דרך פקודיך קכו

בהסיבה אין צריך לחזור ולאכול בלא

הסיבה

(יא) המחבבין מצות בוראם נוהגין לנשק המצה והמרור והד' כוסות להורות חשקם ותשוקתם בדביקות לעשות רצון קונם בדביקות רוחא ברוחא כי חיות הנה המצות עבור שנשפע אליהם רצון אלקי אשר קדשנו במצותיו וצונו לעשות את כל החוקים האלה ומה גם עתה בלילה הזה שהוציאנו הש"י מתחת עבדות העכו"ם ואלקי נכר הארץ להיות עבדים לו לעבוד עבודתו

חלק

הדיבור

(א) צריך ללמוד משפטי המצות ונחדש דינים והלכות וכו' כנ"ל כמה פעמים זה נקרא חלק הדבור והגם שחלק המעשה ג"כ הוא בדבור לספר ביציאת מצרים הנה מעשה יקרא לה עקימת שפתיו הוה מעשה ובהתבוננות בשכל המושכל בענין הניסים ג"כ מעשה יקרא לה

(ב) נ"ל דבאמירת ההגדה באם אינו מבין כלל מה שהוא אומר אינו יוצא י"ח דאנן הגדה וסיפור בניסים בעינן ובאם הוא אינו מבין אין זה מיקרי סיפור ע"כ מי שאינו מבין יקרא ג"כ הפירוש בלשון אשכנז ולא סגי לדעתי לעיין אח"כ בשעת האכילה וכיוצא בפירוש לשון אשכנז דהרי בשעה שאמר לא הבין ואח"כ מה שמעיין עיון נק' ולא הגדה וסיפור ואנן הגדה וסיפור בפה בעינן ע"כ יקרא בפה גם בל"א וכיוצא בשחר לשונות ומידי דברי בזה באתי כמזכיר להיות שכעת יש הגדות מתורגמים בלשון אשכנז והוא מכת האפיקורסי' והוא מספרי המינים ואסור בבל יראה ובל ימצא ע"כ המשכיל יזהר בזה

(ג) המשכיל על דבר המצוה כששואל לו הבן או אחר מה נשתנה לא סגי' לי' באמירת ההגדה אח"כ רק צריך להשיב לו ולספר לו המעשה בלשון שמבין הבן ולהאריך עמו עד שיכנס הדבר בלבו וכן נשמע מלשון הציווי והגדת לבנך וכו' הגדה לשון המשכה באורך **(הג"ה ג"ד הוא לשון הצלחה ומזל כמו בא ג"ד וכן הוא בגמ' גד גדי וסינוק לא וזה יש לפרש והגדת לבנך שתצליח את בנך בזה הסיפור רצ"ל לא סגי בסיפור בעלמא שלא יקבע הדבר בלבו רק יטריח א"ע עמו להטעימהו העניינים על נכון עד שיכנס הדבר בלבו וזהו הצלחתו תלמיד שרואה סימן יפה במשנתו:)**

(ד) ונ"ל אם הבן או אחר השואל בן הבנה בטוב. מצוה מ"ה הוא להטריח עמו בסיפור. עד שיראה שכ"כ נקשר הענין בהבנתו עד שהוא יכול לספר לאחרים נשמע מדקאמר והגדת לבנך ביום ההוא לאמ"ר דהלאמ"ר אינו מובן ולפמ"ש יונח שמאריך עמו בסיפור להבינהו ע"כ עד שהוא יהי' יכול לאמר לאחרים סיפור המעשה **(הג"ה ובזה יתבאר ג"כ והגדת דייקא כי אמרו בגמ' בהנהו תינוקת שאפי' בימי יב"נ לא איתמר כוותייהו ג"ד גמול דלים ומ"ט מהדר תגא דד' לגבי' ג' כי היכי דלימצי לי' נפשיה הנה תראה מבואר דאו' ג' יכונה למשפיע ואות ד' יכונה למקבל הנה יאמר וה"ג"דת לבנך שתספר לבנך באופן שיהי' גם הוא בבחי' "ג"ד היינו שיהי' יכול להשפיע לאחרים וזהו הלאמ"ר

וכמ"ש

)** (ה) לא יספר רק להשואל ששואל ומבקש האמת לידע משא"כ לאפיקורס שמבקש לקנתר ואינו רוצה התירוץ רק הקושיא אין להרבות דברים עמו בלילה הזה המקודשת לי"י וכאשר תראה בברייתא שסידר בעל הגדה וצוה להקהות את שיניו של הבן רשע ולא להרבות דברים עמו בויכוח וזה יש לפרש והי' כי ישאלך בנך מחר לאמ"ר דהלאמ"ר אינו מובן ולפמ"ש יונח דוקא אם אתה רואה שהוא שואלך לאמ"ר כדי שתאמר לו התירוץ ותעמידהו על האמת