דרכי משה (עמיאל), דרך הקודש, המדריך

מורה דרך להכללים, המושגים, הגדרים, ההנחות והחקירות שנתחדשו ב"דרך הקודש" בשני חלקיו עפ"י סדר א"ב

איסור האיסורים מתחלקים לארבעה גדרים: איסור חפצא ואיסור גברא, איסור גופו גרם לו ואיסור דבר אחר גרם לו, הראשונים מחלקים את מהות האיסור והאחרונים את סיבתם (ש"א פ"א).

איסור עשה נקרא איסור דבר אחר (ש"א פ"ב).

חקירה באיסור חדש אם הוא בכלל איסור גופו או בכלל איסור דבר אחר (שם).

חקירה בדברים שאסורים רק לחלק ידוע של בני אדם, אם הוא בכלל איסור גופו או בכלל דבר אחר (שם).

ההבדל בין איסור דאורייתא ובין איסור דרבנן הוא כאותו ההבדל שבין קדושה הבאה מאליה לקדושה הבאה בידי אדם (ש"א פ"ט).

באיסור דבר אחר גרם לו אי אפשר לחלק בין העצם ובין המקרה, כלומר, דבמקום שיש יוצא מן הכלל להתירו, אין כאן כלל השם איסור אף בעצם (ש"א פ"י).

בדבר שאיסור דבר אחר גרם לו הנה כל רגע ורגע הוא סבה חדשה (ש"ט פ"י).

באיסורים הבאים ע"י עצמו אין אנו צריכים כלל למשפטי התנאים (ש"ג פ"ד).

איסור בשר בחלב הוא דבר שלם שלא ניתן להתחלק (ש"ג פ"ט).

אין אדם אוסר דבר שאינו שלו. אף דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו לא בעינן שיהי' שלו ממש רק שלא יהי' ע"ז קפידא דבעלים (ש"ו פי"ב).

דבר שהוא שלו ואינו ברשותו יכול לאסור (ש"ח פ"ח).

טעם הרא"ה דבשוחט בהמת חבירו לע"ז נאסר באכילה הוא משום דה"לא אסר לו" הוא סבה לה"לא שרי לו" וממילא דיו לבא מן הדין להיות כנדון (ש"י כ"ד).

וביתר ביאור, דדעת הרא"ה דנהי שאינו בעל הבהמה, אבל הוא בכלל בעל הפעולה (שם).

איסורי הנאה. מחלוקת הראשונים אם ע"י איסוה"נ נעשה הדבר להפקר (ש"ה פ"ב).

גם אם נימא דהוה הפקר הוא עד דאתי לרשות זוכה (ש"ה פ"ג).

ההבדל בין הגדר דעד דאתי לרשות זוכה לר' יוסי ובין הגדר דעד דאתי לרשות זוכה באיסה"נ (שם).

באיסוה"נ הנה בזמן האיסור גם בכח לא הוי ממון ואע"ג דאח"כ מותר, הנה פנים חדשות באו לכאן (ש"ח פי"ג).

אין איסור חל על איסור הגדר הזה נאמר רק לענין עונש (ש"ב פי"ב).

הגדר הנ"ל נאמר רק באיסורים שהם בחפצא, אבל במקום דכל עצמותו של האיסור הוא בגברא לא שייך זאת (ש"ב פי"ד).

הגדר דאין הנ"ל הוא לא בגוף העבירות אך בהאדם העובר (ש"ט פ"ב).

רק אז אמרינן אין איסור חל על איסור, כשהאיסור קמא יומשך גם אחרי התחדשות סבת האיסור החדש (שט פ"א).

כשעצם האיסור אחד הוא, אך משתנה בפרטיו שם לא שייך הגדר דאין אחע"א (ש"ט פ"ז).

אי עביד לא מהני. הגדר הנ"ל נאמר ביחוד לענין חלות המעשה, ולא כמו מצוה הבאה בעבירה הנאמר רק לענין קיום המצוה (ש"א פט"ז).

ולכן לא שייך הגדר הזה רק במקום דהפעולה מביאה לידי איזה חלות (ש"א פי"ט).

הגדר דאי עביד לא מהני הוא רק במקום דדרושים גם מעשה וגם מחשבה (שי"ג פ"ט ופכ"ב).

בקרבנות דכשרים שלא לשמן לא שייך הגדר הנ"ל (שם).

לפ"ד השער המלך בקדשים אין כלל הגדר דאי עביד לא מהני (שי"ג פ"י).

הגדר דלא מהני הוא רק דהמעשה שנעשה בעבירה אינו פועל התחדשות, אבל היכא שהוא רק סבה למעשה אחר לא שייך הגדר הנ"ל (שי"ג פי"ב).

הגדר הנ"ל הוא הגבלה בזכות הבעלות של האדם, וממילא לא שייך הגדר הנ"ל באלה הדברים שהמעשה בעצמו פועל מבלי ענין כלל לבעלותו של האדם (שי"ג פי"ג).

איגלאי מלתא למפרע. חקירה אם שייך הגדר דאיגלאי מלתא למפרע בדבר הדרוש לנו ידיעת האדם (ש"ג פמ"ג וש"ד פ"ז).

הגדר הזה הוא רק בדינא אבל לא במציאות (ש"ד פ"ז).

אין בשר אין דם. חקירה כשהאין בשר יתהוה בב"א עם הרצאת הזריקה (ש"ט פ"ד).

חקירה בהא דאין בשר אין דם אם הוא שם פסול בפני עצמו או לא (ש"ט פ"ה).

מצד חסרון זריקה לא נחשב ל"אין בשר" (ש"ט פ"ו).

אינו זבוח. האיסור אינו זבוח זהו בכלל איסור דבר אחר גרם לו, וממילא לא שייך בזה חזקה (ש"י פי"א).

אתנן. באתנן מסתעף האיסור מהקנין ולא להיפך (ש"ח פ"ב).

אוכל נפש. חקירה בגדר דמלאכת אוכל נפש מותר ביו"ט אם הוא מצד דלא הוי מלאכת עבודה, או מצד הנאה (ש"ח פי"ב).

אכילת מזבח. ההבדל בין אכילת מזבח לאכילת אדם, דשם אין כלל המושג של לכתחילה ובדיעבד (ש"ט פ"ז).

בל יחל. חקירה בהגדר דבל יחל אם הוא מצד הקבלה או מצד הקיום (ש"ב פ"ט, י וי"א).

הבל יחל דנדרים והבל יחל דנזירות אינם מגדר אחד (ש"ג פ"א).

בל יחל לא שייך רק במקום דהדבור נשאר בלי שום תוצאות (ש"ג פ"ו).

בל תאחר. חקירה במקום דמקבל עליו חיוב להתחייב באיזה דבר לד' אם יש בזה הבל תאחר (ש"ג פ"ג).

בל תאחר בנזיר איננו לאו בפני עצמו אך הוא דבר המסתעף (ש"ג פ"ל ושי"א פי"ב).

בגדי כהונה. חקירה בהא דאמרינן בזמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם, אין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם מהו בזה הסבה החיובית ומהו העדר הסבה (ש"י פ"ב).

ראה זה דבר חדש, דפעמים כהונתם עליהם גם בלי בגדי כהונה (ש"י פ"ה).

גם בנשים אם היו כשרים לעבודה היתה מצות ההלבשה עליהן בכח, אלא שבפועל אי אפשר להן למלאות זאת (ש"ד פ"ה).

בכח ובפועל. בדבר שבמקרה אין סוג ה"בכח" דבזה ה"בכח" מתהוה יחד עם ה"בפועל" (ש"ח פי"ב).

אי אפשר שמסבה חיובית יולד דבר שלילי, הבכח הוא סבה לה"בפועל" וממילא אי אפשר שה"בכח" יהיה סבה לשלילת הדבר (שי"א פ"ה).

גט. למדס"ל דעדי מסירה כרת הנה לפני המסירה לא רק שלא הוה הגירושין אך גם השם גט על הניר לא הוקבע כלל (שי"ג פי"ב).

דברים שבלב. דברים שבלב לא הוי דברים נאמר רק בביטול, דדברים שבלב אין ביכולת לבטל איזה חלות שנתהוה מפעולה או מדיבור (ש"ז פ"א).

הגדר הנ"ל אנו מוצאים רק באלו הדברים שקיומם מתהוה רק ע"י מעשה או דיבור (שם).

וא"כ במקום דהקיום מתהוה ע"י לב, שם לא נאמר הגדר הנ"ל, כי מהמושכלות הראשונות שהביטול נקל יותר מהקיום (שם).

דבר המסתעף. ההבדל בין חצי דבר ודבר המסתעף, וזהו ההבדל בין חציך מקודשת למקדש לזמן (ש"ג פכ"ב).

וזהו ההבדל מה דמועיל תנאי בדיני שומרים ולא הוה מתנה ע"מ שכ' בתורה (ש"ג פכ"ג).

וזהו הטעם מה דגם לר"ש דאית לי' דאין נזירות לחצאין, מודה בכ"ז באומר הריני נזיר ליום אחד דהוה נזיר לשלשים יום, משום דהאחרון הוא דבר המסתעף (ש"ג פכ"ז).

ההבדל בין קדושין לנדרים, דבקידושין האיסור מסתעף מהממון ובנדרים הוא להיפך (ש"ה פ"ח).

בסוטה הממון מסתעף מהאיסור (שם).

בממון האיסור דלא תגזול הוא דבר המסתעף, ובאיסורים להיפך הממון הוא דבר המסתעף, וזהו ההבדל שבממונא ספיקא לקולא ובאיסורים לחומרא (ש"ה פ"ט).

מחלוקת התוס' והרמב"ם, אם יש הבדל לענין נאמנות בין הדבר העיקרי ובין הדבר המסתעף (שי"ד פ"ו).

הפקר. חקירה בהגדר הפקר אם הוא רק סלוק רשות או דזהו גופא מהות ורשות בפני עצמו (ש"ה פט"ו).

הפקר ע"י שליח לא מהני לפ"ד ס' ברית אברהם משום כיון דהשליח לא הוי בכלל רשות הפקר הוי כמו הפקר חוץ לאחד (ש"ו פ"ה).

בכל הפקר יש גם גדר יאוש (ש"ח פ"ג).

חקירה בהגדר דעד דאתי לרשות זוכה לר' יוסי אם גם ההתהוות ההפקר נעשה רק אז, או רק דעד אז יוכל לחזור (ש"ה פי"ב).

לר' יוסי הנ"ל, הנה קודם דאתי לרשות זוכה הוה גם בגדר שלו וגם בגדר ברשותו (ש"ה פי"ג).

ההבדל בהגדר הפקר לענין נדר ולענין מעשר (ש"ה פי"ג).

לשיטת הרא"ש לר' יוסי נחשב ברשותו של המפקיר אך לא בכלל שלו (ש"ה פי"ד).

מדברי השטה מקובצת נראה דגם גדר הפקר הוא מעין גדר שותפות לכל העולם, ואם כל העולם אינם יכולים לזכות בזה רק אחד, הנה אותו האחד אינו דרוש כלל לזכיה (ש"ח פי"ז).

הפקר בית דין. חקירה בהפקר ב"ד אם כוחם יפה רק בשלילה או דאף בחיוב (ש"ח פט"ז).

חקירה אם להפקר ב"ד יש גם ה"בכח" של הפקר (ש"ח פי"ז).

גם בקרבנות לפני השחיטה שייך הגדר דהפקר ב"ד הפקר (ש"ט פי"ט).

אין כח ב"ד יפה להפקיר למפרע, דלא עדיף כח ב"ד מכח הבעלים בעצמם (שם).

כחם של ב"ד יפה להפקיע לא רק על העתיד אך גם בהוה (ש"ט פכ"א).

הקדש. בכל הקדש יש שני דברים קנין ואיסור, ויש גם יוצא מן הכלל בזה: מיני הקדש שיש בהם רק אחד משני הדברים האלה (ש"ח פ"א).

גם החיוב להקדש הוא בסוג הקדש, דשייך לב"ש לומר אין שאלה בהקדש (ש"ד פי"ג).

חיוב הקרבן הוא בכלל הקדש אבל הסבה להחיוב דבר אין לזה עם ההקדש המסתעף ממנה (שם).

חידוש החתם סופר דבקדושת הגוף יכול להקדיש אף באינו שלו ע"י מעשה (ש"ו פי"ב).

גמר בלבו פועל בהקדש רק חיוב הבאה ולא החלטה (ש"ז פ"ב).

שלשה גדרים יש בהתהות הקדש א) גמר בלבו ב) מוציא בשפתיו, דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט ג) מסירה ממש (ש"ז פ"ג).

בהג') לא שייך כלל הגדר דשמא לא מסרו יפה, בהב') יש מחלוקת ובהראשון כ"ע מודים דחיישינן (שם).

בכל הקדש יש גם חיוב מצד גמר הלב (ש"ז פ"ד).

קדשים קלים לר' יוסי הגלילי המה בגדר שלו ואינם ברשותו (ש"ח פ"א).

סתירות רבות יש בש"ס לענין קדשי מזבח, אם נקראו הבעלים - בעלים לאחר ההקדש (ש"ח פ"ח).

האמת דנקראו בעלים על הקרבן, אך לא בעלים על הבע"ח גופא (שם).

בקדשי בדק הבית הנה נהי דעצם הדבר לא הוי שלו, אבל השיווי הממוני ברשותו הוא (שם).

בקדשים עלינו לבקש סבות להיתר ובחולין להיפך עלינו לבקש סבות לאיסור (ש"ט פ"ט).

ההבדל בין איסור קדשים ובין איסור קודש (שם).

מזבח שנפגם לענין אכילת קדשים זהו רק איסור בקדשים ולא איסור קודש (שם).

הולכה בקרבנות ומנחות. מנחות שאני מזבחים, דבמנחות יש שני מיני הולכה, הולכה דהקטרה והולכה דמתן כלי (ש"י פי"ט).

האי דהולכה שלא ברגל לא שמה הולכה שייך רק על הולכה דהקטרה ולא על הולכה דמתן כלי (שם).

נ"ל דהא דאומר "הולכה בזר פסולה אפילו לר' שמעון" לא על הזבח קאי אך על העבודה (ש"י פכ"א).

לכאורה משמע, דהולכה אינה עבודה תכליתית רק עבודת סביית, אבל באמת לא כן, וכל החילוק מהולכה לשאר העבודות הוא בזה דאפשר לקצרה (שי"ג פי"ח).

