דרכי משה, אבן העזר פ

וכתב המרדכי ע"ד ריש אף על פי בשם רבינו ברוך והאידנא נשים שלנו לאו אורחייהו לטחון ולכבס אין כופין אותן על זה דעולה עמו ואינה יורדת וכ"כ הרמב"ם והביאו הטור בסמוך:

מיהו מצינו למימר כשעבר וכנסה וברח שנתבאר לעיל סי"ג דלא מפקינן מינה או אם רצונה להניק בנו הראשון יותר מכ"ד חדש דאז מותרת להנשא מיהו גם זה מילתא דלא שכיחא הוא:

וז"ל הר"ן פרק אע"פ דף תצ"ה ע"א דאם הוא עשיר ויכול להשכיר שפחה חייב להשכיר דעולה עמו ואינה יורדת עמו:

וכתב הר"ן פ' אע"פ דף תצ"ה ע"ב י"א הואיל ואינה חייבת אלא שלא תשב בטל מעשה ידיה שלה והרשב"א חולק וכ"נ כו'. וכתב עוד דאינה חייבת לעשות משקל ה' סלעים אלא מעט שלא תשב בטל כו' וזה פשוט:

כתב המרדכי ריש מציאת אשה אף למ"ד המותר שלה מ"מ אינו אלא נ"מ והבעל אוכל פירות:

ע"ל סימן ס"ט אם הבעל יכול לומר צאי מעשה ידיך במזונותיך כשמספיק לה מעשה ידיה:

וע"ל ריש סי' ע' מדינים אלו כתב הר"ן פרק אלמנה ניזונת דף תקכ"ו ע"ב הרמב"ן כתב דא"א ששהתה אפילו שעה אחת ולא תבעה מזונותיה הפסידתן ואפי' מכרה נכסי מלוג שלה בטובת הנאה ולא תבעה הפסידתן לפי שדרכן של נשים לגלגל עם בעליהן ולסייען והר"ן פליג אם מכרה נ"מ עכ"ל וע"ל סי' ע':