דרך פקודיך קצ

נופל לו לפעמים איזה מחשבה מענייני שטות העולם ויוד' הוא בדעתו שאין לבו קשור בזה בודאי המחשבה זאת באת אליו כדי להעלותם לשרש' וחלילה לו לדחות' לגמרי באמרו שיקיים בזה מצות ולא תתורו וכו' כי עיקר ביאת המחשב' הזאת הוא להעלותה משבירה המשכילים יבינו ברמז מיעוט

(ה) והנה יש מקום לבעל דין לחלוק ולומר הנה התורה סתם אמרה ולא תתורו וכו' הנה פקח עיניך וראה דברי תורתינו דקדק' בדברים הנעימים ולא תתורו אחרי לבבכם וכו' אש"ר את"ם זוני"ם אחריה"ם הנה הנך ד' תיבות מיותרי' אבל הוא הנרצה מה שאני מצוך ולא תתורו וכו' דהכוונה לדחות תיכף המחשבה זרה כרגע הוא דוקא באותן העניינים אשר את"ם זוני"ם אחריה"ם ר"ל שעדיין אתם זונים אחר אותה המחשבה שאת' יוד' בעצמך שעדיין אתה בעצם מתגעג' לתאוה ההוא הנופלת במחשבתך וערבה לך עדיין ציור העבירה ממילא אין לך לעסוק בעליות המדות כיון שהמחשבה הזאת הוא מנפשך הבהמיו' שעדיין לא טהר' אות' משא"כ כשכבר אינכ' זונים אתר זאת המחשב' כי כבר לבך חלל בקרבך מתאוה הלזו לא שייך בזה מצות ולא תתורו וכו' ואין רשות בידך לדחות כרג' המחשבה רק תתעסק להעלות' למקור' וכאמור

(ו) ויש לרמוז במצו' הלזו שלא יתפלל תפילתו רק כסדר שתיקנו אנשי כנה"ג דהיינו מקודם קריאת הקרבנות וקטרת לתקן עולם העשי' הקרוב' אל האדם ואח"ז יעלה ליצירה באמירת פסוקי דזמרה ואח"כ לבריאה בק"ש וברכותי' ומשם לאצילות הקדש בתפלת שמנה עשר' סחר' ואתננה קדש לי"י משא"כ כשלא יהלך מעט מעט ויתנהל לאטו ויבא בפתאום אל הקדש פנימה הנה בזה נתגלה ערותו וחרפתו איך הוא קשור בעולם המוגש' ויבא בפתאום לדפוק על פתחו של מלך בלבוש שק משא"כ כשמתקן א"ע בפרוזדרין בכל פעם יותר עד שיכנס לטרקלין בלבוש מלכות

(ז) ומהר"ם הבבלי בטעמי מצותיו כתב רמז במצוה הזו שלא יספר בשבחו של חבירו יותר מדאי שמתוך שבחו וכו' ולפי"ז צריכין אנו פרש שכל נשמות ישראל נקר' מזבח להיותם מהמזבח העליון ורצ"ל לא תעלה על אותן הנשמות במעלות (היינו שלא תשבחם במעלות יתירות) בכדי שלא תתגל' ערותך עליו היינו כי מתוך שבחו וכו' ותבא לגנותו וכל הפוסל במומו פוסל ואם כן ערותך תגלה נ"ל

(ח) עוד כתב שנכלל בזה איסור הגאו' כי כל המתגאה סוף שמתבזה ומתגל' קלונו ברבים ונראה לדעתי דהפירוש הוא כך לפי"ז לא תעלה במעלות (היינו לא תתגא' במעלות שלך (על מזבחי) (על נשמות ישראל הנק' מזב"ח וכנ"ל) כדי שלא תתגלה ערוותך וחרפתך כי כל המתגאה סוף שמתבזה כנ"ל לפרש דעתי

(ט) עוד כתב שיש בכאן אזהרה על הגרמ' בשחיט' הפירוש הוא שלא יעלה במעלות שלא יעלה בסכינו חוץ למקום השחיט' והיינו על מזבחי לשון זבח"י ועי' בסמוך

(י) וכתב ג"כ שיש בכאן אזהרה שלא לשחוט בסכין פגום ונ"ל פירוש כי בסכין פגום יש מעלות ומורדות משא"כ האינו פגום הוא חלק והטעם אשר לא תגלה וכו' נ"ל דהנה ברוב הפעמים נפש אדם מגולגל בבהמה ובשחיטת הבהמה בשחיטה הראוי תתוקן הנפש ההוא ותתגלגל בנפש אדם משא"כ בשחיטה פסולה יגרם צער לנפש בחנם ועונש של השוחט מדה במדה פ"ו וזה שאמר שעי"ז ח"ו תתגלה חרפתך

(יא) ולדעתי ירמוז עוד במצוה הלזו שלא יבקש האדם מעלות ומדריגות גם בעסק העבודה היינו שיבקש השגת רוה"ק וגילוי אליהו וכיוצא רק אם יכבדוהו מן השמים באיזה מדריגה יודה לי"י כי טוב אבל הוא לא יבקש גדולות רק יעבד את י"י באהבה ויראה ותמימות סברא דאשתדל בתר אבוי ואימוי דרחים לון יתיר מן גרמוי ובאם יעלה בדעתו שהוא ראוי למדריגות הנה ח"ו יבוקר פנקסו ויתגלה קלונו ע"כ אין להאדם להשתוקק לזה רק קוה אל י"י ועשה טוב היינו מה שנצטוית עפ"י