וע"כ דברי ר"ש דאמר "אבל אפשר בלא הילוך" לא יתכן רק בלשמן ושלא לשמן (שם).

וא"ש דלא נמצא מחלוקת ר"ש בפיגול משום דאין מפגלין בחצי מתיר (שם).

הרצאת פסול. ספק בהא דאמרינן לענין פיגול כהרצאת כשר כך הרצאת פסול, אם הוא רק לענין כרת או דלא נפסל כלל קודם הקרבת המתירים (שי"ב פ"א).

חקירה במקום דאיך שנימא נסתור את עצמנו, דע"י הפיגול לא יהי' קרבו כל מתיריו ולהיפך ע"י שלילת הפיגול יהיה קרבו כל מתיריו, איך נורה בזה (שי"ב פ"ב).

ספיקא בגוונא דע"י התהוות היפגול יהיה קרבו כל מתיריו, איך נורה בזה (שי"ב פ"ה).

בעצם הספק הנ"ל אם נפסלו קודם הקרבת המתירים נ"ל, דעל זה מועיל הק"ו דשלא לשמה, דהעבודה שעבד במחשבת פיגול דאינה מועלת (שי"ב פ"ו).

ולפ"ז חלוקים פסח וחטאת משאר הקרבנות גם לענין חוץ לזמנו וחוץ למקומו, דבהראשונים נעשה הפסול גם קודם הקרבת המתירים (שי"ב פ"ד).

הרמב"ם סובר דכל המיעוטים מפיגול הוא רק לענין כרת, והא דקודם הקרבת המתירים אין גם פסול הוא מפני שאין פסול חל על פסול (שי"ב פ"ט).

ויש חילוק להרמב"ם בין חסרון בעצם הדבר ובין חסרון בפרטי הדבר (שם).

התראה. התראה צריכה להיות על פעולת האיסור ולא על נושא האיסור (ש"ג פל"ו).

זכיה. ההבדל בין זכיה מצד קנין ובין זכיה מצד ירושה (ש"ה פ"ו).

חדש. חקירה אם איסור חדש הוא איסור גופו גרם לו או איסור דבר אחר גרם לו (ש"א פ"ב).

חזקה. חזקה באיסורים לא שייך רק כשהספק הוא בגופא דהאדם או בחפצא ולא בדבר שאיסור דבר אחר גרם לו (ש"ג פי"ז).

בגדר חזקה בכ"מ, הוא לא כפשוטו שאנו מניחים את הדבר כדאתמול, אך טעם הגיוני יש בדבר דכיון דהוא ספק השקול, ממילא נשאר הצד של העדר הסבה (ש"י פ"ח).

חטאות המתות. חקירה בהא דאין חטאת מתה אלא כשנמצאת אחר שכפרו הבעלים אם הכפרה בכאן הוא בגדר סבה או בגדר העדר הסבה (שי"א פ"ד).

חצי שיעור. חקירה בהא דחצי שיעור אסור מן התורה, אם הוא מצד דסתם אכילה הוי גם בכל שהוא אלא דאתי הלכתא ואוקמא אכזית לעונשין, או דסתם אכילה היא בכזית, אלא דגזירת הכתוב הוא שיאסר אף בפחות מכזית משום דחזי לאיצטרופי (ש"ד פ"א).

חכם עוקר את הגדר מעיקרו. אין הגדר בזה כמו איגלאי מלתא למפרע, דשם אמרינן דלא נתהוה כלל הדבר, אבל בכאן הפירוש דחכם עוקר את מה שכבר נתהוה (ש"ד פ"ח).

חולין בעזרה. בפסח גם בפסול מדרבנן לא הוי חולין בעזרה מדאורייתא (ש"ט פ"כ).

טעה בדבר מצוה. מחלוקת רש"י ותוס' בהא דטועה בדבר מצוה ועשה מצוה דפטור מחטאת, אם בעינן מצוה גם אחרי העבירה או אלמלא העבירה (ש"א פכ"א).

טומאה והכשר טומאה. חקירה בטומאה שיש בזה גם טומאת עצמן וגם טומאת אחרים, אם הם שני מושגים או מושג אחד (ש"א פ"ז).

חקירה בגדר טומאה דמחוסר כפורים אם הוא בשלילה או בחיוב (ש"ג פל"ב).

חקירה בטומאת משקים אם שאין בהם כלל דינא דהכשר, או מפני שהם מכשירים את עצמם (ש"י פי"ד).

חקירה אם הנשפך כמים הוא סבה לההכשר או להיפוך דהאינו נשפך כמים הוא סבה למנוע את ההכשר (שם).

טבל. חקירה במהות האיסור טבל, אם הוא איסור מצד עצמו או דהוא מצד התרומה ומעשרות שבו (ש"ז פי"א).

הערה חדשה, במקום שעדיין לא הוקבע השם תרומה אבל כבר נתברר החלק שיקרא בשם תרומה אם יש בזה איסור טבל (שם).

בכל האופנים באופן זה אין בזה קדושת תרומה, כי בתרומה יש תמיד גם איסור וגם קדושה (שם).

לפ"ז יש מציאות שיופקע האיסור טבל קודם שיוקבע השם תרומה (ש"ז פי"ג).

לא נקרא טבל אלא כשלא הוציא את מה שצריך להוציא (ש"ז פי"ד).

טריפה. חקירה בהא ד"כל שאין כמוה חיה" אם הוא בגדר סבה ומסובב או בגדר סימן (שי"א פ"ב).

יאוש. חקירה בהגדר דעד דאתי לרשות זוכה ביאוש במה יבדל מהפקר אם הוא במושג או רק בזמן (ש"ח פ"ג).

חקירה אם היד זוכה ביאוש הוא בגדר סבה או בגדר דבר המעכב (ש"ח פ"ה).

כשם שבכל הפקר איכא יאוש, כך בכל יאוש איכא הפקר (שם).

ההבדל בין יאוש להפקר לאו בלשון תליא מלתא אך הבדל המושגים יש כאן (שם).

כולל. הגדר כולל הוא לא מצד סבה ומסובב, אך נעשה בבת אחת (ש"ב פט"ז).

כח בית דין. אף שאין כח ב"ד יפה לבטל מעשה איסור דאורייתא, אבל איסור המתהוה ע"י מחשבה שפיר אפשר להם לבטל (שי"ג פ"א).

אף דכח ב"ד יפה לענין מחשבה הוא רק בשלילה, אבל לא בחיוב (שם).

כלל ופרט. ההבדל בין כלל המצורף מפרטים ובין כלל שהפרטים מסתעפים ממנו (ש"ג פי"ח).

וזהו ההבדל בין נדרים לנזירות, ולכן אמרינן בנזירות מקצת היום ככולו משא"כ בנדרים (שם).

בנדרים ושבועות כל רגע ורגע הוא איסור חדש, אבל בנזירות הזמן הוא דבר הנמשך ולא דבר הנפרד (ש"ד פ"ד).

באיסור חמץ הזמן הוא דבר הנמשך (ש"ד פ"ו).

כשאנו למדים דבר מדבר, הנה לא על הפרטים אנו דנים, אך על הכלל היוצא מזה (ש"ט פ"ג).

כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו. הכלל הזה לא שייך רק היכא דאיכא למימר שבטל הכל, אבל באיסור הבא מאליו שא"א לעשות היתר גמור לא שייך זאת (ש"ד פ"ה).

אי אפשר להשתמש בהכלל הזה רק במקום דהאינו בזה אחר זה הוא רק לסימן, אבל במקום דהוא מצד סבה, שם אי אפשר להשתמש בכלל זה (שם).

כל העומד. מה דנטמא הבשר לפני זריקה לא יזרוק את הדם הוא משום הגדר ד"כל העומד" (ש"ט פ"ג).

חקירה בהגדר ד"כל העומד" אם הוא במציאות או רק בדינא (שי"א פ"א).

ספק ב"כל העומד" איננו ספק כלל (שי"א פ"ב).

הגדר ד"כל העומד" הוא מה שקוראים בעלי ההגיון בכח ולא בפועל, ולכן לא שייך הגדר הנ"ל במקום דדרוש לנו הבפועל (שי"א פ"ג).

כלאים. כלאים הוא בגדר מעשה ורצון, ולכן אמרינן בזה אין אדם אוסר דבר שאינו שלו ולא דמי לפיגול, דשם הוא בגדר מחשבה במעשה (שי"ד פי"א).

כהונה. שקלא וטריא אם אפשר שלכתחילה נבעי כהונה, אך בדיעבד יוכשר בזר (ש"י פ"א).

חקירה אם המיתה בכל אלה דאין כהונתם עליהם אם הוא דבר המסתעף או יסוד חדש (ש"י פ"ג).

אי אפשר שיהיו הכהנים כשרים לעבודה ולא יהיו מצווים ע"ז, דאז חסרה השליחות דרחמנא (ש"י פ"ד).

הא דהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים לא בעינן אכילה ממש, אך חזי לאכלה בכח לבד (שי"א פ"ה).

כלי שרת. חקירה בהא דכלי שרת מקדשין את הפסול, אם הוא משום דהם מסלקים את הפסול לגמרי, או משום דדינא הוא דיוקרבו בפסולן (ש"י פט"ז).

כולה בפנים. מצד עד שתהיו כולה בפנים אי אפשר לבוא כשאין לה רגלים כלל, דהא מה שיש לה הוי שפיר בפנים (ש"י פי"ז).

כיור. חקירה בהא דכיור שאין בו כדי לקדש ארבע כהנים דאין מקדשין, אם החסרון הוא בהמים, או בהאדם המתקדש (ש"י פ"ו).

לא תסור. חקירה בהגדר ד"לא תסור" אם הוא רק ענין כיבוד כללי או דהא כאילו הן כתובין בהתורה גופא (ש"א פ"ד).

להצד הראשון נחשבים כל איסורי דרבנן לראויים בכח אך לאינם ראויים בפועל (ש"א פ"ה).

לאו שאין בו מעשה. דעת הרבה ראשונים, דאף דעצם הלאו אין בו מעשה אכן אם בא לידי עבירתו ע"י מעשה לוקח (ש"ג פל"א).

ההבדל אם המעשה הוא בתור סבה להעברת הלאו, ובין אם המעשה הוא רק בתור תנאי, דבהראשון לוקה ובהשני אינו לוקה (ש"ג פל"א).

שיטת הרמב"ם דבמקום שיצויר הלאו ע"י מעשה לוקין עליו אף כשעבר עליו בלי מעשה (ש"ז פ"ו).

לאו שיש בו מעשה נקרא רק אז כשסבת העבירה הוא במעשה (ש"ז פ"ט).

לאו הניתק לעשה. חקירה לדעת הרמב"ם דבמקום דהלאו כולל יותר מן העשה אין זה בכלל לאו הנתק לעשה, איך נורה במקום דעל הפרטים שאינם נתקים אין מלקות מצד אחר (ש"ז פ"ו).

חקירה במקום שיהי' הא בהא תליא (שם).

לא תוכל לאכול בשעריך. הלאו הזה כולל כל הדברים שלא נעשו בהם כמצותם, וא"כ בפיגול קודם שקרבו כל מתיריו לא שייך כלל הלאו הזה (ש"ט פ"א).

ולפ"ז בבשר קדשים שנטמאו לפני זריקה אין כאן מלקות כלל דאורייתא (שם).

מחשבה בקדשים. אי אפשר לבוא במחשבה בקדשים מצד ל"ת כל תועבה, דאין התיעוב שבהמחשבה יכול לפעול יותר מהמחשבה כשהיא לעצמה (שי"ב פ"ה).

חקירה בהא דא"ר יהודה מחשבה כמעשה אם הוא בעצמותה או רק בהשפעתה (שי"ב פ"י).

ולפ"ז מחשבה כמעשה ועדיפא ממעשה, וממילא אע"פ דכשהניח אימוריו למחר לא נפסל הקרבן לגמרי, ע"י מחשבתו שפיר נפסל (שם).

חקירה בהא דאין מחשבה מועלת אלא מי שראוי לעבודה, אם משום דמי שאינו ראוי, מחשבתו כמאן דליתא או דמחשבתו לא תביא לידי אותן התוצאות (שי"ב פי"ב).

הא דמחשבות מוציאות זו מידי זו בקדשים, הנה לשיטת הרמב"ם איננה זאת סבה להסתלקות הפיגול, אך סבה שיוכנס גם זאת תחת הגדר דלא קרבו כל מתיריו (שי"ד פ"ט).

חקירה בהא דמחשבות מוציאות זו מידי זו, אם משום דעצמותן של המחשבות שונות או משום דהפסולים שונים (שי"ד פ"י).

מחשבים מעבודה לעבודה. חקירה בהגדר דמחשבים מעבודה לעבודה, אם דהחידוש הוא בהמחשבה או דהחידוש הוא בהעבודה (שי"ד פי"ב).

מחשבת אוכלים ומחשבת ערלים לשיטת הרמב"ם שני ענינים נפרדים הם (שי"ד פי"ז).

מצוה הבאה בעבירה. מצהב"ע לא שייך רק באיסור גופו גרם לו ולא באיסור דבר אחר גרם לו (ש"א פי"ב).

יש הבדל בין מצות שהן בחפצא אם כי חיובן הן על האדם ובין מצות שכל מצותן הוא בגברא, דבהאחרונות שייך הגדר דמצוה הבאה בעבירה אף באיסורים שאיסור דבר אחר גרם לו (ש"א פט"ו).

איסור דרבנן לא הוי בכלל מצוה הבאה בעבירה כיון דהוא רק בכלל איסור דבר אחר גרם לו (ש"א פט"ז).

הגדר שמצוה הבאה בעבירה איננו מונע רק את קיום המצוה של האדם העושה ולא את חלות המעשה גופא (שם).

הגדר הנ"ל שייך גם במקום דקיום המצוה מתהוה מפעולה לבד, ולא כהגדר דאי עביד לא מהני דשייך רק במקום דהפעולה מביאה לידי איזה חלות (ש"א פי"ט).

לשיטת התוס' אף במצוה הבאה בעבירה מצוה כל דהו מיהא יש בזה (ש"א פכ"א).

