דרכי משה, אורח חיים שיא

וכ"ה במרדכי דמ"ק (דף שצד.):

ובהגהת מרדכי שם דף קע"ט ע"ג הככר או ע"י תינוק דוקא אבל שאר כלי לא דלגבי כלי מיהא קי"ל דאין כלי ניטל אלא לצורך דבר הניטל עכ"ל ודברי הגהות אלו אינן נכונין בטעם דהא קי"ל דכלי ניטל אף לדבר שאינו ניטל וכמש"ל סימן ש"י ומ"מ אפשר שראוי לחוש לדבריהם דהא מבואר לעיל דאע"ג דניטל לדבר שאינו ניטל מ"מ צריך שלא יגע בה:

אבל בהגהות שם דף קע"ט ע"ג משמע בשם ר"ב דאסור להזיז אבר ע"י ככר או תינוק:

ובתשובת מהרי"ל סימן ס"ה משמע קצת דשרי וע"ש וכתבתי דבריו בי"ד סי' שע"ב. ומשמע שם דע"י נכרי שרי לטלטלו משום כבוד כהנים:

כתב בהגהת אלפסי פרק כירה דשפיר דמי לזלף חומץ על בגדים שעל המת בשביל שלא יסריח למ"ש ויוכלו להתעסק בטהרתו דהא אין מטלטלין אותו אלא שנוגעים בו ואין איסור כנגיעת המוקצה אלא בטלטולו ובבגדים שעליו אין לגזור משום סחיטה עכ"ל:

ע"ל סי' רע"ט:

וכתב הר"ן בפרק שואל דף קפ"ז ע"א דטלטול במקצת שמיה טלטול ואפי' לא טלטל כל הכלי האסור לטלטל אלא הזיזו במקצת בראש אחד אסור אע"פ שראש השני עדיין מונח במקומו:

ובכלבו כתב ג"כ כן אבל כותב דיש שחולקין וס"ל דאין אוכלין נעשין בסיס לדבר האסור:

ע"ל סימן ש"ח דה"ה חושב לשכב עליו וכ"כ הר"ן ס"פ במה טומנין: