דרך פקודיך עג

מהנהו כלום כיון דלא שוה כלום דהוא כעץ בעלמא

חלק

המחשבה

(א) כבר כתבנו שגם בלאוין מצות כוונ' ויכוין במניעה שמונע א"ע מאכילת זה האיסור הוא מחמת גזירת היוצר שהוזהרנו ע"ז בתורתו והנה מצוה שיש בה טעם מבואר בתורה צריך לכוין גם הטעם והנה בזאת המצוה מבואר הטעם כי נגע בכף ירך יעקב בגיד הנשה וצריך לכוונו (ובזה יונח מה דלכאורה מיותר בתורה כי נגע בכף ירך וכו' דהי' די שיאמר ע"כ לא יאכלו ב"י וכו' עד היום הזה למה חזר ואמר כי נגע וכו' אך הוא להורות לכוין כל זה בשעת המניע' מהאיסור) ובזולת הכוונה אינו יוצא י"ח ובמניעה משומן הגיד יכוין לקיים גזרת חז"ל עפ"י אזהרת התורה לא תסור וכו'

(ב) טעם המצוה עפ"י סוד מבואר במדרש הנעלם ובזהר בעובדא דיערב עם המלאך בפ' וישלח וז"ל ע"כ לא יאכלו ב"י את גיד הנשה וכו' כי נגע בכף ירך יעקב בגיד הנשה דאפילו בהנאה אסור (זוהו דעת רשב"י בפ"ק דפסחים והרבה פסקו כמותו כמ"ש בטור וב"י ביו"ד סי' ס"ה. הרמ"ז) ואפילו לכלבא ואמאי איקרי גיד הנשה כלומר גיד דאיהו מנש' לבני נשא לפולחנ"א (מפולחנא נ"ל) דמאריהון (נודע שגיד זה משקל הנפש לכן אין בו לחלוחית. הרמ"ז) ותמן הוא יצה"ר רביע (אולי הוא מפני שהוא סמוך לברית וכמו שכתוב הציוני וכו' ועונש אוכל ג"ה להתגלגל בקדשה הנק' זונה (שפחה). הרמ"ז) וכיון דאתדבק עם יעקב לא אשכח אתר דיכיל לאתגברא עלי' דיעקב בגין דכל שייפי גופא סייעי ליעקב וכולהו הוו תקיפין ולא הוה בהון חולשא (רצ"ל הס"מ חשב מאחר שיש לו רשות להתקרב ולהדבק בו יוכל להתגבר עשו שהרי מלאכי שמירתו באותה שעה נתרחקו ממנו (כמבואר בזהר לעיל) והכל בחפץ י"י להודיע גבורות צדקתו ובפרט שהי' ליל יום ד' שבו חסרה הלבנה וכו' ואפ"ה לא אשכח אתר וכל שייפי גופא אברי הגוף העליון כולם היו לעזר יעקב אפילו השמאלים כולהו הוו תקיפין שכבר הוא קרוב לגדלות והראי' שקראו ישראל (הרמ"ז) מה עביד ויגע בכף יריכו בגיד הנשה בזיני' ביצה"ר דאיהו זיני' ואתרי' ומתמן אתי יצה"ר על בני נשא ונ"ל עפ"י פשוטו להיות הגידים סמוך לברית אשר עיקר היצה"ר מסיתו לחטוא בזה והוא התאווה השרשיית שבכל התאוות והנה ככל האברים אשר הם מרמזין כ"א למצוה ידוע וכן כל הגידים אשר כ"א נגד לאו אחד אשכח ליעקב שלם בדבר כיון שקיים כל התורה רק באותו הגיד מצא מקום לנוח על שנשא שתי אחיות הגם שיעקב עשה הכל לצד הקדישה מילין לצד עילאה כנודע עכ"ז כיון שנאסר הדבר מצד התורה מצא מקום לקטרג בזה המקום דעכ"פ נחסר קיום הלא"ו השייך לגיד ההוא והבן או מצא מקום לנוח בזה המקום על שיעקב שתה בכוס זה וכו' הגם דאונס הי' עכ"ז גם על השוגג והאונס צריכין לכפרה בפרט יעקב אבינו כמשפט אוהבי שמו הבן) והרמ"ז כתב וז"ל דאיהו זיני' ואתרי' לפי הנזכר לקמן בו יש אחיזה לס"מ וידוע שדוקא הוד של רחל נפגם וכל בחי' השוקין הן לבר מגופא ובפרט השמאלי ושל הנקבה ודע כי גיד הנשה יש בו עשרה ענפים ואמר הציוני שהם עשר כוחות הטומאה ויש להוסיף כי עם הגיד עצמו הם י"א קליפות יו"ד אל"ף גימ' ס"מ ולפ"ד יב"ע המלאך הוכיחו על ששכח ליתן המעשר ובזה יצדק דינו שנצטער בגיד הנשה המשכח מן המצות (ונ"ל להיות שיש בו עשר ענפי' בזה הי' הרמ"ז ששכח ליתן המעשר) וז"ש שהוא מינו כי הוא כח היצה"ר המשכח האדם מעשות טוב גם אין בו לחלוחית דומה ממש לקליפה ובו יש אחיזה לחיצונים והיינו זיני' ואתרי' שהוא קרוב לברית כמד"א לפתח חטאת רובץ לכן הסוטה שפגמה ביסוד עונשה ונפלה יריכה כמ"ש בסבא דמשפטים ולכן חשק