מושבע ועומד מהר סיני. ההבדל בין הגדר דמושב ועומד מהר סיני לבין אין איסור חל על איסור, דהראשון נאמר רק לענין עונש והשני נאמר לענין עצם החלות (ש"ב פי"ב).

מעילה. חקירה אם המעילה הוא מצד המקדיש או מצד ההקדש (ש"ח פ"ז).

גדר המעילה הוא לאו מצד איסור קודש אך מצד דמיוחדין לד' (ש"ט פ"ז).

חילוק הנתיבות המשפט דבקדשי בדק הבית המעילה הוא מצד גזל ובקדשי מזבח הוא מצד כפרה אינו נכון, אלא הכל מצד דמיוחדין לד' (שם).

חקירה בהא דכשהיה לה שעת היתר לכהנים דאין מועלין, אם השעת היתר הוא בכח או דבעינן דוקא בפועל (שי"ד פ"ז).

מזיק. מזיק בשלילה לא הוה אלא גרמי (שי"ד פ"א).

נדר. חקירה בגדר דרבנן אם יש בזה עשה ול"ת או ל"ת בלבד (ש"א פ"ח).

אותו ההבדל שיש בין נדר לשבועה באיסורא מחפצא אותו ההבדל יש ג"כ בין איסורים במעשה (ש"ב פ"א).

גם במקום ששניהם גם המצוה וגם הגדר הוא בחפצא נמי חייל הנדר (שם).

הא דמתפיס בנדר נדר והא דהתפסת נדר הוי התפסה שני גדרים הם (ש"ב פ"ג).

חקירה בנדר שיש בזה איסור חפצא ובל יחל אם הוא שני דברים נפרדים או דהוא דבר אחד (ש"ב פ"ג וי"ג).

חקירה בהגדר דדבר הנדור אם מביטים אנו בזה על הסבה או על המסובב (ש"ב פ"ח).

ההבדל בין סבה ישרה ובין סבה בלתי ישרה (שם).

הא דנדר שבטל מקצתו בטל כולו הוא בגדר סבה ומסובב, והסבה צריכה כמובן להיות קודם המסובב (ש"ב פט"ז).

ההבדל בין התפסה ובין תלה נדרו בנדרה (ש"ג פל"ט).

ההבדל בין נדר לשבועה, שאם שניהם הם בסוגי איסורי עצמו יבדלו בזה, דבנדר החלות נעשית מעצמו אבל החזקת האיסור נעשית מאליו לא כן בשבועות (ש"ד פ"ב).

חקירה בהא דקי"ל דבהותר גוף הנדר דנתבטלה גם ההתפסה אם דזהו נעשה באופן ישר או לאו (ש"ד פ"ט).

אם המדיר יאסור את הדבר על עצמו בקונם נעשה מזה היתר להמודר (ש"ה פ"ד).

גם מה דהוה בגדר ברשותו של המדיר ולא בגדר שלו אסור להמודר (ש"ה פי"ד).

ספק באומר קונם ככר זה לכו"ע אם יש עצה להתיר בהנאה ע"י הפקר (ש"ה פט"ו).

נזירות. חקירה במהות הנזירות אם הוא איסור חפצא, או איסור גברא, או דהוא שם תואר מיוחד (ש"ג פ"א ובעוד הרבה פרקים מש"ז).

המחלוקת בזבחים אם קרבנות דנזירות המה בכלל ישרות או בכלל חובות תלויה בהחקירה במהות הנזירות הנ"ל (ש"ג פ"א).

מחלוקת הראשונים באומר לא אפטר מן העולם עד שאהי' נזיר אם חלה עליו הנזירות תיכף או רק חיוב שיקבל עליו נזירות (שם).

אם תועיל שאלה לאחד מפרטי דיני הנזירות הדבר תלוי בהחקירה ע"ד מהות הנזירות (ש"ג פ"ד).

אם מגלה בפירוש בעת קבלת הנזירות שאינו חפץ באיזה מהפרטים, אם יש באלו הפרטים העבירה דבל יחל, הדבר תלוי בחקירה ע"פ מהות הנזירות הנ"ל (ש"ג פ"ז).

באמת יש בנזירות שני הדברים יחד (ש"ג פ"ו).

בכל האופנים הקבלה בנזירות הוא לא באופן ישר, אך באופן בלתי ישר (ש"ג פ"ז).

בנדרים ושבועות סבת האיסור הוא רשותו, לא כן בנזירות דהוא דין דממילא (ש"ג פי"ג).

בעבד כיון דלא שייך בו קבלה אינו בבל יחל על נזירות (שם).

חקירה במהות הכפיה בעבד, אם הוא בגדר ביטול או בגדר עכוב (שם).

חקירה בטומאה דסותרת בנזירות אם דזהו הוי נזירות חדשה, או דהוא רק המשכת הנזירות (ש"ג פי"ט).

לצד השני יוסבר מה דאמרינן דבנחית לנזירות ספיקא להחמיר (שם).

אם תוכל נזירות לחול על פחות משלשים יום יש מחלוקת רש"י ותוס' בנזיר (ש"ג פכ"ח).

חקירה בהגדר דאין נזירות לחצאין אם הוא בכוונתו או בהחלות (ש"ג פכ"ט).

נזיר שטמא את עצמו אינו עובר גם משום בל תאחר תגלחתו וקרבנותיו (ש"ג פ"ל).

בביטול עצם הנזירות אינו מועיל תנאי, אבל בביטול חיוב הקרבנות ע"ז שפיר מועיל תנאי (ש"ג פל"ד).

אפשר דאנו מבדילים בין איסור טומאה לשאר איסורי נזיר, דאיסור טומאה בא רק מצד הקבלה (ש"ג פל"ז).

בירושלמי משמע דנזירות שמשון הוא מצד הקבלה (שם).

חקירה בהגדר סתירה אם הוא מצד בטול המנין או מצד הפסק הנזירות (ש"ג פ"מ).

חקירה בהעשה דגדל פרע אם הוא מצוה תכליתית או מצוה אמצעית (ש"ג פמ"א).

שאני נזיר מצורע מנזיר סתם (ש"ג מ"ב).

ספק אם בנזירות עולם תועיל שאלה לזמן (ש"ג פמ"ד).

ההבדל בין נזיר עולם לנזיר לאלף שנה דאז תועיל שאלה (שם).

ההבדל בין נזירות שמשון דאינה מועלת שאלה ובאומר הריני נזיר עולם דמועלת שאלה, משום דנזירות שמשון זהו תואר נזירות ממין אחר (ש"ד פ"י).

חקירה בהגדר ד"קדוש יהיה" אם בשביל קדושתו לכן הוא מחוייב בכל דיני הנזירות, או להיפך דיען שהוא מוזהר בדיני הנזירות לכן הוא קדוש (ש"ד פי"א).

אין הקדושה בנזירות סבה להתחייבות, אך להיפך, וא"א שהמסובב יהא טעם להסבה (ש"ד פט"ו).

מצד קבלה שבלב יהיה עליו רק חיוב קבלה אבל לא חלות נזירות (ש"ד פט"ו).

גם לב"ש דס"ל דאין שאלה בנזירות בכ"ז תועיל השאלה לענין זה דלא יעבור על בל יחל (ש"ד פט"ז).

באומר לא אפטר מן העולם עד שאהי' נזיר גם ר"ש מודה דיש שאלה (שם).

נדחה. חקירה בהגדר דאין נראה ונדחה, אם משום דנמשך מהות האיסור כמקדם, או דהדחוי גופא זהו סבה חדשה לפסול (ש"ט פ"ח).

הכלל דאינו חוזר ונראה הוא רק באיסור קדשים ולא בשאר איסורים (ש"ט פ"ט).

בכ"מ דאמרינן דחוי הוא לא מצד שורש האיסור אך מצד דחוי המתיר (שם).

הדחוי הוא סבה להאינו חוזר ונראה וכל סבה צריכה להיות קודם המסובב (ש"ט פ"י).

בכל המקומות דאנו מוצאים גדר דחוי הוא באופן דאף אם יהיו חוזרים ונראים בכ"ז לא יתוקן העבר על ידי זה, אבל כשהחוזר ונראה מתקן את העבר למפרע שם לא שייך הגדר הנ"ל (ש"ט פכ"ב).

על איסור חולין בעזרה לא שייך הגדר דחוי (שם).

סמיכה. חקירה דנשים שאינן מחויבות ואינן רשאות לסמוך מהו בזה הסיבה ומהו המסובב (ש"י פ"ז).

גם לר' יוסי דס"ל דנשים סומכות רשות יש לנסח את החקירה בסגנון אחר, אם הסבה הוא בהקרבן, או בנשים (שם).

חקירה בהא דיורש סומך אם הוא מצד בעלים, או מצד פרט היוצאין מן הכלל (ש"ח פ"י).

ספיקות. ההבדל בין ספק נדרים להחמיר לספק הקדש דאוקי ממונא בחזקת מרא קמא (ש"ח פי"ט).

בכל ספק ממונא יש גם ספק איסורא ובכל ספק איסורא יש גם ספק ממונא, אלא דמביטים אנו על עיקר הספק ולא על המסתעף (שם).

גם בהקדש כשיהיה ספק מצד כוונת אמירתו הרי הוא בכלל ספק נדרים להחמיר (שם).

חקירה בהגדר דספיקא דאורייתא לחומרא, אם החומרא הוא בגדר ודאי או בגדר ספק (ש"ט פי"ד).

אם ספק פסול בקדשים עושה דחוי ודאי מתלי תלוי בחקירתנו הכללית הנ"ל (שם).

גם אם נתפוס בהגדר דס"ד לחומרא כהצד הראשון, זה לא יתכן רק למד" דלא בעי אקבע איסורא באשם תלוי (ש"ט פט"ו).

ונמצא דגם באיקבע איסורא יש הבדל בין המ"ד דס"ד מן התורה לחומרא ובין המ"ד דרק מדרבנן לחומרא (שם).

הא דפשיטא ליה להכ"מ דמספק אין לנו לפסול את העבודה מספקא לי טובא (ש"י פ"ח).

ובאמת רק בשלשה מקומות פסק הרמב"ם דמספק כשירה העבודה, ובכולם העדר הסבה מביא לההכשר (שם).

עוד טעם מה דבספק עבודה כשר, משום דבאלה הפרטים שאנו מסופקים שאין כל צורך בהם, וגם המצוה שבהם אינה ברורה, ממילא זה ודאי שאין בזה השנה עליו הכתוב לעכב (ש"י פ"י).

עשה דוחה לא תעשה. באיסור חפצא לא שייך הגדר דעשה דוחה ל"ת משום דהאיסור חפצא עושה את הדבר כאילו איננו (ש"א פי"א).

כמו דבעינן בעידנא במציאות כן בעינן בעידנא בדין ובאיסור חפצא לא שייך זאת (שם).

שיטת הריב"א בחולין לא משכחת רק בל"ת ועשה שאיסור דבר אחר גרם לו, דבדבר שאיסור גופו גרם לו יש בזה מצד מצוה הבאה בעבירה (ש"א פי"ג).

בהקדש ומעשר לא שייך דהגדר דעשה דוחה ל"ת משום דהוי איסור חפצא (ש"א פי"ד).

במקום שסבת הל"ת זהו גופא סבת העשה אין אנו זקוקים להגדר דחוי, ובמקום שהעשה גופא זו היא סבת הל"ת אין שייך בזה הגדר דחוי (ש"ג פי"ב).

עבודת הקרבנות. חקירה באלו העבודות בקרבנות שאינם רק לכתחילה, אם מקפידים אנחנו על אופני עשייתן (ש"י פכ"א).

עבודת הקרבנות פועלות שלשה דברים א) אכילה ב) הרצאה, ג) לצאת להבעלים ידי חובתם (שי"א פ"ח).

שני הדברים הראשונים באים רק אחרי גמר העבודה, אכן על השלישי יש להסתפק, דאפשר כיון שהביא ליד כהן יצא ידי נדרו (שם).

פחות משוה פרוטה. חקירה בפחות משוה פרוטה בהקדש דיש בזה איסור הנאה דאורייתא אך מעילה ליכא, אם הוא מצד דסתם הנאה הוי בכל שהוא, אלא דאתי הלכתא ואוקמי אפרוטה לענין מעילה, או דסתם הנאה הוא בפרוטה, אלא דגזירת הכתוב, שאסר אף בפחות משום דחזי לאיצטרופי (ש"ד פ"א).

ספק במקום דאיכא איסור מחודש מלבד האיסור הקדש אם שייך בזה פדיון (שי"ב פ"ה).

פדיון הקדש. פסולין להקרבה.

חקירה בהפסולין לעבודה, אם הם פסולים בחיוב או רק בשלילה (ש"י פי"ח).

ואם כי פסול אינו עושה שיריים עדיין יש לחקור אם הדם שתחת ידו נפסל בחיוב (שם).

פיגול. חקירה אם הפסול והכרת בפיגול הוא מושג אחד או שני מושגים (שי"ב פ"ח).

לכאורה מדוע אין אנו אומרים בחצי מתיר דהבעלים מתכפרים, אחרי דכל הפסול הוא רק מדרבנן (שי"ב פי"ד).

באמת יש למילף בחצי מתיר דפסול ק"ו משלא לשמן, אכן מהקל וחומר אי אפשר לדעת רק פסול בשלילה (שם).

פיגול הוא פסול חיובי, ולא כשלא לשמן שנראה יותר דהוא רק פסול שלילי (שי"ד פ"א).

בפיגול העבודה היא סבה להפסול, ולא כשלא לשמן דהוא רק מסובב, וע"כ בפיגול לא נוכל להוסיף מסברא עוד עבודות, כמו דאנו מוסיפין בשלא לשמן (שי"ד פ"ה).

ספיקא אם בפיגול נשאר מלבד הפסול החיובי עוד חסרון בעבודה (שי"ד פ"ז).

פיגול הוא דבר האסור ולא כשלא לשמן דהוא דבר הנדור (שם).

פגול הוא מחשבה במעשה, ולכן לא שייך בזה לומר אין אדם אוסר דבר שאינו שלו, ולא דמי לכלאים דשם הוא בגדר מעשה ורצון (שי"ד פי"א).

צבור. חקירה בגדר דבר צבורי אם הוא מפרט לכלל או הוא מכלל לפרט (ש"ה פ"י וש"ח פי"ד).

הקנינים הצבוריים יתחלקו לשני גדרים, אלה שעומדים להשתמש לכל הצבור, ואלה שעומדים להשתמש לכל יחיד בפרט (ש"ה פ"י).

