דרך פקודיך ריא

ונחנקין וכן בהיפך לחומרא נ"ל

(ד) הסייף שנהרג בו הנידון יקבר עמו בצידו

חלק

המחשבה

(א) ודאי צריכין הב"ד לכוין לקיים מ"ע של תורה כי מדאורייתא היא ומ"ע דאורייתא צריכ' כוונה ובזולת הכוונה לא עלתה להם המצוה להשלים החלוקא דרבנן (ועמ"ש במצות חנק)

(ב) כבר כתבנו במצות חנק דכוונת המצוה היא אפשר בשעת המו"מ לדון אם מחוייב האיש הרג אם לאו וא"כ אפי' יצא מב"ד זכאי קיימו המצוה ממילא גם בזה"ז אפשר לנו לקיים המצוה כשאנחנו מעיינים בדיני התורה במשפט האיש העובר על איזה עבירה שחייב הרג יצאנו י"ח המצוה הגם שאין דנין את האיש העובר בזה"ז שאין לנו סנהדרין הוה כיצא מב"ד זכאי יהי' מאיזה טעם שיהי' אעפי"כ יצאו הדיינים י"ח המצוה זה משל במצות חנק וכעת נ"ל דזה החילוק שבין בהרמב"ם להרמב"ן דלהרמב"ן כל הד' מיתות מצוה אתת הן מכולל התרי"ג ולהרמב"ם ארבעה מצות הן ממילא להרמב"ם הם חלוקים רק בעשיה שזה חנק וזה הרג אם כן אין עיקר המצוה לדידי' רק כשיזדמן להב"ד העשיה היינו שנצטרכו להמית הנידון ואם צריכים לכוין משא"כ לרמב"ן ארבעתן מצוה אחת הן והמצוה הוא לדון אם זה האיש חייב חנק או הרג או פטור מכלום ממילא עיקר הכוונה צריכה להיות בדעת המו"מ נ"ל

(ג) כבר כתבנו במצות חנק שגם בזה"ז יש ענף למצוה בבוא האיש העובר אל החכם שיקצוב לו ענייני התשובה בסיגופי' על חטאתו וצריך החכם להתבונן בעניני החטא מה הוא עונשו ע"פ התורה בכדי שידע לקצוב לו תשובת המשקל סיגופים שיהיו דומים כמעט להעונש שעפ"י התורה כשעושה החכם כך הוא ענף למצוה הזו

(ד) החכם הקוצב תשובה לאיש אשר חטא ונתחייב הרג נ"ל חוץ התעניות והסיגופים והיחודים שיקצוב לו עוד ילמדהו שיהי' רגיל ביחוד ל"ב וזה סדרו יכוין לחבר י"ה שהם או"א עם ו' שהוא ז"א ואח"כ יחבר הו' עם ה' תתאה א"כ צורת היחוד הוא יהו"ה בגי' ל"ב כיון שהמצוה הרג היא לפייס הו' דשם הוי' ממילא צריך לכוין ליחוד הזה ואם החוטא לאו בר הכי הוא נ"ל שהחכם יכוין זה כמש"ל (דנ"ל שגם הב"ד כוונו זה בעת הדין) וגם ילמדהו לכוין לייחד השלשה אותיות שלישיות של שלשה שמות אהי' הוי' אדני והם י' ו' נ'

(ה) טעם המצוה נ"ל באפשר דצריך לכוין הטעם דהנה ברוצח נראה דמפורש טעם בתורה ולא תחניפו את הארץ אשר אתם בה כי הדם הוא יחניף את הארץ ולארץ לא יכופר לדם אשר שפך בה כ"א בדם שפכו ולא תטמא את הארץ אשר אתם יושבים בה אשר אני שוכן בתוכה ופירוש הטעם נ"ל דהנה הרוצח אשר הרג את הנפש הגם שהי' סופו למות בבוא עתו עכ"ז הנה לא נברא לבטלה רק נברא לעשות פרי היינו להוליד בנים וב"ב וגם פרי מצות ומע"ט והרוצח אשר רצחו מנע פריו הנה בחטא הזה הארץ חנפה תחת יושבי' ואינו מוציאה כהוגן וא"ת מה בצע בהרוג עוד איש אחד הרי תחניף הארץ ביותר לזה אמר שאינו כן כי בזאת יכופר וז"ש ולא תחניפו את הארץ וכו' כי הדם הוא (גורם אשר) יחניף את הארץ ולארץ לא יכופר לדם אשר שפך בה כ"א בדם שפכו (אז תרצה הארץ ושבה לאיתנה) עוד טעם שני ולא תטמא את הארץ וכו' עפ"י האמור במקובלים דמי שגרם להוציא נפש ההרוג קודם זמנו שם באותו מקום שנהרג שם מתכנסין סטרין בישין על ידי צעקת דם ההרוג פוק חזי מההוא מעשה שבזוהר במקום שהרג אחד את כהן אחד צוה להם איש אחד שלא ילכו בדרך הזה כי הוא מקום מסוכן מחמת שנטמא אותו המקום ע"י הסטרין בישין ובהריגת הרוצח משתככין המקטריגים וסרים