דרך פקודיך קפח

כדי שלא יפסוע פסיע' גסה אלא בונין כבש משפוע כמו תל בדרומו של מזבח ועולין בו למזבח בכל עת המצטרך

(ב) העולה במעלות על המזבח לוק'

(ג) ואפילו העולה בכבש המשופע אסור לו לפסוע פסיע' גסה בעלותו למזבח כי גם בזה מגל' ערותו ונאמר אשר לא תגלה ערותך עליו אלא מחוייב לילך עקב בצד גודל

(ד) ההולך בפסיע' גסה עד שתתגל' ערוותו לוק'

(ה) נוהגת המצו' הזו בזמן הבית בזכרים ונקבות

חלק

הדיבור

(א) ודאי צריך ללמוד משפטי המצו' (ובפרט מצו' שאינו נוהגת בזה"ז ולימוד במקום הקיום) ולחדש דינים והלכות כפי רוחב שכלו וכיד י"י הטובה עליו

(ב) נ"ל שאסור לעלות על המזבח במדריגות אפילו קירב' מאוד זה לזה שלא יהי' בזה גילוי ערו' כי התור' הזהירה בסתם מעלות אפילו כל דהו רק שפירש' הטעם מפני זה אני אוסר לך מעלות כי יארע לפעמים שיומשך מזה גילוי ערוה אבל פסיע' גסה נ"ל דלא מיקרי רק פסיע' שיש בה גילוי ערוה ופחות מזה לא מיקרי פסיע' גסה וא"כ הכל לפי האדם וחילוק יש בין גדול לקטן ובין איש לאש'

(ג) ונ"ל עוד דאפילו מכסה ערותו בבגד ואפילו הולך במכנסים המכסים ערותו לא מהני

(ד) וצריך לי עיון במדלג בשתי רגליו כאחת פסיע' גסה דאין בזה גילוי ערוה אם הוא באיסור אם נאמר דאסור כיון דבפסיע' כזו אם הפריד רגליו הוה בז' גילוי ערוה ה"ז אסור או נאמר כיון דכעת אין כאן גילוי מותר

חלק

המחשבה

(א) ודאי הי' צריך לכוין במניע' שהוא מונע א"ע מעשות זאת מחמת שהזהיר ע"ז הבורא עולם ית"ש ונרא' דצריך לכוין הטעם המבואר בתורה אשר לא תגל' ערותך עליו

(ב) טעם איסור גילוי ערו' במקום הזה נ"ל דהנ' קודם שנמשך אדה"ר אחר עץ הדעת טוב ורע לא הי' הרע במציאות בפועל ולא הי' באפשרי לו לבא לידי חטא ולא הי' חרפה באבר התשמיש (כמו שהעיד' התורה ויהיו שניהם ערומים ולא יתבוששו) כי הוא חפץ של מצוה להשתמש בו במצו' כציצית ותפילין שאין חרפ' בהשתמש וכאשר נמשך אדה"ר אחר עה"ד דטו"ר נכנס בו יצה"ר בפועל ומתאו' האדם להשתמש באותו החפץ לדבר עביר' (והגם שמתאו' גם לשאר עבירות אין כ"כ תאו' כמו לעביר' הלזו כי זה הוא כלל כל התאוות להיות מאותו העסק נברא אדם שכלול בו כל התאוות א"כ אות' העביר' הוא כללות כל התאוות עיין נא בדברי הקדוש מהרד"ב זצק"ל) ועיקר השמיר' מכל התאוות הוא בשימור מתאו' הלזו א"כ כעת החוש הלז' חרפה הוא לנו ע"כ הוצרך האדם תיכף לכסות ערותו כענין שמכסים ומעלימים איזה דבר שאינם רוצים להשתמש בו רק בעת הנרצה ע"כ תיכף אחר החטא נאמר ויתפרו עלה תאנה וכו' וזה הוא ענין תיקונו בכיסוי ושמיר' מתאוה והנה המזבח מכפר על חטאת האדם אשר התאו' תאו' לרמז זה צריך ליזהר מגילוי ערותו (בעלותו למזבח) להורות תשובת האדם שלא ירדוף עוד אחר התאווה. וכדמיון אדה"ר אשר התבונן בזה אחר החטא וכיס' ערותו. הבן הענין

(ג) ממילא בהתוודע לנו זה נבין ונדע כל ימי חיינו בבוא ליד האדם איז' דבר עביר' שיכשל בה אפילו בשוגג (כי רוב קרבנות המזבח באים על השוגג) ונאסר גילוי ערו' יש