דרך פקודיך רל

ממונה על הדין וזה נק' פועל גבורות ורחמים נעשה ע"י נוריא"ל נמצאת בינה שוכר פועלים הללו ועומד עליהם שממנה נאצל שורש פעולותיה וממנה יניקותה עכ"ל ול"נ לפרש שוכ"ר פועלי"ם דהיינו זו"ן שהם עיקר הפועלים בתחתונים ועומ"ד עליה"ם בהתלבשו' המוחין בהם כנודע בסוד והאם רובצת וכו' נ"ל) כנודע המזכירים את י"י אל דמי לכם נאמר על שומ"ר חנם ד"א וא"ו נטיר נוקבי' מפור' פורק עול האוכלים למעדנים חנם מן המצות (פי' הרב הנה ידוע שהשכינה מתלבשת בהקליפות וע"ז נאמר ומלכותו בכל משלה כדאיתא בהקוני' והנה הקליפו' והחיצוני' רוצי' לאחוז בהקדוש' והוא"ו נטיר הה"א נוקבי' מהם וכו' וזהו שומר חנם שהוא שומר הה"א מאותן שהם חנ"ם מן המצות והיינו החיצונים עכ"ל) והשו"ש דא הוא עני ואביון כבוד מלך ישראל שמבקש פרס מרבו לחלק לכל המון ישראל לכך נאמ' ואל תתנו דמי לו שהו' תלוי בדעת אחרי' ודי בזה עכ"ל הרב הרמ"ע בעל ע"מ הנ' סוד הגניב"ה הוא כשהחיצוני' יונקים ח"ו משפע ב"ש חסד דת"ת דז"א ונו"ק דס"מ נק' גניב"ה (עיין בס' מאורי אור אביד"ה נק' היסו"ד דז"א בהעדר הזיווג עיין כ"ז בס' הנ"ל) והנה סוד השבועה ה"ס הבל היוצא מפי הז"א להקיף ז"ת שלו שכנגדם עומדת המלכו"ת והנה ידוע דמהאור מקיף בורחי' הקליפות כי אין להם אחיזה במקיף ומעתה תבין שומ"ר חנ"ם ה"ס וא"ו ז"א והנה ע"י השבוע"ה הוא השפעת האור המקיף נפטר כביכול מגניב"ה ואביד"ה כי בורחים הקליפות ע"י האור המקיף בין תבין את אשר לפניך והשם הטוב יכפר בעדינו ויה"ר שלא יאמר פינו דבר שלא כרצונו ומעתה הדיין הפוסק הדין על השומ"ר חנ"ם שישבע ויפטר מגנב"ה ואביד"ה גורם למעלה להאיר האור מקיף לז"ת דז"א ואז יברחו הקליפות מהארת האו' המקיף ונשגב י"י לבדו

(ד) הנה הש"י שומרינו כמד"א י"י ישמרך מכל רע י"י שומרי"ך הנה לא ינום ולא יישן שומ"ר ישראל ואיתא בתד"א אלמלא מקרא כתוב א"א לאמרו כביכול הש"י קבל ע"ע שמירתינו לשמור אותנו מכל דבר רע והנה הוא ית' כביכול שומר חנ"ם אותנו דהיינו אפילו אין בידינו זכות וצדק' כביכול לקבל שמירתינו בחנ' וכבר שמעת' מדברי הר' לעיל סוד שומ"ר חנ"ם הוא בחי' ז"א סוד הוא"ו (והוא סוד הו' הניתן לקין לשמיר' וישם י"י לקין או"ת הוא או' תלוי ארוך סוד הוא"ו וכבר ידוע ז"א נק' ע"ד (עיין בזהר וארא סוד הכתוב בטחו בי"י עדי ע"ד) וזה שאנו מברכין בברכה שמתפללין על השמיר' שומ' עמו ישראל לע"ד בין והתבונן

מ"ע נח לדון דין חובל בחבירו

חלק

המעשה

(א) מצוה נ"ח שנאמר על כל אבידה אשר יאמר כי הוא זה הטוען את חבירו מטלטלין או מעות והודה לו במקצת הרי זה משלם מה שהודה ונשבע על השאר שבועת התורה בנק"ח ואין מודה במקצת חייב שבועת התורה פד שיודה בפרוטה ויכפור שתי מעין כסף או יותר והכפירה בלבד צריכה שתהי' שתי מעין כסף חוץ הפרוטה שהודה

(ב) בד"א שטענו כסף או סחורה או פירות וכיוצא אבל טענו כלים אין משערין את דמיהם אפי' טענו ב' מחטין והודה באחת וכפר באחת חייב שבועת התורה

(ג) אין מודה במקצת חייב שבועת התורה עד שיטעננו דבר שבמשקל או במד' או במנין אבל אם אמר לו כים מלא דינרין מסרתי לך והוא אומר לא מסרת לי אלא מאה או מאה דינרין מסרתי לך והוא