דרך פקודיך נח

סיבות לכל דבר והם החומר הפועל הצורה והתכלית. לכן גם אנחנו נבאר המצוה הזאת בד' סיבותי'

החומר היא האשה אשר היא החומר והחפץ של מצוה אשר על ידה נעשית המצוה ועמש"ל בדברי הקנה על ענין חפץ של מצוה וכבר ידעת אזהרת חז"ל שימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת ת"ח וישיא בתו לת"ח גרסינן במס' יומא פ' בא לו אמר ר' ברכי' אם רואה אדם שתור' פוסקת ממנו (מזרעו) ישא בת ת"ת שנאמר אם יזקין בארץ שרשו ובעפר ימות גזעו מרוח מים יפריח. בערבי פסחים כל הנביאים לא נתנבאו אלא למשיא בתו לת"ח. ובמס' תענית גרסינן ד' משפתות הי' בירושלים יפיפיות וכו' עד מיוחסות שבהן אומרות תנו עיניכם בבעלי משפחה שאין אשה אלא לבנים וכל זה יתבאר לך כי האשה ראויה שתהא ממקום קדוש לפי שהמסתעף (היינו הבנים) יהי' קדושים מבטן ומהריון ומלידה (רצ"ל הגם דאשכחן כמה נשמות גבוהות באים ונולדים בפחותי ערך עכ"ז להיות שאינם קדושים מבטן צריכים לזכות גדול ולעבודה רבה לזכך לבושם וחומרם כאשר בא דברינו לעיל בזה עיי"ש) כי הצורות שוות (נ"ל דרצ"ל דהגם שהצורות שוות עכ"ז) ומתחלפות כפי התחלפות החומר הנשיא לה. והסוד הנמרץ כולך יפה רעיתי ומום אין בך כי הדוגמא ראוי' שתתדמה אשת חיל עטרת בעלה

הפועל הוא האיש ראוי שלא ישא לאחד מד' דברים. לא מצד אומץ ותקיף הקרובים שיעזרנה לא מצד ממון (רצ"ל שיעזרו לו בצד ממונו שיש לו כבר. ואפשר צריך לומר הקרובים שיעזרו לו מצד ממון) לא משום ממון ולא משום זונה וערוה וכמו שדרשו ע"פ כי עזה עזובה תהיה ואשקלון לשממה תהי' ואשדוד בצהרים יגרשנה ועקרון תעקר ויתבונן כל איש אנה רומז עצמותו אל י"י איש מלחמה אשר דודה יפה בנשים (נראה בעליל ט"ס ותיקנו בלוח הטעות וסברו לתקן ולא תיקנו עיי"ש ונ"ל להגיה אשר ממשיך דודים להיפה בנשים הבא לגנה (היא המלכות כדמיון הגנ"ה הנזרע בה להוציא פרח להציץ ציץ אורי הנשמות) ברוב רחמיו (רצ"ל הוא בא לגנה דווקא כאשר מתרבים בו הרחמים בקבלת המוחין דגדלות הנודע נ"ל) נשפע א"מ (אפשר הוא ר"ת או"ר מו"ת) ויוציע בשפע הבא מרישא (חב"ד) היורד דרך חוט השדרה דעת המתפשט עד הגוף ת"ת עמש"ל בדברי הקנה) עד ברית עליון (צדיק יסוד עולם) ומשם לבת זוגו כי כל בשמים ובארץ (כי כל בגי' יסו"ד ומתרגימין דאחיד בשמיא וארעא) כן האיש הדוגמא (רצ"ל האיש שבעוה"ז אשר הוא דוגמא) לא ישא אשה רק לכוונת עבודת האל שיהי' ממנה זרע עובד י"י לא למלאות תאוות יצרו הרע רק אם ישים אליו ית' לבו רוחו ונשמתו אליו תאסוף וזאת היא

הצורה הם הילדים אשר יתננהו י"י אל עליון כי כבר אמרנו שכפי כוונת האיש (הוא הפועל) וכוונת (האשה) היא החומר כן תהי' נשמת הולד ולכן אמר י"י אל ירמי' הנביא בטרם אצרך בבטן ידעתיך שהכוונה בזה הדבר שידע השי"ת כוונת אביו ואמו (כבר ידעתי כי חלקיהו אביו ברת מפני מנשה שהרג את הנביאים וסיכן א"ע לבוא ביום ושימש מטתו ביום וברח. בראותו שהשעה צריכה לכך להוליד בן צדיק) וכוונת הטובה (נ"ל שצ"ל והכנתם הטובה) להתקרב אל עבודת השם אמר שידעהו בזה טרם שיצרו ובא על דרך מי"י מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ (נראה בכאן חסרון וצ"ל כי חלקיהו אביו ברת ובא ושימש מטתו על דרך מי"י מצעדי גבר כוננו וכו' כנ"ל ודרכו יחפץ. דרך ארץ. דרך גבר בעלמה נ"ל) והבא לטהר מסייעין לו ודע אנה רומזים הנשמות מי ומאיזה מקום הם באים מא"ל ח"י ולכן בשמנה עשר שנה ואפשר רצ"ל בשנת י"ח עיין ברמב"ם ופוסקים) יטהר א"ע לקבל שפע הנשמות ויזכה לבנים הראויים להוראה (עמש"ל בדברי הקדוש הקנה זצלה"ה ותבן):