דרך פקודיך לח

לפי הד"א איך יצוייר ברעיון אנוש שדבר אלקינו לא יקים. הנם גם בננוה נאמר וננוה נהפכת ונתקיים אח"כ שנהפכה מרעה לטובה. ג' הא קיי"ל גז"ד שיש עמו שבועה ח"ו תקום על שונאי ישראל ולפי מש"ל בחלק המעשה בתולדה שהוא בדרך נם. לא יוחשב למצוה אקרקפרא דגברא שיופטר עי"ז ממ"ע דאירייתא וא"כ דכ"ע מודים שנתעברה מעומד והיא דרך נם דגמירי דאין האשה מחעברת מעומד וח"כ לפי הפירוש הראשון לא הוצרך השי"ת להתיר השבועה מה שאמר כתבו את האיש הזה ערירי דהבן הנולד לו לא יקרא על שמו. דאינו נכנס בחשבון המצות ונתקיימה השבועה והר"ם ס"ל דמרומז דשאל השי"ח על נדרו בכדי להודיע אופן ההיתר שלא יהי' ח"ו חילול בדבר ודבר אלקינו יקום לעולם נשמע מזה דתולדה בדרך נם אינה עולה בחשבון המצוה ולפי"ז יצדק מה שנמצא באגדה אשר לעתיד יעמוד זרובבל בן שלתיאל לומר קדיש אחר הדרש בג"ע ויאמר יתגדל ויתקדש ש"ר ולמה דוקא זרובבל אך הוא לעתיד ב"ב אשר דבר אלקינו יקום אשר דבר ביד נביאיו כל ההבטחות יאמר הוא יתגדל ויתקדש שמי' רבא כי על ידו נתקדש השם אשר דבר אלקיה יקום לעולם

סליק חלק הדבור ממצות פ"ו

(א) הנה איפסקא הלכתא דמ"ע מדאורייתא ודאי צריכה כוונה. כמש"ל בהקדמה. והנה אם לא קיים עדיין המ"ע מדאורייתא בן ובת ודאי צריכה כוונה רק אפילו באם קיים המצוה דאורייתא ועוסק במצות לערב א"ת הגם דהיא מדרבנן. אפשר דברי קבלה כד"ת דמי מו במקרא מגילה. דדינה כדאורייתא הואיל דדברי קבלה הוא נ"ל והנה איכות הכוונה כבר כתבנו דהוא לכוין לקיים בעשה הלזו מצות הבורא ית'. וצורך הכוונה הלזו היא תיכף בנשאו אשה לעזר. ובכל פעם בעת החיבור. והנה כבר כתבנו בהקדמה. דבמצוה שמפורש בה טעם בתורה מחויב לכוין גם הטעם ובזולת זה אינו יוצא. והנה גם במצוה הזאת. נאמר פרו ורבו ומלא"ו א"ת האר"ץ וזה אינו ביד האדם למלאות את הארץ ואין בבחירתו רק להשתדל בחיבור עם העזר הנה נראה הדבר לטעם מפורש בתורה שאני מצווכם הדבר הזה בכדי למלאות פני תבל עובדי הש"י וגם מתיבות פר"ו ורב"ו ג"כ נראה כן דאפקי' רחמנא למצוה הזאת בלשון פר"ו ורב"ו וזה אינו בכח האדם כי הרבה פעמים יתעסקו בחיבור ויהי' יגע לריק והציווי היתה מהראויי להיות ק"ח ל"ך אש"ה וב"א עלי"ה. כי זה ביכולת האדם ובחירתו ומדאפקי' בלשון פר"ו ורב"ו הנה הוא טעם מפורש בתורה וצריך כוונה לטעם הזה. וזה נ"ל בכוונת הרמב"ם בספר מצותיו מ"ע רי"ב וז"ל צונו לפרות ולרבות לכוין לקיום המין והוא מצות פרי' ורבי' עכ"ל. הרי שכתב לכוי"ן לקיום המי"ן ואין די בכוונה לקיים מצות בוראו בלבד בזולת הטעם. ומדסיים הרמב"ם והיא מצות פרי' ורבי' נראה דאפקיה מלשון פר"ו ורב"ו שכתבנו מדנצטוינו בלשון הזה דבר שאין זה בבחירתינו נראה הכוונה בזה לכון הטעם והבן. וכן נראה מלשון הטוש"ע אהע"ז סי' א' וז"ל חייב כל האדם לישא אשה כד"י לפרו"ת ולרבו"ת. משמע ג"כ דצריך לכוין בנשאו אשה כדי שיפרו וירבו ישראל עובדי השם ע"פ תבל וכן בסי' כ"ה וז"ל ואף כשישמש לא יכווין וכו' אלא וכו' לקיים מצות בוראו בפ"ו. ושיהיו לו בנים עוסקים בתורה וכו' הרי כתב שיהי"ו לו בנים וכו' והבן. הנה אתה הראת לדעת שצריך לכוין לקיים מצות בוראו בזה ולכוין הטעם להרבות זרע עובדי השי"ת

(ב) וזאת לדעת אם הוא בזמן העונה האמורה כנ"ל לפי חיובו. הנה הוא ג"כ מצות ל"ת מדאורייתא צריך לכוין שעושה המעשה הזאת ג"כ שלא יעבור על הלאו בתורה ועונתה לא יגרע והוא פשוט עיין במ"ש בהקדמה

(ג) הנה כבר כתבנו דגם במ"פ דרבנן צריכה כוונה לכתחילה. רק