פירוש הרא"ש על תמיד לא:

עד שמגיע לשתי צלעות. אותן שנשארו עם הגרה:

ב' צלעות. דבוקות מלמעלה אותן הנשארים עם העוקץ:

והיא היתה גדולה. לפי שהשדרה עמה:

בא לו לעוקץ. הוא סוף השדרה הסמוך לאליה:

נטל את הרגל השמאלית. הנשאר לבדו כשהבהמה היתה תלויה בו:

וחרטומו. פיו:

והפדר נתון עליה. לכסות את הדם:

בשמאלו. משום דהולכת אברים למזבח הוה עבודה דלא מעכב כפרה לכך אין צריכה ימין ולכך מוליך ב' אברים בשתי ידיו ונושא האבר החשוב בימין וא' בשמאל:

ובית עורה לחוץ. מקום הסמוך לעור הוא לצד החוץ כלפי מעלה ומקום החתך על פס ידו:

בבזך. קערה כף תרגומו בזיכא:

וכרעים ע"ג. דכתיב והקרב והכרעים ירחץ במים והקטיר המזבחה:

מחצי כבש ולמטה. אבל לא מחציו ולמעלה פן יטעה ויבא להקטירם קודם שילכו ללשכת הגזית לקרוא ק"ש ולהתפלל. א"נ הרחיקם מן המזבח כדי שתהא העלתם למזבח חשובה בעיניהן דאיכא מ"ד דצריכין פייס. והא דאמרינן בפרק החליל [דף נד:] בחלבי תמיד שמולחם במזרחו של כבש מחציו של כבש ולמטה ובשל מוספין במערב לפי שבשבת (גם) יש מוסף והוא עיקר חובת היום היו מסדרין המוסף במערב כלפי שכינה והתמיד במזרח:

ומלחום. כדכתיב על כל קרבנך תקריב מלח:

לקרוא את שמע. ולהתפלל רצה קודם הקטרה שיהא קרבן ריח ניחוח:

גמ' משום בזיון קדשים. שכן דרך נושאי טלאים למכור:

בחוקי [העמים]. שכן דרכם לקשור כשמקריבין:

א"ב דכפתי' בשיראי או בהוצא דדהבא. בחוטין של זהב משום בזיון קדשים ליכא משום חוקי צדוקי ובייתוס איכא:

תנן התם במס' שקלים [פ"ו מ"ד] ואגב דאמר לעיל משום דכפתי' בהוצא דדהבא ליכא משום בזיון קדשים פריך דליעבד שלחנות של זהב. אר"י מתניתין דשקלים שמדיחין הקרבים הא דאמרינן שמדיחין הקרבים בלשכת המדיחין היינו הכרס:

נותנין האברים. של קרבן יחיד אבל תמידין ומוספין הכהנים הזוכים באברים מקבלין אותן מיד המנתח ומוליכין אותן לכבש ומניחין אותן מחצי כבש ולמטה אבל קרבן יחיד פעמים שכהן אחד מקריב עולה לבדו ומניח את האברים על השולחן עד שמעלין זה אח"ז:

ועל של כסף כלי שרת. אותן צ"ג כלים שהוציאו מלשכת הכלים:

על של כסף נותנין לחם הפנים. בכניסתן כשהיו אופין אותן מע"ש היו נותנין אותן על השולחן עד למחר עד שיסדרו אותן על השולחן בהיכל ולמ"ד אפייתן דוחה שבת אחר אפייתן מסדרין אותן על השולחן עד שמגיע זמן סידורן:

מעלין בקדש ולא מורידין. בפרק שתי לחם [דף צט.] דרש לה מקרא. וכיון שסולקהו משולחן של זהב לא יורידהו לתת לשולחן של כסף:

מפני שמרתיח ומחמם את הבשר ומתקלקל. ובירושלמי פריך והלא לא היה מסריח בשר קודש מעולם ומשני אין מזכירין מעשה נסים כלומר אניסא לא סמכינן:

כנגד היום. במקום שיאיר היום:

עשרה דברים. משום דאיירי בשמש קבעה לה גם זו: