דרך פקודיך נה

לרבות ת"ת וכתיב ואתם הדבקים בי"י אלקיכם חיים כלכם היום ואפילו יש לו אשה ובנים ורוצה לישא עוד אשה אחרת על אשתו וכוונתו לש"ש להעמיד צורה העליונה פעמים הרשות בידו רק להיות לבו לשמים. ואין לו למעט העונה שהוא חוב האשה באמת והאומר מע"ש לע"ש הוא עונת ת"ח העובדים השם) (רצ"ל ולא יאמר האדם אעשה עצמי ת"ח) כענין אותו תעבודו ובו תדבקון הוא מלא בחורה בתוכה ובתוכה תוכה) (נ"ל כוונתו דוקא ת"ח כזה היודע פנימיות התורה היינו סודות) ואין צ"ל אם מתה אשתו שישא אחרת אף כי הוא זקן להוליד בנים ובנות שכל זמן שיש לו כח להוליד ואינו מוליד קרוב הוא שמקצץ בנטיעות וא"כ צדקו דברי ר' יוחנן מכל מילי עכ"ל

(כח) ע"ש דברי הקדוש וז"ל וגם אמרז"ל היו לו בנים לעכו"ם ונתגייר ר' יוחנן אמר קיים פ"ו ור"ל אמר לא קיים וידעת בני שגם העכו"ם מצווים בפ"ו שכל מצוה שנאמרה קודם הדיבור ולא נשנית בהר סיני גם העכו"ם בכלל שכשם שיש עולם פנימי כך יש עולם חיצון (רצ"ל זה לעומת זה עשה אלקים) והוא צורך השמיטה (שהוא שמיטת הפחד והרשעים גוברין בו ומן הצורך הוא שיהי' רצועה לאלקאה לחייבייא) וא"כ ר' יוחנן הכיר וידע שורש הענין והלכה כמותו עכ"ל

(כט) ע"ש דברי הקדוש וז"ל ועוד. אמרז"ל האיש מצווה על פ"ו (אבל לא האשה) ואמר פרו ורבו לאיש ולאשה (עמש"ל באות כ"ז סי' יו"ד) במשמע ועוד מצוה הי"א שאינה יכולה לעשות בלא האשה וא"ת שכופה ולוקחה בע"כ ועושה המצוה של פ"ו אלא (בלשון הר"י) הם אמרו שאין הדבר אלא ברצונה וידעתה כענין האשה ניקנית מדעתה ודברי הקדוש קדושים לאלקי איום ולי הקטן נראה טפ"י פשוטו דחדא קושיא מיתרצת בירך חברתה דהנה הכריחו רז"ל מדכתיב וכבשה האיש שדרכו לכבוש מצוה על פ"ו אכל לא האשה וא"כ למה אמר פרו ורבו לשון רבים הוא הבטחה לאדם דגם האשה בודאי תסכים בטבעה דטב למיתב טן דו ויותר ממה שהאיש רוצה לישא אשה רוצה וכו') א"ל רבי ואם היא אינה רוצה למה זה יבטל (רצ"ל למה אמרו חז"ל דוקא מדעתה) ותו מ"ע שלא הז"ג הוא ונשים חייבות והם אמרו פטורות (עפ"י פשוטו נ"ל דג"ז אינו קושיא הקושיא הראשונה ליתא דכיון דהשי"ת הבטיח דודאי תתרצה א"כ מש"ה תיקנו שיהי' דוקא מדעתה כי בודאי תתרצה ותתפייס. והקושיא הב' ג"כ ליתא דכיון דמפורש בתורה וכבשה מש"ה פטורות נ"ל אבל דברי הקדוש נאמרים בסוד אלקים ונגלו לו תעלומות חכמה) א"ל בני אף כי אמרו נשים פטורות ר' יוחנן (רצ"ל ר"י בן ברוקה) גדול הדור אמר חייבות דהוא אומר על שניהם הוא אומר ויברך אותם ויאמר להם פרו ורבו (לכאורה הדבר מתמי' כי אינו מובן דברי קדשו דאם כוונתו לפסוק כר"י לא הל"ל אף כי אמרו נשים פטורות רק הל"ל הלכה כר"י ב"ב דאמר חייבות וגם הוא נגד הגמ' דס"ל להלכה כרבנן וכן הלכה רווחת בכל הפוסקים ועוד דלו יהא דהלכה כר"י ב"ב אעפי"כ קשה הקושיות הנ"ל לדעתו לרבנן ואפשר ליישב דברי קדשו דה"ק דנהי דהלכה כרבנן דהנשים אינם מחוייבות להשתדל להשיג המצוה כמו האנשים אבל עכ"פ בהא הלכה כר"י ב"ב דעל שניהם הוא אומר פרו ורבו היינו שחייבות לשמוע לאנשיהם המותרות להם ושלא לסרב לבעליהן וג"כ שלא למנוע א"ע מלישא לאנשים כשתובעין אותם ההגונים להם. ויש עוד חילוק דאיש שנשא איילונית מחוייב להשתדל לגרשה משא"כ אשה שנישאת לאינו ראוי להוליד אינה מחוייבת להשתדל להתגרש כיון דעליה אינו מוטל חיוב השתדלות רק אזהרת המניעה וכיון דהיא נשואה ואסורה לכל אדם אין עליה אשמה ולפי"ז יתורצו קושיות הקדוש דהנה הקושיא הראשונה ליתא דודאי מוכרחת להתפייס דמחוייבת לשמוע. והקושיא הב' דהוה מ"ע