דרך פקודיך פא

מ"ע ה לשחוט קרבן פסח בי"ד ניסן בין הערבים ומ"ע לאכול בשר פסח ליל ט"ו ניסן

חלק המעשה

מצוה ה' **(הג"ה עיין בכתבי מרן האריז"ל פסח הוא פ"ה ס"ח שבגלות ה"י בחי' נאלמת דומיה שהשכינה הוא בסוד ה' כרחל לפי גוזזי' נאלמ"ה והן היום נפתח הסתום פ"ה ס"ח א"כ בתיבת פסח נחסר ה' ונמסר בתורה שבע"פ ה' אחרונה הבן הדבר. ע"כ המצוה הזאת היא מצוה ה':)** מ"ע לשחוט קרבן פסח בי"ד ניסן בין הערבים שנאמר ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל וכו'

(א) קרבן פסח בא מן הכבשים או מן העזים זכר בן שנתו ושוחטין אותו בזמנו לשם קרבן הפסח שצונו הבורא ית"ש

(ב) חיוב שחיטת הקרבן הזה הוא באה דוקא בעזרה בירושלים עה"ק בהיות בהמ"ק והמזבח על מכונו (הוראת שעה הקריבו את הפסח פעם אחת במצרים בליל היציאה לחירות ופעם אחת במדבר)

(ג) אחד אנשים ואחד נשים חייבים במצוה זו ויש בביטול מ"ע זו במזיד חיוב כרת (חוץ מי שהוא טמא או בדרך רחוקה יתבאר דינו במקומו)

(ד) הרבה בני אדם יכולין למנות על קרבן פסח אחד ובלבד שיגיע לכל אחד כזית לאכול ממנו ואין נמנין אלא על דבר שראוי לאכילה לאפוקי אם נמנה על דבר שאינו ראוי לאכילה הגם שהוא אוכל הדבר הזה כגון העור הקשה או עצם בטלה דעתו ולא יצא י"ח המצוה

(ה) נמנין ומושכים ידיהם ממנו (למנות על פסח אחר) עד שישחט אבל אחר שחיטתו שוב אין נמנין עליו (ובאם נמנה מל הפסח ונשחט הפסח ואח"כ נמנה על פסח אחר יתבאר אי"ה בחלק הדיבור)

(ו) מחוייב לשחוט את הפסח למנויו דייקא (היינו לאותן שנמנו עליו קודם שחיטתו לאפוקי שחטו שלא למנויו) ולאותן שהם ראויי' לאכול (היינו לאפוקי זקן וחולה שאינן ראויין לאכול כזית הגם שנמנו עליו אם שחט בדוקא בשביל אותן שאינן ראויין פסול) ולמולים (לאפוקי שאינם מולים אפילו ישראל שמתו אחיו מחמח מילה ואפי' מילת בניו ועבדיו מעכב ואם שחט הפסח על אותן אנשים שיש להם בנים בני שמנה ימים ערלים או עבדים שאינם נימולים הקרבן פסול ובכלל זה טבילת השפחות אם יש לו בביתו שפחות כנעניות ועדיין לא טבלו) ולטהורים לאפוקי בשחט על הטמאים אבל כשבא הפסח בטומאה כגון שהי' רוב הצבור טמאין ונשחט על הטמאים ודאי כשר נ"ל

(ז) זמן שחיטת הפסח בי"ד ניסן (אפילו חל בשבת) אחר תמיד של בין הערבים והקטורת והטבת הנרות

(ח) מצות הפסח אחר שחיטתן לשפוך את דמו שפיכה אחת במזרח כנגד היסוד ומקטירין אימוריו (הג"ה בפסח מצרים נשתנה הוראת שפה שהדם הי' ניתן על המשקיף וב' מזוזות שבכל בית וגם לא הי' מקטירין האימורים) (אם עז קרבנו האיחורים הם החלב שעל הקרב ובכללו החלב שעל גבי הקיבה ושתי הכליות והחלב שעליהן עם החלב אשר על הכסלים ויותרת הכבד וניטל עמו מעט מן הכבד ואם כבש קרבנו מוסיף על הנ"ל האלי' תמימה עם הכליות מן השדרה עד מקום הכליות) והבשר נאכל לבעליו כמבואר במצוה שאח"ז

(ט) אומרים הלל בעת הקרבתו אם גמרו (קודם גמר הקרבה) שנו אם שנו שלשו וחולקין את