דרך פקודיך קפ

עדותו יקרא לו ה"נ בנדון דידן בק"ש אם כובש עדותו בזמן שהזמנוהו עפ"י התורה להעיד הגם שמעיד אח"כ נק' כובש עדותו:

(ח) ותדע לפי"ז עוד הגם כשקורא בעונת' אם אינו מכוין לבו לא יקרא עדות בדבר שפתים לבד בהרמת קול בלא כוונת הלב כמו העד כשמעיד כשאינו שם לבו מה שהוא אומר ע"כ אפי' למ"ד מצוה א"צ כוונה איפסק הלכתא דק"ש בעי כוונה עכ"פ בפסוק ראשון דהמצוה להעיד ואיך יעיד האדם במו פיו ולבבו לא יבין מה שהוא אומר:

ט) והנה נצטוינו להעיד בשבת באמירת ויכולו וקידוש להעיד על המחדש בטובו שחידש לנו הכל יש מאין ובאם מבטל ח"ו זה או שאינו משים אל לבו להבין מה שאמר ולהאמין בלבו יחד קבוע במקום נאמן וכנ"ל הנה הוא כמעיד מפי אחרים או ככובש עדותו וכנ"ל:

(ו) ועוד תשכיל בכלל זה כיון שנצטוינו מפי התורה לברך ברהמ"ז כמ"ש ואכלת ושבעת וברכת את י"י אלקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך הנ' נצטוינו להעיד שהוא יתברך שמו משפיע לנו כל טוב סלה ואין בידינו כח לעשות שום חיל רק הוא בטובו משפיע לנו כל צרכינו הנ' כאשר מבטל ח"ו זה או שאינו מכוין בלבו בשעת ברהמ"ז נק' כובש עדותו ובאם אינו משים אל לבו להתבונן כ"ז באמת שכך הוא הענין נק' כמעיד מפי אחרים וכמש"ל:

(יא) וכיון שבאנו לכלל זה הנה כיון שנצטוינו רפי חז"ל שלא ליהנות מהעוה"ז בלא ברכה הנה הם הזמינו אותנו להעיד על כל דבר שבא לידינו ליהנות ממנו שנבוא ונעיד כי הוא ית"ש הבורא הדבר הזה א"כ אנחנו חייבים להעיד ובהמנע ח"ו היינו שאינו מברך כלל או אינו מכוין בברכותיו הנה נק' כובש עדותו ובאם אינו משים. אל לבו להבין ולהאמין הדבר בלב שלם הנה הוא כמעיד מפי אחרים ולזה תמצא שאמרו ז"ל שכל שאינו מברך ברכת הנהנין חבר הוא לאיש משחית לירבעם בן נבט שהשחית את ישראל לאביהם שבשמים דהנה ירבעם בן נבט העיד על הע"ז שיש בה ממש כ"ה במי שאינו מעיד על כל דבר שהוא ית' בראה הנה מורה ח"ו להיפך או כמסתפק כיון שהוזמן להעיד מפי חז"ל ואינו מעיד הנה הוה כאומר שאינו יודע עדות דאם יודע מחוייב להעיד אם לא יגיד כתיב הבן הענין:

(יב) והנה עת דודים להעמיק עוד דהנה כל המצות נקראים עדות לישראל דהנה כל המצות המה מעידים על היוצר כל הוא אלקינו ע"כ מצוה נקראת אותיות מ"צ בחילוף א"ת ב"ש המ' י"ה להיות י"ה נסתרים מעולם המחשבה ע"כ נסתרו במצוה שעשייתה בעולם העשיה בחילופי א"ת ב"ש ו"ה שבתיבת מצוה הוא כפשוטו א"כ תיבת מצוה הוא הויה בשלימות להורות שכל אשר בשם מצוה יכונה מעיד על הוויתו ית"ש שהוא היה והוה ויהיה ע"כ נקרא המצות עדות כמ"ש מה העדות והחוקים וכו' ובפרט אותן המצות שהושמו בנו לאות ולעדות כגון מילה ותפלין ושבתות ויו"ט הנה כאשר האדם עושה המצות להתייהר או למען פניה אחרת הנה הוא כשוכר עידי שקר ח"ו כי העשיה הזאת עושה בשקר והש"י ישמור את עמו ישראל מכל דבר רע יג) וכן הוא בכל ענייני האדם אשר יעשה אותם בתורה ואפילו אשר צונו ה' אלקינו נגרום יחודי שמותיו ית"ש ולבב האדם ח"ו ידמה אז לשם איזה פניה הנה עדות שקר העיד ותבין בזה דהמצוה הזאת כלל כל התורה וכן בכל ענייני מעשים העולמים אשר יעשה האדם לא ידבר ולא יעשה איזה דבר באיבריו ולבבו לא כן ידמה דהנה כשהלב מחשב בדבר והפה או אותי אבר המעשי שעושה האדם פעולתו עושים באופן אחר מהלב הנה הפה והאבר המעשיי עדות שקר העיד על המחשבה וזהו מדכר שקר תרחק. ולזה המצא אשר רב הקפיד על בנו על אשר שינה ציווי אביו בדברו לאמו