החשש שמא לא מסרו לצבור יפה יפה נאמר רק במקום דהיחיד נותן את מה שעל הצבור לתת, אבל כשהיחיד נותן רק בתור יחיד, אף שפטור מזה מן הדין, שם אין החשש הנ"ל (ש"ח פט"ו).

קנינים. חקירה במה שקנה עבד קנה רבו. אם הוא קונה ישר מהנותן או מהעבד (ש"ה פ"ז).

ואותה החקירה היא גם במה שקנתה אשה קנה בעלה (שם).

חזרה וקנין המה שני מושגים, יש שהוה קנין ובכ"ז יכולים הצדדים לחזור, ויש דלא הוה קנין ובכ"ז אינם יכולים לחזור (ש"ה פי"ב וש"ח פי"ט).

במקום דיש יכולת להמוכר או להנותן לחזור הנה נחשוב להם הדבר בגדר ברשותו ואינו שלו, ולהלוקח והמקבל מתנה להיפך בגדר שלו ואינו ברשותו (ש"ה פי"ד).

המושג קניני כלול משלשה דברים: הבעלות, הרשות, השיווי (ש"ח פ"א).

יש דברים שהמה בסוג שלו ואינם ברשותו ויש להיפך דברשותו ואינם שלו (שם).

ההבדל בין דבר שיש בו מושג קניני ובין דבר שיש בו רק זכיה משולחן גבוה (ש"ח פי"א).

קרבנות. חקירה אם שייך המושג ירושה בקרבנות (ש"ח פ"י).

ההבדל בין ה"מקופיא" של יורש ובין ה"מקופיא" של עשה שבחטאת (שם).

חקירה בגדר המצוה של הקרבת המתירים, אם המצוה הוא בכל הקרבן או רק בחלק האכילת מזבח לבד (ש"ט פ"ז).

שחיטת הקרבנות הוא על הבעלים ושאר העבודות הן על הכהנים (ש"ט פי"ט).

בכל הקרבנות גם בלי שליחות כשרים, אלא דאינם מרצים (שם).

בקרבנות הבאים על חטא יש להסתפק אם הדבר ניתן להתחלק, דאע"ג דלא נתכפר בכ"ז יצא ידי חובתו (שי"א פ"ח).

הדבר מתלי תלי בזה, אם החטא הוא סבת החיוב, או דחסרון כפרה הוא הסבה (שם).

ההבדל בין הלשון "אינו מרצה" ובין הלשון "אינו מכפר" בקרבנות (שי"א פ"ט).

חקירה אם תוכל להיות בקרבנות שיתכפרו ולא יעלו בכ"ז לשם חובה (שי"א פ"י).

ראי' דאי אפשר להפריד בזה בין הדבקים (שם).

בכל הקרבנות האכילה היא רק מצוה פרטית בהכפרה, לא כן בפסח, דהאכילה מסתעפת מעצם הכפרה (שי"ג פ"ה).

מיני הקרבנות המה ארבעה, אבל יתחלקו לשני סוגים לנידר ונידב ושאינו נידר ונידב, וע"י השלא לשמן יתהפך האשם מהסוג השני להסוג הא' (שי"ג פ"כ).

הפסול מטעם חסרון שליחות בקרבנות איננו רק שלילי (שי"ד פ"ג).

שבועה. חקירה מהו איסור גברא בשבועה אם זהו האיסור דבל יחל או דיש עליו שני איסורים (ש"ב פ"ב).

הבדל בין המהות ובין הסבה, או בהסבר יותר רחב ההבדל בין תוצאות הדבר ובין עצמותו של הדבר לענין שבועה לביטול או לקיום מצוה (ש"ב פ"ו).

שבועה אם כי היא איסור גברא אבל במפרש הוי האיסור גברא בחפצא לא כן בסתם (ש"ב פי"ד).

הגדר מיגו בשבועה על שבועה הוא לאו מטעם כולל, אך מטעם דאנו עושים את כל הטצדקאות שבעולם שיתקיים הדבר ולא שיתבטל, וזה יתכן רק בדברים המסתעפים ע"י האדם, אבל לא במידי דממילא (ש"ב פי"ז).

שחיטה. המחלוקת אי שחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה או לא לאו בשמא תליא מלתא אך במושג, ועיקר המחלוקת הוא בהעדר התכלית מצד איזה סבה צדדית, אם מטילים אנו זאת בקולר השחיטה (ש"י פכ"ה).

בעגלה ערופה אי נימא דעריפתה זו היא שחיטתה לא שייך כלל המחלוקת הנ"ל (שם).

שחיטה בקרבנות. מחלוקת רש"י ותוס' בטעמו של דבר דשחיטה לאו עבודה, דלשיטת רש"י אם נמצא באיזה מקום דשחיטה בעי כהונה תו לא שייך האי תירוצא דשחיטה לאו עבודה, משא"כ לשיטת התוס' (ש"י פט"ו).

הסתירה בש"ס אי בעינן שליחות בשחיטת קדשים, אמנם הכפרה בודאי דרושה לשליחות דהיא בעד הבעלים, ובהכשר הבשר יש הבדל בין הקרבנות שכשרים שלא לשמן ובין אלה דפסולים שלא לשמן (שי"ג פ"ו).

באמת רק בפסח לבד שייך הגדר שליחות (שי"ג פ"ז).

שחוטי חוץ. מצד כל שאינו ראוי לבוא אל פתח אהל מועד, אי אפשר לנו למעט רק במקום שמקודם השחיטה לא היה ראוי ולא במקום שנעשה אינו ראוי ע"י השחיטה גופא (ש"י פכ"ב).

עצם האיסור דשחוטי חוץ אינו ברור כלל (ש"י פכ"ג).

שליחות. להרמב"ם גדר שליחות הוא דנעשה השליח במקומו של המשלח ולהטור הוא רק כמכונה (ש"ו פ"ב).

אכן באמת גם להרמב"ם יש בשליחות שני הדברים (שם).

ההבדל בין שליחות לתפילין ובין שליחות לקבלה בגט (שם).

אם נימא דמועלת שליחות בהקדש, הנה המקדש הוא לא המשלח אך השליח (שם).

אם כי בנזירות לא שייך הגדר שליחות בכ"ז בנדר ושבועה שפיר שייך גדר שליחות (ש"ו פ"ג).

ספק בנדר ע"י שליח אם ישנו בשאלה או לא, אכן עכ"פ שניהם ביחד, המשלח עם השליח, מצי לישאל (ש"ו פ"ד).

כשיש גם פעולה וגם מילי, אך צורך השליחות הוא לא בפעולה אך במילי, אם זהו בכלל מילי לא מימסרי לשליח במחלוקת שנויה (ש"ו פ"ו).

אף דעצם השליחות הוי במילי, אך כיון שדרושה לזה גם פעולה אין בזה הגדר דמילי לא מימסרי לשליח (ש"ו פ"ז).

כשעושה לשליח לתרום רק במחשבה, אף דהוה תרומה לא יקיים בכ"ז את המצוה (שם).

חקירה בעשה שליח לתבע את חובו מי נחשב להתובע המשלח או השליח (ש"ו פ"ט).

בעבד אי אפשר לבוא מצד הגדר השני בשליחות דהא מה שקנה עבד קנה רבו (שם).

בכל האופנים הקדש ע"י עבד מהני (ש"ו פ"י).

אם המשלח אומר בפירוש מה שיתרום הקטן יהי' תרומה שפיר דמי (ש"ו פ"א).

גדר שליחות לא יתכן רק היכא דהפעולה הוא בעד המשלח או מכח המשלח, והיכא דאין אחד משני האופנים הללו לא שייך שליחות (שי"ג פ"ו).

המצות דבעינן בהן הגדר שליחות כו"ע מודי דמברכינן בל' (שי"ג פ"ז).

שלא לשמן. שלא לשמן גרע מנשפך הדם וגם מפסול מגופו כמו פיגול (שי"א פ"ו).

חקירה בלשמן ושלא לשמן, מהו הסבה הגורמת ומהו הדבר המסתעף (שי"ג פ"ג).

שני מיני סתמא יש, סתמא דחשוב כלשמן ממש וסתמא דחסר השלא לשמן (שי"ג פ"ד).

בכל השלשה דברים "לשם זבח, לשם זובח, לשם חטא" יש שלשה גדרים (שם).

בפסח הלשמן הוא המכשיר, לא כן בחטאת דשלא לשמן הוא הפוסל (שם).

אם אין ברירה לא הוברר הלשמן, אך ג"כ לא הוברר השלא לשמן (שי"ג פ"ח).

ההבדל מגט למצה, דבגט הלשמה הוא המכשיר, לא כן במצה דשלא לשמה הוא הפוסל (שם).

חקירה בשינוי קודש, אם גם שינוי בסבת הקרבן נמי הוה בכלל זה (שי"ג פי"ד).

וזאת היא המחלוקת בחטאת חלב שנשחט לשם חטאת דם (שם).

כשם שיש הבדל הסבות בהנ"ל, כן יש הבדל הסבות בין חטאת חלב של ראובן וחטאת חלב של שמעון (שם).

ולפ"ז בכל שינוי בעלים איכא גם שינוי קודש, והא דבעינן מקרא מיוחד לשינוי בעלים הוא משום דחשב בהכפרה, והא דאמרינן דשינוי בעלים הוא בהכפרה זהו בתור אע"פ (שם).

חקירה אם בקרבן אחד יהיו דיני שני קרבנות ואחד מהם אינה פוסלת בו מחשבת שלא לשמן, ויעשה השינוי בדין הקרבן הנ"ל מהו הדין (שי"ג פט"ז).

והציור הזה יש לנו בחטאת דיש בו גם דין עולה דמכפרת על חייבי עשה, דשלא לשמן אינו פוסל בו (שם).

חקירה בשינוי קודש דפסול, אם הוא בעד העבר או בעד ההוה (שי"ג פי"ז).

ספיקא אם ר"ש פליג גם בשינוי בעלים דאינו פוסל בהולכה (שי"ג פי"ט).

חקירה בהא דכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן דכשרים, אם ההכשר הוא בשלילה או בחיוב (שי"ג פ"ב).

חקירה באשם שלא לשמן דכשר והוי נדבה אם ההכשר הוא סבה להנדבה או להיפך (שם).

חקירה בפסול דשלא לשמן אם הוא פסול בשלילה או בחיוב (שי"ד פ"א).

בשלא לשמן העבודה אינה סבה להפסול אך מסובב, משא"כ בפיגול, וע"כ אם כי בפיגול לא נוכל להוסיף מסברא עוד עבודות, אבל בשלא לשמן אפשר שפיר להוסיף, דהא המסובב הרי הוא כבר מלתא דמסתבר (שי"ד פ"ה).

שלא לשמן הוא דבר הנדור ולא כפיגול דהוא דבר האסור (שי"ד פ"ז).

שבעה נקיים. חקירה בשבעה נקיים בזב וזבה אם הוא דבר המטהר או דבר המטמא (ש"ג פ"כ).

שותפות. חקירה בגדר שותפות אם הוא חצי לזה וחצי לזה או כולו לזה וכולו לזה (ש"ח פי"ד).

גם להצד הראשון מהחקירה הנ"ל יש חילוק בין שותפות סתם לשותפות דירושה, דשם כו"ע מודים דכולו לזה וכולו לזה (שם).

ירושה מתהוה תמיד מסבה אחת לא כן בשותפים כדמספר השותפים כן מספר הסבות (ש"ח פי"ח).

לשיטת הרמב"ם יש בכל שותפות דין מקח וממכר (שם).

שיעבוד. חקירה בהגדר שיעבוד, אם הוא משום דלגבי המלוה לא נעשה כלל קנינו של הלוקח, או דאף דנעשה שלו לגמרי בכ"ז יכול לגבות ממנו (ש"ח פ"ג).

לשיטת רש"י בשיעבוד צריך להיות מדאורייתא להיפך, דיגבה מן הלקוחות ולא יגבה מן הירושין (ש"ח פ"ד).

שכיב מרע. חקירה בהא דשכ"מ יכול לחזור, אם מצד דכ"ז שהוא חי לא נתהוה כלל הקנין, או ע"י החזרה ישוב שוב הדבר לרשותו (ש"ח פי"ט).

שינה עליו הכתוב לעכב. אם עובר ל"ת בעבודה המעכבת, אז לא בעינן שינה לעיכובא, דמטעם כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אנו באים בזה, ורק הא דבעינן שינה לעכובא הוא רק בדבר דאינו מעכב (שי"ג פי"א).

התוס' סוברים דכל הגדר דבעינן שינה עליו הכתוב לעכב הוא רק בפסול קדשים ולא כשאנו מדברים על עצם התהוות ההקדש (שם).

תנאי. חקירה במקום דקיום המעשה יביא לידי ביטול התנאי ולהיפך בטול המעשה יביא לידי קיום התנאי (ש"ג פכ"א).

בהגדר מתנה על מה שכתוב בתורה השתמשו גם לענין זה דהמעשה בטל במקום שהוא נגד התורה (ש"ג פכ"ה).

מתנה על מה שכתוב בתורה הוא רק כשקיום התנאי הוא נגד התורה ולא כשביטול התנאי הוא נגד התורה (ש"ג פל"ג).

מעשמכב"ת הוא רק כשהתנאי הוא בדין ולא במציאות (ש"ג פל"ה).

תרומה. הקדושה שבתרומה הוא לא מצד גדר, אך מצד דין תורה (ש"ד פי"ד.

הא דתרומה נטלת במחשבה, בכ"ז לא הוי כהפרשה ממש (ש"ז פ"י).

תוך כדי דיבור. חקירה בהגדר תוך כדי דבור אם הוא מצד חזרה, או דעצם החלות לא נעשה רק אחרי כ"ד (ש"ו פ"א).

את"ל כהצד השני שבחקירתנו הנ"ל עדיין יש לחקור אם הוא בדין או במציאות (שם).

בהקדש יכול לחזור בתוכ"ד מצד אחר, מצד שאלה (שם).

תמורה. חקירה מהו עיקר האיסור בתמורה, אם הוא ברצונו או במעשהו (ש"ז פ"ט).

תקרובות עכו"ם. פשיטא לי, דבכל תקרובות עכו"ם אין בזה טומאת נבילה (ש"י פכ"ד).