פירוש הרא"ש על נדרים לה.

קונם פרה שאני קנוי. כקונם יהא עליך אם יש לי פרה אלא זו ולזו אני צריך ויש לו פרות אחרות ונאסרו נכסיו על המודר:

או שנתה לו במתנה הרי זה מותר. ותיובתא דרבא:

שנתנה לו על ידי אחר. שנתנה לאחר והוא נתנה למודר:

דיקא נמי דקתני שניתנה ולא קתני שנתנה לו. בעל פה היתה הגירסא שגורה בפיהם:

למימרא כהקדש. כדפרישנא במתני' מדקתני דדוקא להקדש צריך ליתן השכר ואינו יכול להשליכו לאבוד אלמא כל הנאה הבאה לו ממנה הרי הוא הקדש ויש לו בה מעילה:

ככר זה הקדש. פירוש הקדש גמור ומילתא דפשיטא היא ולא איצטריך להך בבא כלל אלא אגב סיפא נקט:

הוא מעל. דקסבר יש מעילה בקונמות:

אין לה פדיון. דאין בו מעילה לכל כמו הקדש דלא אלים למתפס פדיוניה:

וחכ"א אחד זה ואחד זה לא מעל. בין הוא בין חבירו לא מעל דאין מעילה בקונמות:

מי מעל. למאן דאמר יש מעילה בקונמות:

למעול ותן. כמו הנותן הקדש בשוגג לחבירו דמעל:

הא לא אסרה עילויה. ולא מצינו מעילה בדבר המותר לו לאדם:

איסורא לא בעי דליקני. דכל מעילה בשוגג הוא ואילו הייתי יודע שהיא אסורה לא הייתי מקבלה אבל המוציא מעות של הקדש בשוגג מעל אע"פ שאילו היה יודע שהיה של הקדש לא היה רוצה לזכות בהם כיון שהוא עצמו לקחם כדי לזכות בהם אבל מה שנותן לו על ידי אחר מצי למימר איסורא לא בעינא למקני:

מקבל מעל לכשיוציא. דכל דבר של הקדש אינו יוציא עד שימעול בו והכי אמרינן במעילה האומר לשלוחו תן דינר לחנווני ונזכר בעל הבית קודם שנתנו לחנווני חנווני מעל לכשיוציא: