בהפקת רצונו ית"ש עפ"י התירה בין והתבונן והארך בזה כפי יכולתך ויפק לך רצון מי"י הבוחן כליות ולב

(ד) ולפי זה הבן זאת שענין סגולת זאת המצוה ופנימיות עבודתה בכוונה אינה בטילה עולמית (אפילו בגלות החל הזה שאין לנו זבח ולא מזבת ולא כהן מורה בעוה"ר) כי כוונת המצוה להורות ולהתבונן עיקר הדת ושורש ויסוד הנ"ל והוא להאמין אמונת אומן יתד תקוע בלבבינו שהשי"ת משגיח בפרטים על כל פרטי מעשינו וכל מעשינו וענינינו בעושר ונכסים וכבוד ובריאות ועניני עוה"ז ועוה"ב הכל הוא כפי מעשינו בהנהגת התורה משפט צדק להשכיר ולהעניש והאדם ברוב השתדלותו בעניני העולם לא יועיל ולא יגרע ולא יוסיף רק עפ"י התורה כי כל הנהגת הטבעיים הגם שאנחנו רואים הנהגתם בטבע עכ"ז מחוייבים אנחנו להאמין שהנהגתם בטבעיות הוא בהתלבשות השגחתו ית"ש והוא מנהיגם בטבע כרצונו והוא ית"ש משדדם כרצונו וחפצו כפי התחייבות בני האדם לשכר ולעונש ממילא גם כעת בזה"ז בהגיע תור וזמן המצוה הזאת בי"ד לחדש ניסן בעת היות ראש המזלות בתכלית הגדלות (הגם שאין בידינו לעשות המצוה בפועל כמצוה עלינו רק שצריכין אנחנו לעסוק בתורת המצוה הזאת ונשלמה פרים שפתינו ישים אל לבו בעת עסקו במצוה הזאת כל הדברים הנ"ל הנאמרים באמת ויתבונן בעיקר ויסוד הזה לעזוב כל כוחותיו ותנועותיו ועסקיו להכל יכול ויקבל פ"ע להפקת רצונו ית' (בהן) דוקא בעבודתו ותורתו ומצותיו ולא ישים מגמתו בשום טבעיי בעולם ויאמין בהשגחתו ית"ש ובטובו וחסדו אשר יודע בלו ולנפשו יותר ממה שיודע האדם והוא ית"ש בוחר לו הטוב ויקבל ע"ע להיות עבד נאמן רץ לעבודתו כל ימיו בשבתו וקימו והליכתו גם בשכבו על משכבו יישן על יצועי אהבתו וימסור אליו נפשו ובהקיצו