דרך פקודיך קעג

(ה) המוכר את בן ישראל בלא גניבה עובר בלאו דלא ימכרו ממכרת עבד ואין לוקין על לאו זה שהוא ניתן לאזהרת מיתת

ב"ד

(ו) אין חילוק בין אם גנב בן ישראל או בת ישראל

חלק

הדיבור

(א) ודאי צריך לעסוק במשפטי המצות ולחדש דינים והלכות כפי השגת

שכלו

(ב) אע"ג דלכל מילי לא מיקרי איש עד י"ג שנים והביא ב' שערות כאן אפילו גנב תינוק בן יומו והשתמש בו ומכרו חייב

נ"ל

(ג) ודאי לענין מיתה צריך התראה בעדים כמו בכל מיתות ב"ד

(ד) ודאי אינו חייב מיתה עד שהקונה את הגנוב מיד הגנב קנהו באחד מרדכי הקנייה שביארו חז"ל בקניית עבדים משא"כ כשלא קנאו עדיין בדרכי הקנייה הגם שכבר פסקו הדמים אינו חייב מיתה נ"ל

חלק

המחשבה

(א) ודאי צריך לכוין שמונע א"ע מפני ציווי השי"ת עלינו בתורתו ובפרט במצוה הזו שהיא מן המושכלות ועפ"י הרוב י"ל שמונע א"ע בעבור המורא והבושה וכבר נאמר ונשנה הענין

(ב) ענף המצו' אפי' גניבת דעת אסור כדמשמע בזוה"ק (והחמירו חז"ל בגמרא בגניבת דעת אפי' לגוי) כי הדעת הוא מנפש האדם אשר נפשו יודעת כמ"ש ונפשי יודעת מאוד וכאשר גונב דעת האדם גונב חלק נפשו ומה לי גנביה כוליה ומה לי גנביה פלגא

(ג) והנה הואיל דפסיק טעמא אסור ושארי היינו לגנוב דעת הבע"ד בכדי להוציא הדין לאמתו וזה הפירוש תגנוב בפ"ע ואם אינו עושה כן הוא בכלל ל"א תגנ"ב לא תהיה גורם לגניבה. כי ע"י שלא יוציא הדיין הדין לאמתו יהיה גורם לגניבה (עיין מ"ש במצות לא תרצח בהג"ה ותבין הענין)

(ד) וג"כ בכלל הלאו הזה המקבל ד"ת מחבירו (הן בכתב הן בע"פ) ואומרה בשם עצמו הנה הוא גניבת נפש כי הנה האומרה הוציאה בכוחות נפשו הנה האומרה בשם עצמו בכדי שיכבדוהו ויתנו לו ממון הוה כגונב נפש ומכרו שמכרה לאחרים שיתנו לו ממון

(ה) וג"כ בכלל זה מי שמראה א"ע לבני אדם כצדיק ובקרבו ישים אורבו הנה הוא גונב דעתם שסוברין בדעתם כי הוא צדיק ומכבדין אותו בעבור צדקתו ובאמת לא כן הוא ולמה אמרז"ל ברוצח שגלה לעיר מקלטו ורצו אנשי העיר לכבדו יאמר להם רוצח אני וכשאומרין אעפי"כ יקבל מהם דכיון שהודיעם א"כ הוא אינו גונב דעתם רק עושים כן מנדבת לבם. ומזה נלמד דעת לכל אדם כשרוא' שמכבדין ומנשאין אותו שסוברין שהוא צדיק מחוייב להודי' שאינו כן ואם הודיעם והם אעפי"כ מכבדין אותו יקבל מהם כי מאת הש"י הוא הסיב' **(הג"ה והנה תדע ידידי כל ערום יעשה בדעת כי לפעמים הסירוב והמיאון שהאדם ממאן ואינו רוצה לקבל כיבוד בני אדם יגרום לו גדלות יותר שיאמרו המכבדין ראו כמה גדלה צדקתו שכ"כ תגדל ענוותנותו ושפלותו הנה יגרום לו פיזור דעת נפשו ביותר ויצטרך למלחמ' ע"כ החכם עיניו בראשו במקום שיוד' בודאי שבדיבורו שיאמר להם שאינו צדיק לא יפעול כלום טוב לשתוק] ולא יבא לישא וליתן בזה ויצטרך למלחמ' בנפשו שלא יגרום לו הדבר יותר התנשאות הלב וכן קבלתי הדבר מרבותינו ובאם רוא' האדם שמכבדין אותו והוא יוד' בעצמו פחיתות ערכו כמ"ש החכם חטאי לו יריחון בם שכיני אזי)**

(ו) וג"כ בכלל זה המייעץ את חבירו להרע דהיינו שהעצ' ההוא לא טוב' ומייעצהו ומסביר ט שיהי' הדבר לטובתו