דרך פקודיך עא

(רצ"ל מפני מה המצוה עלינו דוקא לימול בן שמונת ימים ואמר הטעם) יו"ם השמינ"י דא הוא את קיימא קדישא ואיהו תמינאה לכל דרגין (רצ"ל דיום השמיני נק' היסוד שהוא אות ברית קודש נק' ביום השמיני להיות הוא שמיני למדריגוח אפשר הכוונה כתר דרגא חד ושלש ראשונות כחד חשיבי היינו חב"ד. ומחסד עד יסוד ששה מדריגות א"כ יסוד תמינאה לדרגין נ"ל) וגזירה דההוא קיימא (רצ"ל והכוונה למה חותכין העור מהאי ברי' קודש) לאעברא ההוא ערל"ה מקמי' ברית (עיין במאורי אור ערל"ה נק' קליפת נוגה כשמתקרבת אל הקדושה יסוד דדכורא וחופה עליו ויניקתה משם אלקים דיודין עם ה' אותיות גי' ערלה עכ"ל. ואל תשיבני ממה שכתבתי באות יו"ד בשם המקובלים הראשונים כי אם יש לך לב משכיל אין כאן סתירה כי גם עור הפריעה נק' ערלה ושלש קליפות הטמאות אשר הם מרומזין בעור העב אשר בו ג' גלדים) הנה כל חיותם נמשך ע"י קליפת נוגה שהיא מצרנית הבן הענין) דהא בההוא זמנא דמתכנשו עמא קדישא לאעברא ההוא הערלה (מכאן ראי' דמהראוי שיהי' אסיפת קהל ועדה בשעת קיום המצוה הזאת והטעם כי לאעברא ההוא ערלה זכותא דרבים עדיף) מקמי ברית קוב"ה כניש כל פמלייא דיליה ואתגלי ודאי לאעברא ההוא ערלה לעילא מקמי ברית קיימא קדישא דהא כל עובדין דישראל עבדי לתתא מתערי עובד' לעילא ובההוא זמנ' מתדחייא ההוא ערלה מכל עמא קדישא לעילא (רצ"ל בשעתא דמקיימין ישראל ודוחין הערלה הזאת במעשה המצוה נידחית הערלה הזאת מעמא ישראל גם לעילא היינו שלא תכנס להיכל המלך לקטרג על ישראל) ולההוא ערלה מתקנא מנא חדא בעפרא לאשר"ה (אפשר צ"ל לאשד"ה) ההוא ערלה בגווי' ברזא דכתיב ונחש עפר לחמו (הנחש הסית לעץ הדעת טו"ב ור"ע ה"ס קליפת נוגה שמעורבת מטוב ורע) ועפר תאכל כל ימי חייך מכאן דלא אצטריך לאנהגא קלנא בההוא אתר היינו שלא להשליך הערלה לחוץ בכל מקים שיזדמן רק ליתן לה מקום) עפ"ג דמעברי' לי' מקמי האי ברית ודוכתי' כד מתעבר' (מעברי' לי) מהאי ברית עפרא איהו דהא בתר דההוא נחש אתעבר מקמי' אדם קוב"ה שוי ליה מדורי' בעפר דכתיב ועפר תאכל כל ימי חייך (והנחש הוא סוד הערל'. וה"ס שארז"ל אדה"ר משוך בערלתו הי' שנמשך לעצת הנחש) וכיון דקוב"ה כד דאעבר לון מקמי אדם שוי מדורי' בעפרא ואתקין לי'. כך בההיא גוונא ממש אנן צריכים כד מעברין לערלה לאתקנא לי' עפרא למהוי בי' מדוריה כל ב"נ איצטריך לקרבא ההוא ברא קרבנא לקוב"ה בחדוה ברעו דלבא למיעל לי' תחות גדפוי גדפוי דשכינתא. ואתחשיב קמי' קוב"ה דאיהו קרבנא שלים לאתקבלא ברעוא וקרבנא דא כגוונא קרבנא דבעירא דא לח' יומין ודא לת' יומין דכתיב ומיום השמיני והלאה ירצה במה ירצה כיון דאעבר עלי' חד שבתא כדין ירצה דא לקרבנ' דא לקרבנ' אמאי בגין דאתדבק ואזדמן לגבי ההוא שבח רזא דברי' קדישא (מכוון הטע' הזה לדברי המדרש שהבאתי בחלק המעש' את כ"ו שאמר הקב"ה לא יראה פני עד שיראה פני המטרוניתא תחלה היינו השבת ומשום לא פלוג צוה הקב"ה ח' ימים שא"א להיות ת' ימים בזולת השבת והטעם למה מן הצורך שיעבור עליו השבת הוא משום דהוא רזא דברי"ת קדישא שהיסו"ד נקרא שבת. והנה נראה מן הזהר שהכוונה ליסו"ד רזא דברית קדישא הוא שבתא דיממא. ובמדרש שאמר עד שיראה פני המטרוניתא נראה הכוונה למלכו"ת חקל תפוחין שבתא דלילא ולכאורה לדעת המדרש מה ענין המטרוניתא למצוה הלזו והנרא' להיות המצוה ברא"ש צדיק. עטרת היסוד אשר שם שורש המלכות בדכורא כנודע (עיין בזהר בראשית ובמקדש מלך שם) ולפי"ז אותה הסעודה שנוהגין לעשות בשבת שקודם המילה. יש מקומות שנוהגין לעשותה ביום שבת. וברוב מקומות עושין בלילה נהרא נהרא ופשטי' כי במקומו' שעושין בליל שבת היא כדע' המד' ובמקומו' שעושין ביום הוא כדע' הזוה"ק) וע"ד כולא ברזא עילאה הוא עכ"ל הר"מ: