דרך פקודיך קצח

ואם לא כוון אעפי"כ יצתה לחירות אבל אפשר לא תחשב לו בכלל חלוקא דרבנן וכל מה דאפשר למעבד יעשה דהיינו להחזיר לה הכסף ויחזור ויקחנה מידה ויכוין לשם מצוה (הגם דאפשר לומר דלא מהני כיון דכבר מחל לה שיעבודה שוב אינה משועבדת ולא מהני מעשיו שחוזר ועושה עכ"ז מה שיש ביכולתו לעשית יעשה נ"ל

(ב) ודאי א"צ לכוין טעם למצוה כיון שאין הטעם מבואר בתורה אבל ודאי מצוה להתבונן בטעמי המצות מה שיד שכלו מגעת והנה יש להתבונן בטעם המצוה באיתערותא דלתתא איתער עובדא לעילא גאולתינו ופדות נפשינו השי"ת מכר את בתו לאמה העבריה היא כנסת ישראל בגירעון כסף מסייע לה רבה בפדיונה אומר השי"ת פתחי לי אחותי רעיתי כחודה של מחט ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם היינו מעט מע"ט שיהי' לנו השי"ת יסייע לנו בפדיון נפשינו וכאשר תביא סימני נערות היינו בעתה אפי' לא יהיה ח"ו מע"ט כלל ימהר לחוננינו ובצאתינו לחירות הענק יעניקינו כמ"ש הש"י וינקת חיל גוים וכו' ותחת הנחושת אביא זהב וכו'

(ג) הנה לפי"ז הגם שהמצוה הזאת בטלה מאתנו בזה"ז עכ"ז מה שאנחנו עוסקים בתורה ומצות אנו מקיימים מ"ש המשורר תנו עוז לאלקים כביכול ישראל מוסיפין כח וכו' למהר ולהחיש פדותינו ברחמים וגם בתפלה על הגאולה אני מקיימים מצוה זו פדיית אמה העבריה בין והתבונן: מצוה מה מל"ת שלא ימכור האדון אמה העבריה לאחר

חלק

המעשה

(א) שנאמר לעם נכרי לא ימשול למכרה בבגדו בה וכן עבד עברי אין רבו רשאי למכרו ולא ליתנו במתנה ואין עבר ומכר או נתן במתנה לאיש אחר לא עשה כלום

(ב) נוהג בזמן שיובל נוהג

חלק

הדבור

(א) ודאי צריך ללמוד משפטי המצוה. ובפרט מצוה שאינה נוהגת בזה"ז ולחדש דינים והלכות כ"א עד מקום שיד שכלו מגעת

(ב) נראה אם עבר ומכר אמה העבריה כיון שלא הועילו מעשיו אינו לוקה

(ג) הגם שלא הועילו מעשה המוכר. עם כל זה נ"ל דגם לענין לעבור על הלאו אינו עובר רק באם הקונה פשה בה אחד מדרכי הקנאה. משא"כ כשלא מכר המוכר רק באמירה בעלמא לא עבר המוכר

חלק

המחשבה

(א) ודאי צריך לכוין במניע' זו שמונע א"ע ממכירה זו כי כך גזרה עליו התורה

(ב) הטעם המצוה הוא נראה שמפורש בתורה לעם נכרי לא ימשול למכרה בבגד"ו ב"ה ודרשו חז"ל בפירושו כיון שפירש בגדו עליה שוב אין רשאי למכרה ונראה פירוש לפירושם כיון שפירש בגדו עליה כבר היתה מוכנת ליעוד דבזולת זה אין מכירתה מכירה. דאמה העבירה אינה נמכרת אלא למי שקידושין תופסין לו בה או לבנו וא"כ כיון שפירש בגרו עליה היתה מוכנת להיות גבירה בביתו. והנה זה מדרך הרחמנו' שאינו רשאי למכור אותה האשה שהיתה מוכנת להיות אשת חיקו וא"כ לפי"ז נראה שצריך לכוין הטעם במניעה זו שמונע א"ע שא זה בשביל