דרך פקודיך פו

אכל אלא כזית יצא ושניהם אינן נאכלין אלא צלי אש וצריכין ברכה **(הג"ה כבר כתבתי דלא יאכל מהחגיגה כל כדי שביעתו כי יהיה אכילת הפסח אכילה גסה ולא מיקרי אכילה ולא יצא ידי חובתו רק יאכל מהחגיגה עד סמוך לשביעה וע"י הפסח תוגמר השביעה ומי שאינו יכול לכוין כ"כ ויש חשש שישביע א"ע לגמרי מהחגיגה מוטב שלא יאכל הפסח על השובע דזה הוא רק למצוה מ"ה משא"כ אכילה גסה לא מיקרי אכילה כלל:)**. על הפסח אומר אקב"ו לאכול את הפסח ועל החגיגה אומר אקב"ו לאכול את הזבח הפסח טעון הלל באכילתו אין הפסח נאכל נ"א (הג"ה נ"א הוא בשר שהתחיל בו מעשה האור ונצלה ואינו ראוי לאכילת אדם עדיין) ולא מבושל (הג"ה היינו במשקה או במי פירות) ואינו נאכל בשתי חבורות ואין מוציאין מחבורה לחבורה ואין האוכל רשאי לאכול משני פסחים שאין נמנים על שני פסחים כאחד ואינו נאכל אלא למנוייו בשעת שחיטה ואינו נאכל אלא לישראל מהול טהור בן ברית ואפילו מילת בניו ועבדיו מעכבין איתו מלאכול בו (הג"ה בניו דוקא בני ח' ימים ועבדיו אם הם מקנת כסף אפי' אינם בני ח' ואשה מילת בניה אין מעכב אותה מאכילת הפסח דהמצוה לא רמי' עליה רק על הב"ד אבל מילת עבדים וטבילת שפחותיה מעכבה כנ"ל). וכן טבילת שפחותיו. השובר עצם בפסח הטהור לוקה לפיכך שורפין עצמות הפסח בכלל הנותר מבשרו שלא יבא בהן לידי תקלה. אין אוכלין בגדי הרך אלא מה שנאכל בשור הגדול הפסח נאכל עד עה"ש ומד"ס פד חצות לילה בשר חגיגה שעלה עם הפסח על השלחן וכן כל התבשילין שעלו עם הפסח על השלחן מתבערין עמו ואין נאכלין אלא עד חצות: **(הג"ה אפילו עצמות שאין בהם מוח דאלו עצמות שיש בהן מוח צריך לשורפן משום דנותר בהם המוח והוה נותר דדינו בשריפה

)** זה סדר אכילת קרבן הפסח בירושלים עה"ק בזמן שביהמ"ק היה קיים יהר"מ יאו"א שיהא חשוב לפניך אמירתנו ולימודינו סדר קרבן הפסח כאלו אכלנו קרבן הפסח בירושלים בבנין המקדש תובב"א

(ב) נ"ל הגם דכל חבורה מוכרחת לאכול בפ"ע אעפ"כ יכול אחד מבני חבורה זו להוציא בברכתו (אקב"ו לאכול את הפסח) אח בני החבורה אם הוא מכוין להוציאם ובני חבורה אחרת שומעים ומכוונים לצאת כיון דהיא ברכת המצוה ולא ברכת הנאה יכול להוציא אפילו אינו אוכל כלל מכש"כ כשהוא ג"כ אוכל רק שהוא מבני חבורה אחרת מה בכך

(ג) נ"ל אם עבר ואכל מעט מהפסח חוץ לירושלים ובירך עליו ואח"כ חזר ונכנס לירושלים לאכול כזית לצאת י"ח צריך לחזור ולברך דהברכה הראשונה אינה עולה אפילו לא נשתהה מן הברכה לאכילת הכזית כדי הילוך כ"ב אמות כי האכילה הפסולה בעצמה הוה הפסק וכן אם עבר והתחיל לאכול קודם הלילה ובירך עליו ואח"כ גמר אכילת כזית בלילה צריך לחזור ולברך וכן אם עבר ואכל ממנו נא ומבושל ובירך עליו ואח"כ אכל כזית ממנו צלי צריך לחזור ולברך הכל מטעם הנ"ל כנ"ל פשוט

חלק

המחשבה

(א) כבר נאמר ונשנה מ"ע דאורייתא ודאי צריכה כונה ובזולת הכוונה אינו יוצא י"ח ע"כ בשעת שחיטת הפסח צריך לכוין הנני שוחט את הפסח לקיים מ"ע כאשר צונו הבורא ית"ש בתורתו כמ"ש ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערבים (ויותר טוב לומר כן במו פיו כי הקול מעורר הכוונה וכמ"ש) וכמו כן בשעת אכילת הפסח צריך לכוין לקיים מ"ע ע"כ יכוין בשעת אכילה הריני אוכל את הפסח הזה לקיים מ"ע כאשר צונו הבורא ית"ש בתורתו כמ"ש ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות על מרורים יאכלוהו (ויאמר כן במו פיו וכנ"ל: