פירוש הרא"ש על נדרים סב.

מותרות מן הגזל. דמסתמא הפקירום הבעלים והפקר פטור מן המעשר:

משום סניות מילתא. דבר שנוי וגנאי היה לו אם לא יאמר להם שיאכלו ולא מנדיבות לב אמר כן:

אוי לי שנשתמשתי בכבוד תורתי. על שנפטר מאותו האיש בשביל כבוד תורתו:

בה בליליא. באותו הלילה ששתו בכלי בית המקדש הוא ושריו:

אמאי צעריה ההוא גברא. דמסתמא כל בעלי נכסים בקיאין בדין זה:

א"ה אמאי ציער נפשיה. דכיון דשמע שרצה להרגו על שגנב תאניו היה לו לירא שבודאי יעשה כן וא"ה אמאי מצטער והלא יפה עשה שהציל את עצמו מן המיתה ואף בלא מיתה נמי אמרינן לקמן שרי ליה לאיניש לאודועי נפשיה באתרא דלא ידעין ליה: ומשני כיון דעשיר גדול הוה היה לו לפייסו בדמים ולשלם לו כל התאנים שגנבו לו:

עשה דברים לשם פעלם. לשמו של הקב"ה שפעל הכל למענהו:

ודבר בהן לשמן. כל דבורך ומשאך בדברי תורה יהיה לשם התורה כגון לידע ולהבין ולהוסיף לקח ופלפול ולא לקנטר ולהתגאות:

ולא תעשם עטרה להתגדל בהם. שתלמוד כדי להתעטר ולהתגדל:

ולא קרדום לחתוך בהם. שתלמוד כדי שתהיה כלי מלאכתך להתפרנס בה:

באתרא דלא ידעי ליה. כדי שלא יזלזלו בכבוד תורתו ויענשו:

שרו לי תגראי ברישא. פסקו לי דיני כדי שלא אתבטל מלמודי:

לכל דבר שבקדושה. בכל דבר שיראה גדול ומקודש: