דרך פקודיך קצב

במעשה ידיהם של אשתו ובניו כלום בין אשה ובנים שהיה לו בשעת מכירה או אשה ובנים שהיה לו אחר מכירתו והיא שנשאה מדעת רבו

(ז) מכרוהו ב"ד והיו לו אשה ובנים. רבו יכול למסור לו שפחה כנענית והאשה וילדיה תהיה לאדוניה

(ח) מכרוהו ב"ד ולא רצה לצאת לסוף שש (דהיינו שאמר ב' פעמים שאינו רוצה לצאת) והאמירה צריכה להיות עכ"פ שנשאר עוד לו לעבוד עבודת רבו שיעור שוה פרוטה (אפילו בסוף יום האחרון) מביאו אז לב"ד של שלשה היינו בסוף יום האחרון) ואומר דבריו לפניהם ומגישו אל הדלת או אל המזוזה כשהן עומדין בבנין דוקא והאדון בעצמו נוקב את אזנו הימנית (בגופה של אוזן) במרצע של מתכת עד שיגיע לדלת ועובר עד היובל או עד שימות האדון ואינו עובד את הבן

(ט) אין העבד נרצע אלא אם הי' לעבד שפחה ובנים וגם לרבו אשה ובנים ואוהב רבו ורבו אוהבו ושניהם אינם חולים ואם חסר א' נרצע

מהאופנים הללו אינו י) עבד כהן אינו נרצע ואין האמה נרצע

(יא) אין הגר נקנה בעבד עברי טומטום ואנדרוגנוס אינו נמכר בעבד עברי ולא באמה

עבריות

(יב) הב"ד אין רשאין למכור עבד עברי אלא לישראל ולגר צדק. וכן המוכר א"ע מפני דוחקו אינו רשאי למכור א"ע אלא לישראל ולגר צדק אבל לא לעכו"ם ולגר תושב ואם עבר ומכר א"ע אפילו לעכו"ם ואפי' לע"ז מכור ואעפ"י שעשה שלא כהוגן מצוה לפדותו. ואם לא השיגה ידו לפדות א"ע מיד העכו"ם ב"ד כופין את קרוביו לפדותו והקרוב קרוב קודם. לא פדאוהו קרובין או לא השיגה ידם מצוה על כל אדם מישראל לפדותו ואם לא נפדה אינו יוצא אלא ביובל ויש לו ללוות ולגאול א"ע מן העכו"ם וגואל א"ע לחצאין אבל הנמכר לישראל אין הקרובים פודין אותו ואינו לוה וגואל ואינו גואל לחצאין

חלק

הדיבור

(א) עבד עברי ואמה עברית נקנים בכסף או

בשטר

(ב) אין עבד ואמה העברייה יוצאין בראשי אברים כעבד כנעני אלא משלם דמי האבר כמו חובל

בחבירו

(ג) אין דין ע"ע נוהג אלא בזמן שיובל נוהג (היינו כשכל ישראל יושבין על אדמתן)

(ד) אין אשה קונה עבד מפני חשד (ומסתפקנא אם עברה וקנתה אם נקנה די"ל כיון דמדאורייתא יכולה לקנותו אם קנתה נקנה או י"ל כיון דרבנן גזרו אפקעי' רבנן לשיעבוד. וצ"ע)

(ה) הנה המצוה הזאת מנו מוני המצות שהיא שייכה אל הב"ד לדון הדין והם המקיימים המצות ולא ידעתי למה לא תהא ג"כ מינוי על האדון שמצוה עליו להניחו חפשי אחר שש ושיתחייב במזונות אשתו ובניו ובאם אינו רוצה לצאת לרצעותו על המזוזה או על הדלת במרצע ולהעבידו אח"כ עד היובל וביובל יצא ובפרט שהמצוה נאמרת לנוכח אל איש הקונה כי תקנה עבד עברי וכו' כי ימכר לך אחיך ואפשר לומר שאין מצוה בקניות מ"ע כי כי נאמר כי לי ב"י עבדים הגם שמקיים המצוה. אח"כ מה שמוציאו לחפשי חנם ובודאי נחשב לו למצוה ממנין תרי"ג עכ"ז מנו המצו' העיקרית רק על הב"ד ואפשר לומר דסברי לי' למוני המצות דהמצוה נחשבת רק על הב"ד מדסמוכה לאלה המשפטים אשר תשים לפניהם (היינו לפני אלקים הנזכרים בפרשה וגם מדקראה משפטים ואין משפט בלא ב"ד) נ"ל

(ו) אפילו חלה העבד בתוך ימי השעבוד והוציא עליו רבו הוצאות רבות עכ"ז יוצא בחנם בסוף שש וכן נרצע ביובל שנאמר יצא לחפשי חנם עיין סמ"ג ונ"ל אפילו היה חולה כל ימי שיעבודו ולא עבדוהו