דרך פקודיך רכח

(דכל המפקיד ע"ד אשתו ובניו דנפקד הוא מפקיד) והא דלא אמר לבן הבית שהוא פקדון יכול לומר אני נתכוונתי לומר שיהיה סבור שהוא שלי ומכש"כ שישמרם יפה ובן הבית ג"כ פטור כיון שלא אמר לו שהוא פקדון ואם אמר להם השומר שהוא פקדון ופשעו חייבין הב"ב לשלם ואם אין להם לשלם ישלם השומר תחתיהם דאם אי אתה אומר כן יקחו אשתו ובניו הפקדון ויאכלוהו וכיון שלא יהיה להם ממה לשלם יפטרו ע"כ מחוייב השומר לשלם כ"ז מבואר בסמ"ג עיי"ש (ה) הפקידו אצל השומר מעות לחלק לעניים או לפדיון שבויים ופשע השומר בשמיר' ונגנבו ממנו פטור דהו' ממון שאין לו תובעי' אפי' באו עליו גנבים וקדם זה והציל עצמו במעות שבוים פטור שאין לך פדיון שבוים גדול מזה בד"א שהופקד אצלו סתם לחלק לעניים שאינם ידועים עדיין ולשבוי' שאינם ידועים אבל הופקד אצלו ליתן לעני זה סכום כך ולשבוי זה כך הרי אותן העניים הוו הבעלים ודינו כדין שאר השומרים סמ"ג ונ"ל אפי' לא פירש הסכום לכל א' רק פי' דוקא לג' או לד' עניים הללו אותן הארבעה הוו בעלים והוה ממון שיש לו תובעין ודינו כדין כל השומרין נ"ל (ו) המפקיד אצל חבירו דברים חשובין ובאו עליו גנבים וקדם ונתן להם אותן החפצים חשובין להציל עצמו אם השומ' גברא דאמוד שהגנבים באו עליו והוה מציל עצמו בממון חבירו וחייב לשלם ואם אינו גברא דאמוד חזקה שבשביל החפצים שהופקדו אצלו באו הגנבים ופטור מלשלם ג"כ בסמ"ג ודנין בזה לפי ראות עיני הדיינין לפי המקום ולפי הזמן ונ"ל דאם הופקד אצלו בחשאי חזקה שלא ידעו הגנבים מהחפצים שהופקדו (ז) באו הגנבים אל השומר וגנבו בפניו ואילו היה צווח היו באין בני אדם ומצילין מיקרי פושע ג"ז שם ונ"ל דבזה ג"כ לפי ראות עיני הדיינין דלפעמים מתיירא לצווח מפני סכנות

נפשות

(ח) ונ"ל דאם באו הגנבים לביתו וקדם ונתן להם הפקדון להציל עצמי והוא גברא דאמוד דאז חייב לשלם כמ"ש אם הוא אומר שהגנבים אמרו לו בפירוש שיתן להם הפקדון של פלוני דבשביל זה באו ישבע שכדבריו כן הוא וכן באומר שהיה מתיירא לצווח מפני סכנת נפשות כן נ"ל והשבוע' הזו היא שבועת היסת דרבנן כדין כופר הכל כן נראה לכאורה אבל כד דייקנא שפיר נראה דהוא שבועה דאורייתא כדין שבועת השומרין דהרי הוא אומר שלא פשע דהיה מוכרח בדבר והבעה"ב אינו מאמינו ומחוייב לישבע שכדבריו כ"ה שלא פשע נ"ל

(ט) ב' שהפקידו אצל א' זה מנה וזה מאתים כ"א בכיס מיוחד ואח"כ כ"א אומר אני הפקדתי מאחים ישבע כ"א שהפקיד מאתי' וצריך השומ' לשלם לכ"א מאחי' ודמיקרו פושע דה"ל לרשום על הכיסין אבל הפקידו שניהם בכיס אחד כיון שהם לא היו מקפידין איהו ג"כ לא ה"ל למידק ומסלק לכ"א מנה ומנה יהי' מונח עד שיבא אליהו וג"כ לצאת י"ש אינו צריך ג"ז שם ונ"ל ג"כ בזה אם כ"א אמר לו זכור כמה מפקיד כ"א ה"ל לרשום או ליקח מידם בכת'

(י) ש"ח שאמר הריני משלם ואיני נשבע אעפ"כ משביעין אותו שבועה שאינה ברשותו דחיישי' שמה עיניו נתן בה ואם הוא חפץ שבקל מוצאין אותו לקנות בכ"מ אינו נשבע

כלל

(יא) רצה המפקיד להפקיד אצלו א' הא ביתי קמך הר"ז לא מיקרי שומר ופטור טען השומר שכך אמר והבעה"ב מכחישו מתוך שהיה יכול לומר שמרתי כראוי ונאנסתי נאמן גם בזה בשבועה שכך אמר

(יב) המפקיד בעדים אינו נאמן השומר לטעון לקחתי ממנו אח"כ הפקדון או במתנה נתנו לי ואפי' מת השומר מוציאין והפקדון מן היתומין ג"ז בסמ"ג וע"ש עוד. (יג) בא המפקיד בעדים לתבוע פקדונו א"ל השומ' החזרתיו לך א' המפקיד הרי כך וכך הי' מדתו (והוא מודה) והרי המד' הזאת מונח אצלך בבית והוא שלו והשומר אומר שלך החזרתיו וזה שלי ישב' השומ' בנק"ח שהחזי' ופטו' גז"ש