פירוש הרא"ש על נדרים מט.

הנודר מן המבושל. שאמר קונם מבושל עלי:

מותר בצלי ובשלוק. שלוק זה שנתבשל יותר מסתם בשול כדאיתא בכל הבשר (חולין קי:) דכבד אוסרת ואינה נאסרת שלוקה אוסרת ונאסרת:

אסור במעשה קדרה רך. מפרש בגמרא כל מידי דמיתאכל בפת מיקרי תבשיל:

מותר בעבה. שנאכלת בלא פת:

בביצה טורמוטא ובדלעת הרמוצה. מפרש בגמרא:

מעשה רתחתה. דבר הנרתח והנגמר בקדרה:

בכל המתבשל בקדרה. אפי' אינו נגמר בה:

גמ' ויבשלו (את) הפסח. בדברי הימים כתיב:

והא מתבשיל נדר. וכיון דרך הוא כמו מים בעלמא לא מיקרי תבשיל:

דמתאכיל ביה ריפתא. ששורין בו הפת ואוכלין אותו:

והתניא. בניחותא ומייתי ראיה מהיטריות דקות שהחולין אוכלין בהן פתן:

הא ברכיכי. טובים:

באשוני. קשים:

בגוויה דקרא. הרך שבתוכו הוא טוב:

לוליבא דקרא בסילקא. דבר רך קרי לוליבא שמלבלב ומצמיח טוב לתת אותו בסילקא:

לוליבא דכיתנא. נותנין אותו במים עד שמלבלב ונעשה רך ואחר כך נותנין אותו בכותח:

אסור לאמרו בפני ע"ה. שילעיגו על דברינו שדברים אלו אפילו הנשים יודעות אותן: