פירוש הרא"ש על נדרים נו:

מידי דהוה אמטה מיוחדת לכלים. והא דאמרינן שכופין כל המטות היינו מטות המיוחדות לשכיבה ולישיבה:

דרגש מתיר קרביטיו. לולאות שהוא קשור בה:

בשוקא [ס"א דגלדאי] דצלעי. רצענים הבקיאים במלאכת עור:

ערסא דצלא. מטה של עור ולפי שהעור מתקלקל בנגעו בארץ פטרוהו מכפיה:

מסרגין אותה על גבה. על גב הארוכות:

מסרגין אותו מתוכו. מחברו לארוכות המטה:

משישופם בעור הדג. להחליקם ואז נגמרה מלאכתם לקבל טומאה:

למה לי שיפת עור הדג. והלא הארוכות מכוסות בסריגי המטה:

אעולי ואפוקי בבזיוני. בנקבי הארוכות:

באבקתא. לולאות התלויות בארוכה:

שנקליטיה יוצאין. עץ יוצא מאמצע המטה א' במראשותיה ואחד במרגלותיה והן גבוהין ונותנין עץ ארוך על שניהן ופורסין עליו סדין לאהל על המטה ואינם קבועין במטה ואם יש מטה שנקליטיה יוצאין מגופה וקבועין בה ואין יכול לכפותה מפני אותן נקליטין זוקפה על צדה ודיו:

מתני' ואסור ליכנס לעיבורה. שבעים אמה ושירים שנותנים אותם עיבור לעיר ומהם והלאה מודדין תחום שבת:

מן האגף ולפנים. ממקום הגפת הדלת:

גמ' הכתיב ומדותם מחוץ לעיר. אלמא תחום העיר מיקרי חוץ לעיר:

יכול ילך לביתו ויסגיר. על ידי חבל ארוך או על ידי שליח:

ת"ל אל פתח אי אל פתח הבית יכול יעמוד תחת המשקוף ויסגיר. דהיינו מן האגף ולחוץ אלמא קרינן ביה פתח הבית: