דרך פקודיך נב

הקושיא הוא ג"כ על מי שנשא אשה ולא הוליד העני הזה מה יעשה וע"כ צריכין לתרץ כנ"ל ודברי הקדוש קדושים הם לעד לעולם לגלות הסוד) עוד בני בנים המצוה הוא למתים שטרחו ועשו המצוה ומה להם לאבות לקחת מצות בניהם רבונו דעלמא זה אכל וזה מברך ברהמ"ז א"ל בני דע לך כי מצות פ"ו כוונתה גדולה שהבעילה שעושה צריכה להיות לש"ש לא יכוין לצד חימום ורתיחת היצר אלא יכוין להוציא זרע לעולם כדי לקיים תורה ומצות ולהעמיד הדמות והצורה עליונה וזהו שהרמיזו חז"ל כל שאינו עוסק בפ"ו כאילו שופך דמים וממעט הדמות וכאשר ישוב מחשבות לבו אל השמים וממשיך נפש טהורה ונקיה מתוך הצורה העליונה הם העשר מאמרות (כי כל גוף ונפש הוא שיעור קומה נגד כל העשר ספירות) ואם דורם ואוכל מכה ובועל כדרכה ושלא כדרכה למלאות תאוותו ויצרו הרע שולחין לו נפש טמאה קרובה לעמון ומואב וממזר ואז באים בחשבון באו חשבון ויקח קין (הוא המלאך המות הראשון) ויהרגם והנה העולם שבנה נחרב וצריך לבנות אחר (הנה זה תירץ הקושיא הראשונה שע"כ הפסיד מצותו כיון שלא עשאה כתיקנה ועי"ז הלכו להם הבנים ומעשיו גרמו הנה כמעט כמו שכתבנו לעיל בתירוץ הראשון רק החילוק הוא דלפי מש"ל יוכל להיות וגם שאר עבירות גורמים והבן) ובני בנים ה"ה כבנים שכל העשר מאמרות בנים ובני בנים (חב"ד אבות חג"ת בנים נה"י בני בנים נ"ל) והם קיום העולם ועל שאין שם ב' מחד ע"כ ב' מחד לא מעלי (נ"ל דרצ"ל להיות הנצח ענף החסד והוד ענף הגבורה ע"כ אינו יוצא בבני בנים בן ובת שיוולדו מאחד מבניו ומיהו יקשה לפי"ז דא"כ נצטרך דוקא שהבן יוליד בן והבת בת לא בהיפך בל כאשר תעיין בפרדס בשער עשר ולא תשע פ"ג תוכל לתרץ זה נ"ל עיי"ש) ואל יקחך לבך שאם נפשו חשקה בתורה כבן עזאי ונדבקה בה כל ימיו אין בידו עון (רצ"ל אל יסיתך היצר שאתה במדריגת בן עזאי ומותר לך להתבטל ממצוה הזאת) כי לא ימצא בזמן הגלות כבן עזאי (עמש"ל דודאי גם בן עזאי היה רוצה לקיים המצוה דמי פטרו ממ"ע דאורייתא רק שאמר מה אעשה ונפשי חשקה בתורה דרצ"ל להיות דע"י תשוקתו הנכבדת בלב ונפש בתורה לא היה לו שום מבוא לגופניות ונשען על ביתו ולא יעמוד וז"ש מ"ה אעש"ה דהנני אנוס כמו הסריס ח"ו וכיוצא שאין בידו עון דמה אית לי' למיעבד ומש"ה דקדקו הפוסקים ג"כ בדבריהם וכ"ה בש"ע בזה"ל מי שחשקה נפשו בתורה כב"ן עזאי (דייקא) ונדבקה כל ימיו (דייקא) רנ"ל שא"א לו להפרד תשוקתו כרגע לתקוע מחשבתו לדעתו בעסק הלזה כדי שיתפעל הכח המוליד כנודע איש כזה אין בידו עון דמה אית לי' למיעבד הנה המצוה הזאת לגבי' כדברים התלויים בסיבה כגון יבום וכיוצא שבאם יעדר ממנו הסבה פטור וסליק ליה למנייניה בחילוקה דרבנן העסק שבתורה במצות הללו וכן הרמזים שיש בכל מצוה שנוכל לקיימם בכ"ז והנה גם בנידון דידן ישנו מצות פרי' ורבי' גם ברמז

כו) לפרות ולרבות בתורה להוליד בכל פעם שכליות חדשים בתורה ומדי דברי בזה אדבר בפרט הלזה כאשר דעתי אי"ה לבאר בכל מנוה רמזי המצוה התלוי' בה אשר אפשר לקיים בכל עת אפילו בהעדר המצוה הגשמיית הגופנית כי התורה נצחיות היא בכל עת ובכ"ז והנה בזאת המצוה אפשר לקיים בכל עת ובכ"ז מצות פרי' ורבי' בתורה להוליד בכל פעם שכל חדש בתורה כמ"ש המקובלים והדעת נותן שנצטוינו בכל זה כי השכל נברא בו כל המושכלות בכח כמו שנברא הזרע במוח בכח ובאם יתרשל האדם להוציא הזרע שבכח מוחו במקום הראוי וכשר עפ"י התורה ישאר בו הזרע מבלי תועלת כמו כן המושכלות התקועים במוחו אם לא ישתדל להוציאם בריאתם לריק וילך בלא דעת לשאול ח"ו ולפי"ז מחשבה הדעת והשכל הוא העיקר פ"ו לאדם רק שהשי"ת צונו